ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תקמט
אמר רבי יוחנן הכל צריכין דעת חוץ ממחוסרי כפרה שהרי אדם מביא קרבן על בניו ובנותיו הקטנים שנאמר זאת תורת הזב בין גדול בין קטן, אלא מעתה זאת תורת היולדת בין גדולה בין קטנה קטנה בת לידה היא ההיא זאת תורת היולדת בין פקחת בין שוטה שכן אדם מביא קרבן על אשתו שוטה כדברי ר' יהודה, דתניא רבי יהודה אומר אדם מביא קרבן עשיר על אשתו וכל קרבנות שחייבת:
דם טהרה של מצורעת ב"ש מטהרין וב"ה אומרים כרוקה וכמימי רגליה מאי טעמא דב"ה א"ר יצחק לזכר לרבות מצורע למעינותיו, לנקבה לרבות מצורעת למעינותיה, מאי מעינותיה אילימא שאר מעינותיה מזכר נפקא אלא לדמה לטמא דם טוהר שלה, וב"ה אמרי לך האי לזכר מיבעי ליה לזכר כל שהוא בין גדול בין קטן (נקבה כל שהיא נקבה בין גדולה בין קטנה), וב"ה נפקא להו מזאת תורת הזב בין גדול בין קטן:
תורת היולדת האשה שיש עליה ספק חמש לידות ספק חמש זיבות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים ואין השאר עליה חובה, חמש לידות ודאות חמש זיבות ודאות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים והשאר עליה חובה, מעשה שעמדו קנין בירושלים בדינרי זהב, א"ר שמעון בן גמליאל המעון הזה לא אלין הלילה עד שיהו בדינר כסף, נכנס לב"ד ולמד האשה שיש עליה חמש לידות ודאות חמש זיבות ודאות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים ואין השאר עליה חובה עמדו קנין בו ביום ברבעתים, יכול אף על הלידה ועל הזיבה תביא קן אחד ת"ל זאת לזכר או לנקבה להביא המפלת סנדל או שיליא ושפיר מרוקם:
תנו רבנן האומר הרי עלי בסלע למזבח מביא כבש שאין לך דבר שקרב בסלע אלא כבש, ממאי מדאמר רחמנא איל אשם בכסף שקלים מכלל דכבש בן שנה בסלע, ומדכתיב כבש בן שנתו ותנן עמדו קנין בו ביום ברבעתים, ומדחס רחמנא עליה דדלות למהוי חד משיתסר בעשירות חס נמי רחמנא עליה דדלי דלות למהוי חד משיתסר בדלות, אם כן דלות כמה הוי רבעא וכמה פריטי מ"ח, חד משיתסר כמה הוי דדלות תלתא פריטי, א"כ מכאן אתה למד לעשירית האיפה בפרוטה, אמאי פרוטה הא אמרת עשירית האיפה דלי דלות היא ואמרת חד משיתסר דדלות הוא וחשבינן דתלתא פריטי הווין, תנא מיולדת יליף דמתיא פרידה אחת תחת כבש דהוה חד מתלתין ותרין דכבש, ועד כאן דלי דלות כמה הוי חד משיתסר בדלות דמהיכא יליף מכבש עד כאן פרוטה ופלגא הוי, אמר רבינא כולי מילתא מיולדת יליף וה"ק מדחס עלה דדלות למהוי חד מתלתין ותרין בעשירות ומאי היא יולדת, חס נמי רחמנא עליה דדלי דלות ומאי עשירית האיפה למהוי הד מתלתין ותרין בדלות, א"ה נכי דרבעא דפרוטה הוי, ה"נ ולאו אורח ארעא לאתויי פחות מפרוטה למקדש:
ואם לא תמצא ידה די שה אין אומרים לה ללוות וא"א לה לעסוק באומנות, יש לה שה ואין לה צרכיו מנין שתביא קרבן עני ת"ל די שה, ולקחה שתי תורים או שני בני יונה שנים היא מביאה ואין מביאה שלשה, והלא דין הוא זו מביאה מן השג יד ומצורע מביא מן השג יד מה מצורע מביא אחד תחת אחד אף זו תביא אחד תחת אחד, או כלך לדרך זו, זו מביאה מהשג יד ומטמא מקדש מביא מהשג יד מה מטמא מקדש מביא שנים תחת אחד אף זו תביא שנים תחת אחד, נראה למי דומה דנין מחוסר כפורים ממחוסר כפורים ואל יוכיח מטמא מקדש שאין מחוסר כפורים, או כלך לדרך זו דנין מי שאין עני שלו מביא בהמה ממי שאין עני שלו מביא בהמה [ואל יוכיח מצורע שעני שלו מביא בהמה] תלמוד לומר ולקחה שתי תורים או וגו' שנים היא מביאה ואין מביאה שלשה, אחד לעולה ואחד לחטאת כל מקום שנתחלפה חטאת הקדים חטאת לעולה, כאן שנתחלפה עולה הקדים עולה לחטאת, בכל מקום ששנים באים תחת חטאת הקדים חטאת לעולה כאן שאינן באין שנים תחת חטאת הקדים עולה לחטאת, בכל מקום שהיא באה על חטא הקדים חטאת לעולה כאן שאינה באה על חטא הקדים עולה לחטאת, דבר אחר מה ת"ל אחד לעולה ואחד לחטאת לפי שנאמר אחד חטאת ואחד עולה שאם הביאה חטאתה תחלה תביא עולתה ממין חטאתה, מנין שאם הביאה עולתה תחלה תביא חטאתה ממין עולתה ת"ל אחד לעולה ואחד לחטאת, ד"א שאם הביאה חטאתה תור ועולתה בן יונה תכפיל ותביא עולתה תור, עולתה תור וחטאתה בן יונה תכפיל ותביא עולתה בן יונה, בן עזאי אומר הולכין אחר הראשון אחד עולה ואחד חטאת וכפר מלמד שכפרה בחטאת, וטהרה לאכול בזבחים אמר רב חסדא אין הקנין מתפרשות אלא בלקיחת הבעלים או בעשית כהן, אמר קרא ולקח ועשה או בלקיחה או בעשיה:
וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר אדם כי יהיה בעור בשרו, תנן התם תינוק בן יום אחד מטמא בזיבה, דתנו רבנן איש איש מה ת"ל איש איש לרבות בן יום אחד שמטמא בזיבה, ר' ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר אינו צריך הרי הוא אומר והזב את זובו לזכר ולנקבה לזכר כל דהו זכר לנקבה כל שהיא נקבה, א"כ מה תלמוד לומר איש איש דברה תורה כלשון בני אדם, ומטמא בנגעים שנאמר אדם כי יהיה בעור בשרו אדם כל דהו, וטמא טומאת מת דכתיב ועל הנפשות אשר היו שם נפשות כל דהו, זוקק ליבום כתיב כי ישבו אחים יחדו שהיתה להם ישיבה אחת בעולם, ופוטר מן היבום בן אין לו אמר רחמנא והא אית ליה, ומאכיל בתרומה דכתיב ויליד ביתו הם יאכלו קרי ביה יאכילו, ופוסל מן התרומה וזרע אין לה אמר רחמנא והא אית לה, מאי איריא זרע אפילו עובר נמי דכתיב בנעוריה פרט למעוברת, צריכא דאי כתב רחמנא וזרע אין לה משום דמעיקרא חד גופא והשתא תרי גופי אבל הכא דמעיקרא חד גופא והשתא חד גופא אימא תאכל צריכא, ואי כתב רחמנא בנעוריה משום דמעיקרא גופא סריקא והשתא גופא מליא אבל התם דמעיקרא גופא סריקא והשתא גופא סריקא אימא לא צריכא, ופוסל בעבדי אביו מלאכול בתרומה לאפוקי מדר' יוסי דאמר עובר נמי פוסל, נוחל ומנחיל נוחל בנכסי (האח) [האם] להנחיל לאחין מן האב ודוקא יום אחד אבל עובר לא, מ"ט הוא מת ברישא, מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא אמר לומר שממעט בחלק בכורה מ"ט וילדו לו בעינן, בכור שנולד לאחר מיתת אביו אינו נוטל פי שנים יכיר בעינן והא ליכא, וההורגו חייב שנאמר ואיש כי יכה כל נפש אדם והרי הוא לאביו ולאמו כחתן שלם לענין אבלות, ודלא כר' שמואל בר גמדא דאמר כל ששהה שלשים יום אינו נפל, אי נמי דקים ליה בגויה שכלו לו חדשיו:
אדם כי יהיה בעור בשרו, מה ת"ל לפי שנאמר איש או אשה כי יהיה בעור בשרם בהרות כהות לבנות אין צריך לומר בהרות שאין בהם מראות נגעים, שאם היה בגוי ונתגייר, בקטן ונולד, בקמט ונגלה, בראש ובזקן בשחין ומכוה, ובקדח ובמורדין, וחזר הראש והזקן ונקרחו השחין והמכוה והקדח ונעשו צרבת טהורין, נשתנו מראיהן בין להקל בין להחמיר ר' אלעזר בן עזריה מטהר, רבי אלעזר בן חסמא אומר להקל טהור, להחמיר תראה כתחלה, רבי עקיבא אומר בין להקל בין להחמיר תראה כתחלה לכך נאמר אדם כי יהיה וגו':