ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תקמח


טמא שאינו אוכל בתרומה מנא לן אמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל אמר קרא איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב וגו' איזהו דבר שהוא שוה בזרעו של אהרן הוי אומר זה תרומה, ואימא חזה ושוק אינה בחוזרת, תרומה נמי אינה בחללה, חללה לאו זרעא דאהרן היא וממאי דהאי עד אשר יטהר עד דעביד הערב שמש אימא עד דמייתי כפרה, לא סלקא דעתך דתנא רבי ישמעאל בזב בעל שתי ראיות ובמצורע מוסגר הכתוב מדבר דומיא דטמא נפש דלאו בר כפרה הוא, ואימא הני מילי דלאו בר כפרה אבל דבר כפרה עד דמייתי כפרה, ותו הא דתניא טבל ועלה אוכל במעשר, הערב שמש אוכל בתרומה, הביא כפרתו אוכל בקדשים מנא לן, אמר רב חסדא תלתא קראי כתיבי ולא יאכל מן הקדשים וגו' הא רחץ טהור וכתיב ובא השמש וטהר וכתיב וכפר עליה הכהן וטהרה הא כיצד כאן למעשר כאן לתרומה כאן לקדשים, ואיפוך אנא, מסתברא תרומה עדיפה שכן מחפ"ז, אדרבה מעשר עדיף שכן הדס ט"ב אפילו הכי מיתה עדיפא, רבא אמר בלא מיתה עדיפא נמי לא מצית אמרת, אמר קרא נפש איזהו דבר ששוה בכל נפש הוי אומר זה מעשר, ואכתי ה"מ דלאו בר כפרה אבל דבר כפרה עד דמייתי כפרה, אמר אביי תרי קראי כתיבי ביולדת ובמלאת ימי טהרה כיון שמלאו ימי טהרה וכתיב וכפר עליה הכהן וטהרה הא כיצד כאן לתרומה כאן לקדשים, ואיפוך אנא מסתברא קדש חמור שכן פנ"ק עכ"ס, אדרבה תרומה חמורה שכן מחפ"ז, הנך נפישן, רבא אמר בלא הנך נפישן נמי לא מצית אמרת אמר קרא וכפר עליה הכהן וטהרה טהרה מכלל דהיא טמאה ואס"ד בקדשים איקרי כאן והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל אלא שמע מינה בתרומה, ומי מצית אמרת תרומה כתיבא הכא והתניא בני ישראל אין לי אלא בני ישראל גיורת ושפחה מנין ת"ל אשה, גיורת ושפחה בני מיכל בתרומה נינהו, אלא קרא מילי מילי כתיב, ותלתא קראי בתרומה למה לי, צריכא דאי מעד אשר יטהר לא ידענא במאי, כתב רחמנא ובא השמש וטהר ואי כתב רחמנא ובא השמש וטהר הוה אמינא דלאו בר כפרה נינהו אבל דבר כפרה אימא עד דמייתי כפרה, כתב רחמנא עד מלאת וגו', ולהך תנא דפליג עליה דר' ישמעאל דאמר בזב שלש ראיות ובמצורע מוחלט הכתוב מדבר והאי עד אשר יטהר עד דמייתי כפרה תרי קראי בקדשים למה לי, צריכא דאי כתב רחמנא ביולדת משום דמרובה טומאתה אבל בזב אימא לא, ואי כתב רחמנא בזב דלא הותר מכללו אבל יולדת אימא לא צריכא, במים וטמא עד הערב למה לי, א"ר זירא לנגיעה דתניא וטמא יכול לכל תלמוד לומר וטהר, אי וטהר יכול לכל ת"ל וטמא, הא כיצד כאן למעשר וכאן לתרומה, ואיפוך אנא מסתברא כי היכי דחמירא אכילה דתרומה מאכילה דמעשר הכי נמי חמירא נגיעה דתרומה מנגיעה דמעשר, ואיבעית אימא נגיעה דתרומה מהכא נפקא בכל קדש לא תגע וכו' כדלעיל:

ובמלאת יום מלאת תביא תוך מלאת לא תביא, יכול לא תביא על לידה שלפני מלאת אבל תביא על לידה שלאחר מלאת, ת"ל ביום מלאת, ביום מלאת תביא תוך מלאת לא תביא, המפלת לאור שמונים ואחד בית שמאי פוטרין ובית הלל מחייבין, תניא אמרו להם ב"ה לב"ש הרי הוא אומר או לבת לרבות אור פ"א, אמרו ב"ה לבית שמאי מאי שנא אור פ"א מיום פ"א אם שוה לו לטומאה לא ישוה לו לקרבן, א"ל ב"ש לא אם אמרת ביום פ"א שכן יצאה בשעה שראויה להקריב בה קרבן תאמר במפלת לאור פ"א שלא יצאה בשעה שראויה להקריב בה קרבן, אמרו להם ב"ה הרי המפלת ביום פ"א שחל להיות בשבת תוכיח שלא יצאה בשעה שראויה להקריב בה קרבן וחייבת בקרבן, א"ל ב"ש לא אם אמרת ביום פ"א שחל להיות בשבת שאע"פ שאין ראוי לקרבן יחיד ראוי לקרבן צבור תאמר במפלת לאור פ"א שכן לילה אין ראוי לא לקרבן יחיד ולא לקרבן צבור, הדמים אין מוכיחין שהמפלת בתוך מלאת דמיה טמאים ופטורה מן הקרבן, תניא כבש בן שנתו לעולה, שנתו ולא שנה למנין עולם, ובן יונה או תור לחטאת או זה או זה, והלא דין הוא ומה אם במקום שלא כשרה חטאת העוף עם עולת בהמה כשרה חטאת בהמה עם עולת בהמה, כאן שכשרה חטאת העוף עם עולת בהמה אינו דין שתכשר חטאת בהמה עם עולת בהמה, ת"ל ובן יונה או תור לחטאת או זה או זה, ובן יונה או תור מלמד ששניהם שקולין זה כזה, וכפר עליה הכהן וטהרה מחוסר כפורים מנלן דאמר קרא וכפר עליה הכהן וטהרה מכלל שהיא טמאה ואמר מר טמא ששימש במיתה והקריבו מה ת"ל מפני שטעונה שנים, יכול שנים מעכבים אותה ת"ל והקריב אחד מעכבה ואין שנים מעכבין, איני יודע אם חטאת אם עולה, כשהוא אומר וכפר מה מצינו בכל התורה כולה כפרה בחטאת אף כאן כפרה בחטאת, וטהרה לאכול בזבחים, ממקור מלמד שכל דמים שרואה אינן אלא מן המקור, דמיה מלמד שדמים הרבה טמאים בה, חמשה דמים טמאין בה האדום והשחור וכקרן כרכום וכמימי אדמה וכמזוג, בית שמאי אומר אף כמימי תלתן וכמימי בשר צלי, וב"ה מטהרין, הירוק עקביא בן מהללאל מטמא, מנלן דאיכא דם טהור דילמא כל דם דאתי מינה טמא, אמר קרא כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם ואי דם טהור ליכא במאי פליגי זקן ממרא ורבנן וממאי דהני טמאים והני טהורין ודם מנלן דאדום הוא דאמר קרא ויראו מואב מנגד את המים אדומים כדם למימרא דדם אדום הוא ואימא אדום ותו לא, אמר קרא דמיה דמיה הרי כאן ארבע, והא אנן חמשה תנן, א"ר חנינא שחור אדום הוא אלא שלקה, ולב"ש ולעקביא בן מהללאל לית להו דמיה דמיה, איבעית אימא לית להו, ואיבעית אימא לאו אמר רבי חנינא שחור אדום הוא אלא שלקה הכא נמי מילקא הוא דלקו: