ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תקמו
אל תשקצו את נפשותיכם, בכל השרץ השורץ להביא את שפירשו לארץ וחזרו, יכול יטמאו טומאה חמורה תלמוד לומר ולא תטמאו בהם, יכול לא יהו פוסלין את הגוף ת"ל (יטמאו) [ונטמתם] בם, יכול אף דמם וחלבם כיוצא בהם ת"ל בם בם את מטמא ואי את מטמא בדמם וחלבם, (לא יאכל) לא יאכלו לחייב את המאכיל כאוכל, או לא יאכלו אלא לאסרם בהנאה ת"ל לא תאכלום הא כיצד באכילה אסורים בהנאה מותרין, הא מה אני מקיים לא יאכלו לחייב את המאכיל כאוכל, ולא תטמאו בהם ונטמתם בם אם אתם מטמאים בהם סופכם לטמא (בכם) [בם], כי אני ה' אלהיכם והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני כשם שאני קדוש כך תהיו אתם קדושים וכשם שאני פרוש כך אתם פרושים, ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הרומש על הארץ ואעפ"י שאין פרה ורבה, כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים על תנאי כך הוצאתי אתכם מארץ מצרים שתקבלו עליכם עול מצותי, חמורים שרצים שכל המודה במצות שרצים מודה ביציאת מצרים וכל הכופר במצות שרצים כופר ביציאת מצרים, להיות לכם לאלהים על כרחכם, והייתם קדושים כי קדוש אני כשם שאני קדוש כך אתם קדושים וכשם שאני פרוש כך אתם פרושים, אמר ליה רבי חנינא מסורא דפרת לרבינא יציאת מצרים דכתב רחמנא גבי שקצים ורמשים למה לי, אמר הקב"ה אני הוא שהבחנתי בין טיפה של בכור לטיפה שאינה של בכור ואני הוא שעתיד ליפרע ממי שמערב קרבי דגים טמאין בקרבי דגים טהורין ומוכרן לישראל, אמר ליה אנא המעלה קשיא לי מאי שנא דכתב המעלה, אמר ליה כדתנא דבי רבי ישמעאל אמר הקב"ה אלמלי לא העליתי את ישראל ממצרים אלא בשביל שאין מיטמאין בשרצים כשאר אומות העולם די, אמר ליה ומי נפיש אגרייהו טפי ממשקלות ומרבית ומציצית, אמר ליה אע"ג דלא נפיש אגרייהו מאיסי למיכלינהו: