ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תקמה
תנו רבנן כל הולך על גחון זה נחש. כל לרבות את השלשול ואת הדומה לשלשול, על ארבע זה עקרב, כל הולך לרבות את החיפושית ואת הדומה לחיפושית, מרבה רגלים זה נדל, עד כל לרבות את הדומה לדומה, לפיכך נקראו ראשונים סופרים שהיו סופרין כל אותיות שבתורה שהיו אומרים וי"ו דגחון חציין של אותיות של ספר תורה, דרש דרש חציין של תיבות, והתגלה חציין דפסוקין, יכרסמנה חזיר מיער עי"ן דיער חציין של אותיות של ספר תהלים, והוא רחום יכפר עון חציין של פסוקים, בעי רב יוסף וי"ו דגחון מהאי גיסא או מהאי גיסא, א"ל אביי וניתי ספר תורה ונימנינהו מי לא אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן לא זזו משם עד שהביאו ספר תורה ומנאום, א"ל אינהו בקיאי בחסרות ויתרות אנן לא בקיאינן, לא תאכלום (כתוב ברמז תקפ"ג), בעי רב יוסף והתגלח מהאי גיסא או מהאי גיסא, אמר ליה אביי פסוקי מיהו ליתי ונימני, בפסוקי נמי לא בקיאינן, דכי אתא רב אחא בריה דרב אדא אמר במערבא פסקי להאי קרא לתלתא פסוקי ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן ת"ר [חמשת] אלפים ותתקפ"ג פסוקין הוו פסוקי ס"ת, יתר עליו ספר תהלים שמונה, חסר ממנו דברי הימים שמונה, אמר רב אחאי האי מאן דמשהה בנקביו עובר משום בל תשקצו, אמר רב ביבי בר אביי האי מאן דשתי מיא בקרנא דאומנא עובר משום בל תשקצו ולא תטמאו בהם מכאן לטומאת גויה מן התורה, מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא, תנא דבי רבי ישמעאל עבירה מטמטם את לבו של אדם שנאמר ולא תטמאו בהם ונטמתם בם אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמטם תנו רבנן ולא תטמאו בהם אם מטמא אדם את עצמו מעט מלמטה מטמאין אותו הרבה מלמעלה, בעולם הזה מטמאין אותו לעולם הבא, תנו רבנן והתקדשתם והייתם קדושים אדם מקדש את עצמו מעט מקדשין אותו הרבה, מלמטה מקדשין אותו מלמעלה, בעה"ז מקדשין אותו לעה"ב: