ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תקמב
אמר ליה יעקב מינאה לרבא קי"ל חיה בכלל בהמה לסימנין, ואימא נמי דבהמה בכלל חיה לכסוי, אמר ליה עליך אמר קרא לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים מה מים לא בעי כסוי אף האי נמי לא בעי כסוי, אלא מעתה יטבלו בו, אמר קרא אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור הני אין מידי אחרינא לא, ואימא ה"מ למעוטי שאר משקין דלא איקרו מים אבל דם דאיקרו מים ה"נ, תרי מעוטי כתיבי מעין מים ובור מים, ואימא אידי ואידי למעוטי שאר משקין חד למעוטי זוחלין וחד למעוטי מכונסין, תלתא מעוטי כתיבי מעין מים ומקוה מים ובור מים ונוגע בנבלתם יטמא הלל אומר אפילו הם בתוך המים, מפני שהייתי אומר הואיל והארץ מעלה הטמאים מטומאתן והמקוה מעלה הטמאים מטומאתן מה הארץ מצלת על הטהור מלטמא אף מקוה מציל על הטהור מלטמא ת"ל ונוגע בנבלתם יטמא ואפילו הן בתוך המים, רבי יוסי הגלילי אומר ונוגע במגע הוא מטמא ואין מטמא במשא, והלא דין הוא ומה אם בהמה שלא עשה דמה כבשרה מטמאה במשא שרץ שעשה דמו כבשרו אינו דין שיטמא במשא ת"ל ונוגע בנבלתם יטמא במגע הוא מטמא ואין מטמא במשא, רבי עקיבא אומר ונוגע בנבלתם לרבות את כלי עצם, והלא דין הוא ומה אם העץ שאביו טהור כלים הנעשים ממנו מקבלין טומאה עצם שאביו טמא אינו דין שיהו כלים הנעשים ממנו מקבלין טומאה, לא אם אמרת בעץ שמכשיר בבית המנוגע, תאמר בעצם שאינו מכשיר בבית המנוגע, הואיל ואינו מכשיר בבית המנוגע לא יהו כלים הנעשים ממנו מקבלין טומאה, ת"ל ונוגע בנבלתם יטמא לרבות כלי עצם: