ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תקמא
אוכל ייטמא מלמד שמיטמא בכל שהוא. יכול יטמא אחרים בכל שהוא, תלמוד לומר אשר יאכל הא אין מטמא אלא כביצה. יכול המוקף צמיד פתיל בכלי חרס וניתן לאויר התנור יהא טמא. תלמוד לומר מכל האוכל ולא כל אוכל פרט למוקף צמיד פתיל בכלי חרס וניתן לאויר התנור. יכול המוקף צמיד פתיל בכלי שטף וניתן לאויר התנור יהא טהור. ודין הוא ומה אם כלי חרס שלא הציל על עצמו בלא צמיד פתיל באהל המת הציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל באהל המת, כלי שטף שהציל על עצמו בלא צמיד פתיל באויר כלי חרס אינו דין שיציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל באויר כלי חרס תלמוד לומר כל האוכל להביא את המוקף צמיד פתיל בכלי שטף וניתן לאויר התנור, קל וחומר לכלי שטף שלא יציל עצמו בלא צמיד פתיל באויר. מה כלי חרס שהציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל באהל המת לא הציל על עצמו בלא צמיד פתיל באהל המת, כלי שטף שלא הציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל באויר כלי חרס אינו דין שלא יציל על עצמו בלא צמיד פתיל באויר כלי חרס. תלמוד לומר אוכל אוכלין מיטמאין מאויר כלי חרס ואין הכלים מיטמאין מאויר כלי חרס. קל וחומר לכלי חרס שלא יציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל באהל המת. ומה אם כלי שטף לשהציל על עצמו בלא צמיד פתיל באויר כלי חרס לא הציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל באויר כלי חרס, כלי חרס שלא הציל עצמו בלא צמיד פתיל באהל המת אינו דין שלא יציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל באהל המת, תלמוד לומר וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא הא יש צמיד פתיל עליו טהור. יכול אף שנפלה לאויר התנור ולא הוכשרה תהא טמאה. תלמוד לומר אשר יבוא עליו מים יטמא. אין לי אלא מים מנין הטל והיין והשמן והדם והדבש והחלב. תלמוד לומר וכל משקה. יכול אף מי תותין ומי רמונים ושאר כל מיני פירות. תלמוד לומר וכל אשר יבוא עליו מים מה מים מיחדין שאין להם שם לווי אף אני ארבה את הטל ואת היין והשמן הדם והחלב והדבש שאין להם שם לווי ומוציא אני את מי תותים ומי רמונים ושאר כל מיני פירות שיש להם שם לווי. יכול אפילו הן בבורות בשיחין ובמערות יהו מכשירין תלמוד לומר אשר ישתה. אין לי אלא שמלאן לשתיה מנין שמלאן לגבל בהן את הכלים. תלמוד לומר אשר יבוא עליו מים. יכול אפילו הן בבורות בשיחין ובמערות יכול יהו מכשירין תלמוד לומר אשר ישתה מה שתיה מיחדת שיש עמה מחשבה אף אני מרבה את שמלאן לגבל בהן את הטיט ולכבס בהן את הכלים שיש עמהם מחשבה ומוציא אני את שהן בבורות בשיחין ובמערות שאין עמהם מחשבה. יכול אפילו חשב שירדו לבורות לשיחין ולמערות יהו מכשירין. תלמוד לומר בכלי יטמא, אין לי אלא שמלאן בכלים מנין מלאך להדיח בהן עצים ואבנים תלמוד לומר בכלי יטמא. אי בכלי יטמא יכול אפילו חשב שירדו לבורות לשיחין ולמערות יהו מכשירין תלמוד לומר כלי יטמא מה כלי מיוחד שתלוש מן הקרקע אף אני מרבה את שמלאן להדיח בהן עצים ואבנים שהן תלושין מן הקרקע ומוציא אני את שחשב שירדו לבורות לשיחין ולמערות שאינן תלושין מצן הקרקע. משקה זה יין. אשר ישתה זה הדם. וכן הוא אומר מנחל בדרך ישתה על כן ירים ראש דברי רבי יהודה. רבי אלעזר אומר אשר ישתה פרט למשקה סרוח. אמרו לו אין המשקה יוצא מידי העופות אף לא מידי פרה. וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא מלמד שהמשקה מטמא את הכלים דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר אין טומאת משקין לכלים מדברי תורה אלא מדברי סופרים. אמר רבי יהושע בן קרחה אמרתי לו לרבי יהודה מפני מה אין אנו רואין לדברי רבי יוסי שאמר אין טומאת [משקין] לכלים מדברי תורה אלא מד"ס שאין טומאה מן התורה (לטמא כלי שטף) עולה ידי טמאתו בו ביום וכלים שנטמאו במשקין עולין ידי טומאתו בו ביום. רבי אומר תדע שאין טומאת משקין לכלים מדברי תורה אלא מדברי סופרים שיאן טומאה מן התורה מטמא כלי שטף מאחוריו שאין תוכו טמא וכלים שנטמאו במשקין תוכו טהור. אם כן למה נאמר בכל כלי יטמא מלמד שהכלים מיטמאין ולא המשקין. רבי אליעזר אומר אין טומאה למשקין כל עיקר תדע שהרי העיד יסוי בן יועזר איש צרידה על משקי בית מטבחים דכן. משקין הבאין מחמת שרץ דאורייתא דכתיב וכל משקה אר ישתה בכל כלי יטמא:
תניא ספק משקין ליטמא טמא. לטמא אחרים טהור דברי רבי מאיר וכן היה רבי אלעזר אומר כדבריו רבי יהודה אומר לכל טמא. רבי יוסי ורבי שמעון אומרים לאוכלין טמאין לכלים טהורין. וכל משקה אשר ישתה וגו' לטמא אוכלין. או אינו אלא לטמא טומאת משקין, אמרת לא כך היה לא מצינו טומאה שעושה כיוצה בה. רבינא אמר מגופיה דקרא לא מתית אמרת יטמא לטמא טומאת משקין. דאי סלקא דעתך לטמא טומאת משקין יטמא (דסיפא) [דרישא] נמי לטמא טומאת משקין ניערבינהו וניכתבינהו מכל האוכל אשר יאכל אשר יבוא עליו מים וכל משקה אשר ישתה יטמא תרתי יטמא למה לי, אלא יטמא דרישא לטמא טומאת משקין יטמא דסיפא לטמא טומאת אוכלין ואימא לטומא את הכלי, ולאו קל וחומר הוא ומה כלי שמטמא משקין אין מטמא כלי, משקין הבאים מחמת כלי אינו דין שלא יטמאו את הכלי. ואימא כי לא יטמאו משקין הבאין מחמת כלי אבל משקין הבאין מחמת שרץ הכי נמי דמטמאי וכו':
וכל אשר יפול מנבלתם עליו יטמא. במי הוא מדבר אם במיתתן הרי מיתתן אמרו, אם באבר מן החי הרי אבר מן החי אמור למעלה, הא במי הוא מדבר באבר מן המת. מגבלתם ולא מעצמות ולא מן השינים ולא מן הצפרנים ולא מן השער שלהן. יטמא תנור שלם טמא חתכו הרי הוא טהור. מכאן אמרו תנור שנטמא כיצד מטהרין אותו חולקין אותו לג' וגורר את הטפילה עד שיהא בארץ. ר' מאיר אומר אין צריך לגרור את הטפילה ולא עד שיהא בארץ אלא ממעטו מבפנים ד' טפחים. רבי שמעון אומר צריך להסיעו, חלקו לשנים אחד גדול ואחד קטן הגדול טמא והקטן טהור. חלקו לשלשה אחד גדול כשנים הגדול טמא ושנים טהורין. חלקו לשענים והן שוין שניהם טמאין מפני שאי אפשר לצמצם. נטמא תנור שלם טמא מחותך הרי הוא טהור. מכאן אמרו תנור שבא מחותך מבית האומן עושה לו למודים ונותן עליו טהור, נטמא וסילק הלמודים טהור. החזירן לו טהור. מרחו בטיט מקבל טומאה ואין צריך להסיקו שכבר הוסק. תנור שומע אני בין חדש ובין ישן ודין הוא טימא כלי חרס וטימא תנור מה כלי חרס משנגמרה מלאכתו אף התנור משנגמרה מלאכתו דברי רבי אליעזר. אמר ליה ר' עקיבא וכי דנין אפשר משאי אפשר. א"ל רבי אליעזר אף על פי שיא אפשר ראיה גדולה היא. חזר ר' עקיבא וחילף את הידן טמא כלי חרס וטמא תנור מה כלי חרס משנגמרה מלאכתו באר אף התנור משנגמרה מלאכתו באור. אי מה כלי חרס בשמו אף התנור בשמו תנור שלא הוסק תנור שמו, תלמוד לומר אך, מאימתי מקבל טומאה משיסיקנו כדי לאפות בו סופגנין. ר"י אומר משיסיק את (החרס) [החדש] כדי לאפות בישן סופגנין, יותץ טמאים הם את שיש לו נתיצה יש לו טומאה ואת שאין לו נתיצה אין לו טומאה פרט לתנור של אבל ושל מתכות ולכירה של אבן ושל מתכות מכאן אמרו תנור של אבן ושל מתכות טהור משום כלי מתכות ניקב נפגם נסדק עשה לו טפילה או הוסיף על טיט טמא. כמה יהא בניקב כדי שיוציא בו האור. וכן בכירה כירה של אבן ושל מתכת טהורה וטמאה משום כלי מתכות. ניקבה נפגמה ונסדקה עשה לה פיטפוטין טמאה. מרחה בטיט בין בפנים בין בחוץ טהורה. רבי יהודה אומר בפנים טמאה מבחוץ טהורה. יותץ טמאים את שיש לו נתיצה יש לו טומאה את שאין לו נתיצה אין לו טומאה, מכאן אמרו אבן שהיה שפת עליה ועל התנור עליה ועל הכירה עליה ועל הכופח טמאה מפני שיש להן נתיצה. עליה ועל האבן עליה ועל הסלע עליה ועל הכותל טהורה מפני שאין להן נתיצה. עליה ועל הזיז עומד בפני עצמו טמא ואם לאו טהור. יותץ יכול יתצם ודאי תלמוד לומר טמאים הן מקיימין אותם בטומאתן, יהיו לכם לכל צרכיכם לרבות ידות הכלים מכאן אמרו אבן היוצא מן התנור טפח, מן הכירה שלש אצבעות. חבור היוצא מן הטפח עשאו לאפיה שעורו כתנור, עשאו לבשול שעורו בכירה. אמר רבי יהודה והלא אמרו אבן היוצא מן התנור כל שהוא טמא ולא אמרו טפח אלא בין התנור ולכותל. היו שני תנורין סמוכין זה לזה נותן לזה טפח ולזה טפח והשאר טהור. יכול שאני מרבה את יותר מכשעור ומוציא את פחות מכשעור, תלמוד לומר הם:
תנן נתנן על פי הבור או על פי הדות ונתן שם אבן רבי יהודה אומר מסיק מלמטה והוא ניסוק מלמעלה טמא ואם לאו טהור, וחכמים אומרים אם הוסק מכל מקום טמא וקא מיפלגי בהאי קרא דכתיב תנור וכירים יותץ טמאים הם וטמאים יהיו לכם, רבי יהודה סבר מחוסר נתיצה טמא שאינו מחוסר נתיצה טהור, ורבנן סברי וטמאים יהיו לכם מכל מקום וכו', ואידך נמי הכתיב וטמאים יהיו לכם, כדרב יהודה אמר שמואל מחלוקת בהיסק ראשון אבל בהיסק שני אפילו תלויה בצואר גמל, אמר עולא והיסק ראשון לרבנן אפילו תלוי בצואר גמל:
תנן התם כל שהוא יד ולא שומר טמא ומטמא ואין מצטרף שומר ואף על פי שאינו יד טמא ומטמא ומצרף, לא יד ולא שומר לא טמא ולא מטמא, ידות היכא כתיבא וכי יותן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא לכם לכם לכל שבצרכיכם לרבות את הידות וכתיב וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לכם לכל שבצרכיכם לרבות את הידות יד להכניס יד להוציא, שומר להכניס ולהוציא לא צריך קרא ק"ו מיד אתי, ומה יד שאינה מגינה מכנסת ומוציאה שומר לא כל שכן שומר דכתב רחמנא למה לי שמע מינה לצרף, ואימא יד להכניס ולא להוציא שומר להכניס ולהוציא אבל יד להוציא ושומר לצרף לא, יד להכניס ולא להוציא לא מצית אמרת השתא עיולי מעיילא אפוקי מיבעיא, ואימא יד להוציא ולא להכניס שומר להוציא ולהכניס אבל יד להכניס ושומר לצרף לא, יד יתירא כתיבא תנור וכירים יותץ טמאים הם וטמאים יהיו לכם לכל שבצרכיכם לרבות את הידות, ואימא יד להוציא ולא להכניס שומר להכניס ולא להוציא לא מצית אמרת השתא עיולי מעיילא אפוקי מבעיא. הי מינייהו מייתר ליכתוב רחמנא בזרעים וליתי הנך מינייהו, מה לזרע שכן טומאתו מרובה, ליכתוב רחמנא בתנור וליתי הנך מינייהו, מה לתנור שכן מטמא מאוירו, ליכתוב רחמנא בנבלה וליתו הנך מינייהו, מה לנבלה שכן מטמאה אדם ומטמאה במשא וטומאה יוצאה עליה מגופה, חדא מחדא לא אתיא תיתי חדא מתרתי, הי תיתי לא ליכתוב רחמנא בזרעים ותיתי מהנך, מה להנך שכן מטמאין שלא בהכשר תאמר בזרעים שאין מטמאין אלא בהכשר, אמר רב הונא בריה דרב יהושע פירות שלא הוכשרו כתנור שלא נגמרה מלאכתו דמי, אלא פריך הכי מה להנך שכן אוכל, אלא לא ליכתוב רחמנא בנבלה ותיתי מהנך, אין ה"נ ואלא יד דנבלה למה לי, אם אינו ענין ליד דנבלה תנהו ענין ליד דעלמא, יד להכניס יד להוציא שומר לצרף, ואכתי יד דנבלה איצטריך דאי לא כתב ביה רחמנא ה"א דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה הנך לא מטמא אדם אף (בהמה) [נבלה] נמי לא מטמאה אדם, אלא ודאי יד דנבלה מצרך צריך ושומר דנבלה הוא דלא צריך, למאי הילכתא כתביה רחמנא אי לאיצטרופי הא אמרת לא מצטרף, אי להוציא, ק"ו מיד אתי, אלא אם אינו ענין (לטומאה) [לשומר] דנבלה תנהו ליד דנבלה, ואם אינו ענין ליד דנבלה תנהו ענין ליד דעלמא, יד להוציא יד להכניס שומר לצרף, ואימא אם אינו ענין לשומר דנבלה תנהו ענין לשומר דעלמא, שומר להכניס ושומר לצרף אבל יד להכניס לא, אלא מעיקרא כי כתביה יד להכנסה כתביה, ואלא שומר דנבלה למה לי, לגופיה, ולמאי אי לאיצטרופי הא אמרת לא מצטרף ואי להכניס ולהוציא, ק"ו מיד אתי, מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא, א"ה שומר בעלמא נמי אימא לך להכניס ולהוציא ומלתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא, היכא דאיכא למידרש דרשינן, רב חביבא אמר שאני שומר דנבלה כיון דמעשה יד קא עביד על יד שדינן ליה, והא דתנן הפיטמא של רמון והנץ שלו אין מצטרף ואמאי קרי כאן על כל זרע זרוע אשר יזרע וליכא, ותו הא תנן העור והרוטב והקיפה והאלל והעצמות וכו' מצטרפין לטמא טומאת אוכלין מנין, אלא תלתא קראי כתיבי על כל זרע זרוע אשר יזרע חד לשומר זרעים וחד לשומר אילנות ואידך לשומר בשר וביצים ודגים, אמר ר' חייא בר אשי אמר רב יש יד לטומאה ואין יד להכשיר, ורבי יוחנן אמר יש יד לטומאה ויש יד להכשיר, במאי קמיפלגי איבעית אימא קרא מ"ס מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו ומר סבר לפניו ולפני פניו, איבעית אימא סברא מר סבר הכשר תחלת טומאה הוא ומר סבר הכשר לאו תחלת טומאה הוא. אילו אמר מקוה מים יהיה טהור יכול אפילו מלא בכתפו ועשה מקוה יהא טהור ת"ל מעין מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים, אי מה מעין שאין בו תפיסת ידי אדם אף מקוה שאין בו תפיסת ידי אדם יצא המניח קנקנים בראש הגג לנגבן ונתמלאו מים ת"ל בור, אי בור יכול אף בור שבספינה יהא טהור ת"ל מעין מה מעין שעיקרו בקרקע אף מקוה שעיקרה בקרקע, אי מה מעין מטהר בזוחלין אף מקוה מטהר בזוחלין ת"ל אך מעין המעין מטהר בזוחלין והמקוה באשבורן, מנין אם היה טמא יטהרנה ת"ל מעין ומקוה יהיה טהור, אין לי אלא מעין את המקוה מנין מקוה את המקוה ומקוה את הבור ובור את הבור ובור את המקוה, ת"ל מעין יהיה טהור ובור יהיה טהור ומקוה מים יהיה טהור, אי מה מעין מטהר בכל שהוא אף מקוה יטהר בכל שהוא ת"ל אך מעין המעין מטהר בכל שהוא והמקוה בארבעים סאה, מקוה מים ולא מקוה כל המשקין כולן, פרט לשנפלו לתוכן מי כבשין ומי צבעין ושנו המראה דברי רבי מאיר, שהיה רבי מאיר אומר כל הפוסלו בשלשת לוגין פוסלו בשנוי מראה, מי כבשין ומי צבעין פוסלין אותו בג' לוגין ופוסל אותו בשנוי מראה, רבי יהודה אומר כל הפוסל בשלשת לוגין אין פוסלין אותו בשנוי מראה (מי כבשין ומי צבעין פוסלין אותו בג' לוגין ופוסלין אותו בשנוי מראה, רבי יוסי אומר כל הפוסלו בשלשת לוגין אין פוסלו [בשנוי מראה] מי כבשין ומי צבעין פוסלין אותו בשלשת לוגין) ואין פוסלין אותו בשנוי מראה. תניא ספק טומאה צפה בין בכלים בין בקרקע טהורה, רבי שמעון אומר בכלים טמאה בקרקע טהורה, מאי טעמא דת"ק, אמר רב יצחק בר אבדימי כתיב וכל השרץ השורץ על הארץ כל מקום שהוא שורץ וכתיב על הארץ הא כיצד ודאי נגע טמא ספק נגע טהור, ורבי שמעון מאי טעמא אמר עולא כתיב מעין ובור מקוה מים יהיה טהור וכתיב יטמא הא כיצד בכלי טמא בקרקע טהור, תנן התם נתן ידיו או רגליו או עלי ירקות כדי שיעברו מים לחבית פסולים, עלי קנים ועלי אגוזין כשרין, זה הכלל דבר שמקבל טומאה פסולין דבר שאינו מקבל טומאה כשרין, מנה"מ אמר ר' יוחנן משום רבי יוסי בר אבין אמר קרא אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור הוייתן על ידי טהרה תהא, אמר רבי חייא בר אבא אמר ר' יוחנן זאת אומרת אויר כלי ככלי דמי, א"ל רבי זירא לר' חייא דילמא בשותת א"ל תרדא כדי שיעברו מים לחבית תנן: