ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תקלד
הן לאהובא את דמה פנימה אין לי אלא פנימה היכל מנין תלמוד לומר אל הקדש. יאמר אל הקדש ואל יאמר פנימה. אמ ררבא בא זה ולימד על זה מידי דהוה אתושב ושכיר דתתניא תושב זה קנוי קנין עולם שכיר זה קנוי קנין שנים. ויאמר תושב ואל יאמר שכיר ואני אומר קנוי קנין עולם אינו אוכל קנוי קנין שנים לא כל שכן אילו כן הייתי אומר תושב זה קנוי קנין שנים אבל קנוי קנין עולם יהא אוכל בא שכיר ולימד על תושב שזה קנוי קנין עולם וזה קנוי קנין שנים ואינו אוכל. אמר ליה אביי בשלמא התם תרי גופי נינהו ואף על גב דהוה ליה לקרא למיכתב נרצע לא יאכל ואתי אידך בקל וחומר מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא אלא הכא כיון דאיפסול ליה בהיכל לפני ולפנים מאי בעי. אלא אמר אביי לא נצרכה אלא לדרך משופע. אמר ליה רבא והא הבאה כתיב בה. אלא אמר רבא כל מידי דחשיבוא ליה לפני לפנים לא מיפסל בהיכל. אונן מנא לן דכתיב ומן המקדש לא יצא ולא יחלל הא אחר שלא יצא חילל. ר' אלעאי אמר מהכא הן הקריבו ואני הקרבתי מכלל דאי אינהו קרוב שפיר אישתרוף. ור' אלעאי מאי טעמא לא אמר [מומן המקדש לא יצאו אמר לך מיכתיב הא אחר שלא יצא חילל. ואידך מ"ט לא אמר] מהן הקריבו קסבר מפני טומאה נשרפה. רבי ר' ישמעאל תנא אתיא בקל וחומר מבעל מום ומה בעל מום שאוכל אם עבד חילל אונן שאינו אוכל אינו דין שאם עבד חילל. רב משרשיא אמר אתי מתושב ומחד מהנך וכו'. מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקודש וכי חוץ לקדש נאכל והלא לא נאכלה אלא נשרפה שנאמר והנה שרף, אם כן למה נאמר מדוע לא אכלתם במקום הקודש אמר להם שמא חוץ לקלעים יצתה מפני שחטאת שיצתה חוץ לקלעים פסולה. אין לי אלא זו בלבד מנין לרבות קדשי קדשים תלמוד לומר קדש קדשים. מנין לאכילת קדשים שהיא כפרה לישראל תלמוד לומר ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה לכפר אליהם לפני ה' הא כיצד כהנים אוכלין וישראל מתכפרין: