ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תקטו
קח את אהרן ואת בניו אתו מה ת"ל לפי שהוא אומר ויגוף ה' את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן היה במשמע שנתרחק אהרן, כשהוא אומר קח את אהרן ואת בניו היה במשמע שנתקרב, מנין שידע משה שנתרחק אהרן שנאמר ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא ולא נאמר וישמע ה' אלי גם בפעם ההוא. בישראל הוא אומר וישמע ה' אלי גם בפעם ההוא. כשהאו ואמר קח את אהרן ואת בניו אותה שעה ידע משה שנתקרב אהרן. מנין שהיה בלבו של אהרן ושנרחק נאמר בסוף הענין קרב אל המזבח והלא כבר הסדיר משה לפניו את כל העבודות אלא שלא יהא לבו לדבר אחר. כשהוא אומר קח את אהרן ואת בניו אותה שעה ידע אהרן שנתקרב. דבר אחר קח את אהרן ואת בניו אתו מה ת"ל והלא במקומות הרבה נאמר למשה לקיחה בבני אדם שנאמר ולקחת את הלוים לי אני ה' ולקחת אותם אל אהל מועד והתיצבו שם עמך ויקח משה ואהרן את האנשים האלה אשר נקבו בשמות וכתיב קח לך את יהושע בן נון וכי היה מפשיל משה בני אדם לאחריו אלא אמר לו הקב"ה קחם בדברים שלא יהא לבם לדבר אחר. את הבגדים אלו בגדים שפקדתיך עליהם שנאמר ואלה הבגדים אשר יעשו. ואת שמן המשחה זה שמן המשחה שפקדתיך עליו שנאמר ועשית אותו שמן משחת קדש. ואת פר החטאת כמו שנאמר והקרבת את הפר לפני ה'. ואת שני האילים כמה שנאמר ואת האיל האחד תקח ולקחת את האיל השני. ואת סל המצות שלא כסדר [האמורין להלן] אמורין כאן. ואת כל העדה הקהל עשו במעמד כל העדה שיהו נוהגין קדושה בכהונה:
ויעש משה כאשר צוה ה' כשם שהסדיר משה עבודת המקדש כך הסדיר עבודת כהונה ולויה בגדי כל אחד ואחד לפי מה שהוא מקרבן. ויקרב משה את אהרן ואת בניו וירחץ אותם במים באותה שעה זכו לקידוש ידים ורגלים באותה שעה זכו בטבילת יום הכפורים. ויתן עליו את הכתנת וחגר אותו באבנט מלמד שנעשה משה סגן לאהרן והוא היה מפשיטו והוא היה מלבישו. כשם שנעשה לו סגן בחייו כך נעשה לו סגן במותו שנאמר קח את אהרן ואת אלעזר בנו וגו' והפשט את אהרן את בגדיו. ומנין שעשה כן שנאמר ויעש משה כאשר צוה ה' ויעלו אלהר ההר ויפשט משה את אהרן את בגדיו וכי היאך משה היה יכול להפשיט את אהרן כסדרן והלא העליונים הן עליונים לעולם והתחתונים הן תחתונים לעולם אלא מעשה נסים עשה לו הקב"ה במיתתו יותר מבחייו והעמידו משה על הסלע והפשיטו בגדי כהונה ונלבשו בגדי שכינה תחלה למטה וחזר משה והפשיט את אהרן בגדים כסדרן והלביש את אלעזר בגדים כסדרן. וישם עליו את החשן וגו' פרשה זו נלמדה בשעתה נלמדה לדורות נלמדה לשריות יום ויום ולשירות יום הכפורים. בכל יום משמש בבגדי זהב ויום הכפורים משמש בבגדי לבן:
וישם את המצנפת על ראשו. ולא כסדר האמור להלן אמורין כאן להלן הסדיר את הקרבנות כסדרן וכאן הוא מסדר את הבגדים. להלן הסדיר את הקרבנות תחלה ואחר כך הסדיר את הבגדים וכאן הסדיר את הבגדים תחלה ואחר כך הסדיר את הבגדים תחלתה ואחר כך הסדיר את הקרבנות. ויקח משה את שמן המשחה (כתוב ברמז שפ"ח). ויחגור אאותו באבנט כיצד הלבישן (כתוב בפ' ואתה תצוה). אמר רבי יוסי בר' חנינא מכנסים אין כתיב בפרשה כשהוא אומר וזה להביא את המכנסים ועשירית האיפה. בשלמא מכנסים כתיבא בענינא דבגדים אלא עשירית האיפה מנלן. אתיא זה מזה קרבן אהרן ובניו. אמר רבי יוחנן משם רבי שמעון בן יוחאי מנין שאף מקרא פרשה מעכבת ת"ל ויאמר משה אל העדה זה הדבר אפילו דבור מעכב:
וימשח את המשכן ואת כל אשר בו. לא כמשיחת אהרן ובניו משיחת כל הכלים, משיחת אהרן ובניו מאחר שמלבישן היה מושחן וכן הוא אומר כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן יכול שמשחן עד שלא הלבישן ת"ל שיורד על פי מדותיו. אבל משיחת כל הכלים כל כלי וכלי טעון משיחה בפני עצמו שנאמר וימשח את המזבח ואת כל כליו ואת הכיור ואת כנו לקדשם הא למדת שכל כלי וכלי טעון משיחה בפני עצמו:
ויקרב משה את בני אהרן וילבשם כתנות. כשם שנעשה משה סגן לאהרן כך נעשה סגן לבניו. כשם שפקדו על בגדי אהרן כך פקדו על בגדי בניו שנאמר ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת ואומר ואת בניו תקריב והלבשתם כתנות. ויגש את פר החטאת מתחלה לא היה נקרא פר החטאת שנאמר וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש וגו' כשהוא פירש את מעשיו היה נקרא פר החטאת שנאמר ואת בשר הפר ואת עורו ואת פרשו וגו'. אין אנו יודעין אם חטאת אהרן היה אם חטאת הצבור היה, כשהוא אומר קח את אהרן ואת בניו אתו ואת הבגדים הוי חטאת אהרן ובניו היה ולא חטאת הצבור היה:
ויסמוך אהרן ובניו את ידיהם על ראש פר החטאת. וכי אהרן ובניו סומכין ידיהם על כל הקרבנות אלא מפני שהן קרבנותם סמכו עליו. מקיש קרבנות צבור לקרבנותם מה קרבנותם טעון סמיכה אף קרבנות צבור טעונין סמיכה, מה הוא סומך על קרבנותיו אף הוא סומך על קרבנות צבור, אבל יחיד כל אחד ואחד סומך על קרבנו שנאמר וסמך ידו על ראש קרבנו:
וישחט ויקח משה את הדם ויתן על קרנות המזבח. כל שבעת ימי המלואים היה משה משמש בכהונה גדולה הוא היה שוחט הוא היה זורק הוא היה מזה הוא היה מחטא הוא היה יוצק הוא היה מכפר לכך נאמר ויקח וישחט. משל למה הדבר דומה לבת מלכים שנשאת כהיא קטנה ופסקו עם אמה שתהא משמשתה עד שעה שתלמוד. אף כך אהרן נתחלה לא היה אלא לוי שנאמר הלא אהרן אחיך הלוי וכשנבחר להיות כהן גדול אמר הקב"ה למשה אתה תשמשנו עד שילמוד אהרן. היה משה שוחט ואהרן רואה אותו, זורק ואהרן רואה אותו, מזה ואהרן רואה אותו, מחטא ואהרן רואה אותו, יוצק ואהרן רואה אותו, מכפר ואהרן רואה אותו:
וישחט ויקח משה את הדם וגו' ויקדשהו לכפר עליו כפרה זו איני ידוע מה הוא מנין אתה אומרשלא תהא כפרה זו אלא שאמר משה שמא בשעה שצוה אדון עולם להתנדב דבר למקדש דחקי ישראל איש ואיש והביאו שלא לטובתם תהא כפרה זו שלא יתגדב גזל למקדש, וכן הוא אומר כי אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה. ויקח את כל החלב אשר על הקרב. כל שלא למד משתי פרשיות אלו אינו מנהג לדורות. מפני שהייתי אומר פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים הואיל ואין נאכלין יהו כולן נשרפין ולא יהא מהם למזבח כלום לכך נאמר ויקח אתכל החלב זאת היתה תרומתן למזבח ושאר הפר ישרף שנאמר ואת הפר ואת עורו:
ויקרב את [איל] העולה מכאן למדנו סמיכה לעולה. וישחט ויזרוק משה את הדם מכאן למדנו זריקה לעולה. ואת האיל נתח לנתחיו כל המפורש לעולת יחיד מפורש כאן חוץ מהפשט, ויש אומרים אין נתוח בלא הפשט. ויקטר משה את הראש ואת הנתחים ואת הפדר כמו שנאמר להלן ונתח אותו לנתחיו ואת ראשו ואת פדרו מכאן למדו. ואת הקרב ואת הכרעים רחץ במים כמו שנאמר להלן וקרבו וכרעיו ירחץ במים מכאן למדו. ויקטר משה את כל האיל המזבחה כמו שנאמר להלן (והקטיר הכהן המזבח) [והקריב הכהן את הכל והקטיר המזבחה] מכאן למדו. עולה הוא אשההוא לה' מלמד שכולן נתנין על גבי האישים:
ויקרב את האיל השני [למה נאמר] והלא כבר זווג הכתוב שני האילים זה כנגד זה אם כן למה נאמר ויקרב את האיל השני שאם הביא פר אחד ולא הביא פר אחד ולא הביא מן האילים לא יצא ידי קדושם. שני אילים ולא הביאפר לא יצא ידי קדושם. שני אילים ופר ולא הביאסל המצות לא יצא ידי קדושם. איל המלואים שמושלם על הכל מלמד שהמלואים שלמים לאהרן ולבניו. ויסמכו אהרן ובניו את ידיהם על ראש האיל סמכו ידיהם עליו בשמחה ועשו יום טוב, משל למי שפרע חובו ועשה יום טוב אף כך אהרן ובניו כיון שהשלימו עבודת היום וקדושיו עבודת כלים וקדושיו הביאו איל וסמכו ידיהם עליו בשמחה ועשו יום טוב: