ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תצא
רבי אליעזראומר אף האשם שנאמר כחטאת כאשם. אין לי אלא חטאת זכר וכו' כלפי לייא אלא אין לי אלא חטאת נקבה חטאת זכר מנין ת"ל וכל חטאת. וסבר רבי יוסי הגלילי האי קרא להכי הוא דאתא והתניא רבי יוסי הגלילי אומר לפי שמצינו שכל הענין אינו מדבר אלא בפרים הנשרפין ושעירים השרפין לשרוף פסולן אבית הבירה ולעמדו בלא תעשה על אכילתן חטאת שנכנס דמן לפנים מנין אמר לו הן לא הובא את דמה לדברי רבי עקיבא קאמר. אשר יובא מדמה אפילו מקצת דמה מכאן. אמרו חטאת שקבל דמה בשתי כוסות יצא אחד מהן לחוץ הפנימי כשר. נכנס אחד מהן לפנים רבי יוסי הגלילי מכשיר בחיצון וחכמים פוסלין. א"ר יוסי הגלילי ומה במקום שמחשבה פוסלת בחוץ לא פסל דם שבחוץ את הדם שבפנים מקום שיאן המחשבה פוסלת בפנים אינודין שלא יפסול דם שבפנים את שבחוץ אמר ליה מדמה ואפילו מקצת דמה. אמר לו ק"ו ליוצא מעתה ומה במקום שאין המחשבה פוסלת בפנים פוסל דם שבפנים את שבחוץ מקום שמחשבה פוסלת בחוץ אינו דין שיפסול דם שבחוץ את שבפנים. א"ל הרי הוא אומר אשר יובא הנכנס פוסל ואין היוצא פוסל. ותהא מחשבה פוסלת בפנים מק"ו ומה במקום שלא פסל דם שבחוץ את שבפנים מחשבה פוסלת בחוץ מקום שפסל דם שבפנים את דם שבחוץ אינו דין שתהא מחשבה פוסלת בפנים. הרי הוא אומר ביום השלישי מקום שיהא משולש בדם בבשר ובאימורים. ולא תהא מחשבה פוסלת בחוץ מק"ו ומה במקום שפסלה דם שבפנים את דם שבחוץ אין המחשבה פוסלת בפנים מקום שלא פסל דם שבחוץ את שבפנים אינו דין שלא תהא מחשבה פוסלת בחוץ ת"ל שלישי. חוץ לזמנו פגול. חוץ למקומו בשר שנכנס לפנים כשר. שהיה בדין לפסול ומה במקום שלא פסל דם שבחוץ את שבפנים בשר היוצא לחוץ פסול. מקום שפסל דם שבפנים את שבחוץ בשר הנכנס לפנים אינו דין שיהא פסול הרי הוא אומר מדמה דמה ולא בשרה. ק"ו ליוצא מעתה ומה במקום שפסל דם שבפנים את שבחוץ בשר הנכנס לפנים כשר מקום שלא פסל דם (שבפנים) [שבחוץ] את (שבפנים) בשר היוצא לחוץ אינו דין שיהא כשר הרי הוא אומר ובשר בשדה טרפהלא תאכלו כיון שיצא בשר חוץ למחיצתו נאסר:
אל אהל מועד אין לי אלא אהל מועד שילה ובית עולמים מנין ת"ל לכפר בקדש, הנכנס לכפר אף על פי שלא כפר פסול דברי רבי אליעזר. א"ר אליעזר נאמר כןא לכפר ונאמר להלן לכפר מה לכפר האמור להלן שלא כפר אף לכפר האמור כאן בשלא כפר. רבי שמעון אומר נאמר כאן לכפר בקדש ונאמר להלן לכפר בקדש מה לכפר בקדש האמור להלן שכבר כפר אף לכפר בקדש האמור כאן שכבר כפר. ריא אם הכנים שוגג כפר. בקדש באש ישרף מלמד ששרפתה בקדש. אין לי אלא זו בלבד מנין לרבות פסולי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים ת"ל כל בקדש באש תשרף מכאן אמרו בשר קדשי קדשים שנטמא בין באב הטומאה בין בולד בטומאה בין בפנים בין בחוץ בית שמאי אומרים הכל ישרף בפנים ובית הלל אומרים הכל ישרף בחוץ חוץ משנטמא (באב הטומאה) בולד הטומאה בפנים דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר בית שמאי אומרם הכלישרף בפנים חוץ משנטמא באב הטומאה בחוץ וכו'. [נולדה טומאה בפנים] ר' אליעזר אומר את שנטמא באב הטומאה בין בפנים בין בחוץ ישרף בחוץ, את שנטמא בולד הטומאה בין בחוץ בין בפנים ישרף בפנים. [רע"א נטמא בחוץ בין בולד הטומאה בין באב הטומאה ישרף בחוץ נטמא בפנים בין באב הטומאה בין בולד הטומאה ישרף בפנים]. רבי אליעזר אומר לא תאכל באש תשרף כל שטעון שרפה בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו. ר'יוסי הגלילי אומר אין כל הענין הזה מדבר אלא בפרים הנשרפין ליתן לא תעשה על אכילתו ללמד שפסוליהן נשרפין לפני הבירה. א"ל מנין לחטאת שנכנס דמה לפנים שהיא (תהיה) פסולה א"ל הן לא הובא את דמה. תניא הדם והשומן המנחות והנסכים שנטמאו עושה להן מערכה בפני עצמן ושורפן משום שנאמר בקדש באש תשרף. א"ל שמואל לרב חנא בגדתאה פוק אייתי לי בי עשרה ואימא לך באפייהו נסכים שנטמאו עושה להן מערכה בפני עצמן ושורפן:
וזאת תורת האשם לבית עולמים. זאת אינה נוהגת בבמה. תורת האשם תורה אחתלכל אשמות שיהא דמם נתן למטה. וכי מאין יצאו מכלל שנאמר כי כחטאת האשם הוא לכהן מה חטאת דמה נתן למעלה אף אשם יהיה דמו נתן למעלה. תלמוד לומר קדש קדשים ואת דמו יזרוק לרבות כל אשמות ואשם מצורע שיהא דמם נתן למטה. מנין לדם האשם שנתערב בדם שלמים שיזרוק. ת"ל קדש קדשים ואת דמו יזרוק. יכול אפילו נתערבו חיים ת"ל היא. מה יעשה להם ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי היפה שבהם ממין זה [והיפה ממין זה] ויפסיד המותר מביתו. ר' שמעון אומר אשם שנתערב בשלמים שניהם ישחטו בצפון זה יקריב לשם מי שהוא וזה יקרבי לשם מי שהוא. א"ל והלא שלמים טעונין תנופה ואין אשם טעון תנופה. א"ל מה בכך ויניף אשם. א"ל אין מבייאן קדשים לבית הפסול. הוא הוא קרב ואין [תמורתו] קרבה. ישחטו ריבה כאן שוחטין הרבה אף הגרים אף הנשים אף העבדים. אין לשון שחיטה אלא לשון משיכה שנאמר זהוב שחוט. ר' אליעזר אומר מכאן לעולת צובר שלא תהא שחיטתה אלא בצפון. קדש קדשים לרובת זבחי שלמי צבור שלא תהא שחיטתן אלא בצפון. הוא פרט לתודה ואיל נזיר. והקטיר אותם הכהן המזבחה אשה לה' אשם הוא אף על פי שלא סמך. יכול אף על פי שלא שחטו בצפון ת"ל הוא. ר' אליעזר אומר אשם לשם אישים. אשם אף על פי שלא סמך עליו. יכול אף על פי ששחטו שלא לשמו ת"להוא. אמר ר' אליעזר חטאת באה על חטא ואשם בא על חטא מה חטאת פסולה שלא לשמה אף אשם פסול שלא לשמו. א"ל לא אם אמרת בחטאת שדמה נתן למעלה תאמר באשם שדמו נתן למטה. אמר ליה פסח יוכיח שדמו נתן למטה אם שחטו שלא לשמו פסול. א"ל והלא נאמר פסח הוא א"ל אף נאמר אשם הוא:
כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין [אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה] חוץ מן החטאת ופסח, כל המנחות שנקמצו שלא שלמן כשרין חוץ ממנחת חוטא [ומנחת קנאות]. תניא אשם לא נאמר בו הוא אלא לאחר הקטרת אמורין הוא עצמו שלא הוקטרו אמוריו כשר. אלא הוא למה לי לכדרב הונא אמר רב אשם שניתק לרעיה ושחטו לשם עולה כשר ניתק אין לו ניתק לא אמר קרא הוא בהוייתו יהא: