ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תצ
אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי מדרבנן נשמע לר' עקיבא לא אמרי רבנן משרת נותן טעם כעיקר מכאן אתה דן לכל התורה כולה לר' עקיבא נמי משרת להיתר מצטרף לאיסור מכאן אתה דן לכל התורה כולה. אמר ליה משום דהוה נזיר וחטאת שני כתובין הביאן כאחד ואין מלמדין נזיר הא דאמרן, חטאת דתניא כל אשר יגע בבשרה יקדש וכו'. ורבנן נמי ניהוי שני כתובים הבאין כאחד ואין מלמדין מצרך צריכי ור' עקיבא למאי צריכא בשלמא כתב רחמנא בחטאת דלא גמר נזיר מניה דחולין מקדשים לא גמרינן. אלא לכתוב רחמנא בנזיר ותיתי חטאת ותגמר מניה דהא כל איסורין שבתורה קא גמיר מנזיר. ורבנן א"ל מצרך צריכי חטאת היתר מצטרף לאיסור וחולקין מקדשים לא גמרינן ומשרת ליתן טעם כעיקר מכאן אתה דן לכל התורה כולה. ורבי עקיבא תרוייהו להיתר מצטרף לאיסור והוי להו שני כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין. חטאת פסולה אין דמה טעון כבוס בין שהיה לה שעת הכושר בין שלא היה לה שעת הכושר. ואיזו היא שהיה לה שעת הכושר שלנה ושנטמאת ושיצאת. ואיוו היא שלא היה לה שעת העושר שנשחטה חוץ לזמנה, חוץ למקומה, ושקבלו פסולין וזרקו את דמה. תנו רבנן מדמה מדם כשרה ולא מדם פסולה. ר' עקיבא אומר היתה לה שעת הכושר ופסלה דמה טעון כבוס לא היה לה שעתה הכושר ונפסלה אין דמה טעון כבוס. ר"ש אומר אחד זה ואחדזה אין דמן טעין כבוס. מאי טעמא דר' שמעון כתב אותה וכתב מדמה חד להיכא דהיתה לה שעת הכושר וחד להיכא דלא היתה לה שעת הכושר. ור' עקיבא אותה פרט לתרומה. ור' שמעון לטעמיה דאמר קדשים קלים אין טעונין מריקה ושטיפה וכל שכן תרומה. מדמה ולא מדם קדשי קדשים והלא דין הוא ומה אם חטאות הפנימיות שלא שוו לחטאות החיצונות למריקה ושטיפה שוו להם לכבוס קדשי קדשים ששוו לחטאות החיצונות למריקה ולשטיפה אינו דין שישוה להם לכבוס ת"ל מדמה ולא מדם ק"ק מדה ולא מרוטבה. והלא דין הוא ומה אם הדם שאין טעון מריקה ושטיפה טעון כבוס הרוטב שטעון מריקה ושטיפה אינו דין שיטעון כבוס, ת"ל מדמה ולא מרוטבה. על הבגד יכול ניתז על מקצת בבגד יהא כל הבגד טעון כבוס ת"ל אשר יזה לא אמר לך אלא מקום הדם בלבד. ניתז מן הצואר על הבגד יכול יטעון כבוס ת"ל אשר יזה עליה (מדמה) תכבס מקום שכשר להזות עליו טעון כבוס ושאין כשר להזות עליו אין טעון כבוס. ניתז מידו של מזה עד שלא הזה טעון כבוס, משהזה אין טעון כבוס. ניתז מן הצואר על הבגד אינו טעון כבוס, מן הקרן ומן היסוד אינו טעון כבוס נשפך על הרצפה ואספו אינו טעון כבוס [ואין טעון כבוס] אלא מן הדם שנתקבל בכלי וראוי להזאה:
תנו רבנן נתז מן הצואר על הבגד יכול תהא טעון כבוס ת"ל אר יזה לא אמרתי אלא בראוי להזאה. תניא אידך יכול נתז מן הקרן ומן היסוד יהא טעון כבוס ת"ל אשר יזה פרט לזה שכבר הוזה. נשפך על הרצפה ואספו וכו' הא תו למה לי מה טעם קאמר מה טעם נשפך על הרצפה אין טעון כבוס לפי שיאן טעון כבוס אלא דם שנתקבל בכלי וראוי להזאה ראוי להזאה למעוטי מאי, למעוטי קבל פחות מכדי הזאה בכלי זה ופחות מכדי הזאה בכלי זה. בגד אין לי אלא בגד מנין לרבות עור משהופשט ת"ל אשר יזה עליה תכבס, יכול שאני מרבה עור עד שלא הופשט ת"ל בגד מה בגד הראוי לקבל טומאה אף כל דבר הראוי לקבל טומאה דברי רבי יהודה. ר' אלעזר אומר בגד אין לי אלא בגד מנין לרבות שק וכל מיני בגדים ת"ל אשר יזה עליה תכבס יכול שאני מרבה עור משהופשט וכו'. מאי בינייהו אמר אביי מטלית פחותה משלש איכא בינייהו. מאן דאמר ראוי הא נמי ראויה דאי בעי מחשב עלה. מאן דאמר דבר המקבל טומאה הא מיהא לאו בר קבולי טומאה הוא. רבא אמר בגד שחישב עליה לצורה איכא בינייהו. מ"ד ראוי הא נמי ראוי דאי בעי מבטל ליה למחשבתיה. ומאן דאמר דבר המקבל טומאה השתא מיהא לאו בר קבולי טומאה הוא. רבא אמר עוצבא דחשיב עלה לקצעא איכא בינייהו. מאן דאמר ראוי הא נמי ראויה. מאן דאמר דבר המקבל טומאה הא לא מקבלה טומאה עד דמקצע לה. והתניא ר' שמעון בן מנסיא אומר עוצבא דמחשב עלה לקצעה טהורה עד שיקצענה. בגד אחד הבגד ואחד השק ואחד העור טעון כבוס. למימרא דעור בר כבוד הוא ורמינהו היתה על הבגד לשלשת מקנחו בסמרטוט. היתה של עור נותן עליה מים עד שיכלה. אמר אביי לא קשיא הא רבנן הא אחרים. דתניא הבגד והשק מכבסו הכלי והעור מגררו. אחרים אומרים הבגד והשק והעור מכבסו והכלי מגררו. כמאן אזלא הא דאמר רבי חייא בר אשי זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב ושכשכי ליה מסאניה במיא כמאן כרבן. אמר רבא ומי איכא למ"ד עור לאו בר כבוס הוא והכתיב והבגד או (השק או העור) [השתי או הערב או כל כלי העור] אשר תכבס. אלא אמר רבא צרעת דמגופיה קא פרחא מחלחלא ליה ומשויא ליה רך ומתני' ברכין וכי פליגי בקשין והא דאמר רב חייא בקשין וכרבנן. (אלא) אמר רבא אי קשיא לי הא קשיא לי הרי כרים וכסתות דרכין נינהו ותנן היתה עלשל עור נותן עליה מים עד שתכלה. אלא אמר רבא כל כבוס דלית ליה כסכוס לא שמיה כבוס והא דמאר רב חייא שכשוך אין אבל כבוס לא אי ברכין ודברי הכל אי בקשין וכאחרים, אי הכי בגד נמי, בגד שרייתו זו היא כבוסו:
תכבס במקום קדוש מלמד שהכבוס במקום קדוש. אין לי אלא כבוס במקום קדוש מנין אף שבירת כלי חרס במקום קדוש, ת"ל תכבס במקום קדוש וכלי חרס ישבר [מריקה ושטיפה בכלי נחשת מנין ת"ל ואם בכלי נחשת בשלוה ומרק ושטף במים] מכאן אמרו בגד שיצא חוץ לקלעים נכנס ומכבסו במקום קדוש נטמא חוץ לקלעים קורעו ונכנס ומכבסו במקום קדוש. כלי חרש שיצא חוץ לקלעים נכנס ושוברו במקום קדוש. נטמא חוץ לקלעים נכנס ומורקו ושוטפו במקום קדוש:
וכלי חרש אין לי אלא כלי חרס מנין לרבות כלי נתר ת"ל וכלי חרש. אשר תבושל אין לי אלא שבושל בו עירה לתוכו רותח מנין ת"ל אשר תבושל בו ישבר. קדרות במקדש אמאי אמר רחמנא ישברו נהדרינהו לכבשונות. א"ר זירא לפי שאין עושין כבשונות בירושלים. אמר ליה אביי וכי עושין אשפתות בעזרה איש תמיטתי' הא דתני רב שמעיה בקלנבו שברי כלי חרס נבלעין במקומן. חומר במריקה ושטיפה שנוהגת בקדשי קדשים ובקדשים קלים בשל במקצת כלי טעון מריקה ושטיפה כל הכלי מה שאין כן הזאה. וטעמא מאי אמר קרא ואם בכלי נחשת בשלה ואפילו במקצת כלי:
ואם בכלי נחשת אין לי אלא כלי נחשת מנין לרבות שאר מתכות ת"ל ואם בכלי נחשת. בשלה מלמד שמבשל ושונה ומשלש ובאחרונה מורקו ושוטפו ואין לי אלא כלי נחשת שמבשל ושונה ומשלש ובאחרונה מורקו ושוטפו מנין לכלי חרס שמבשל ושונה ומשלש ובאחרונה שוברו ת"ל ישבר ואם בכלי נחשת:
רבי טרפון אומר בשל בו תחלת הרגל מבשל בו כל הרגל. וכמים אומרים עד זמן אכילה. מאי טעמא דר' טרפון אמר רבה בר אבוה כל יום ויום נעשה נעול לחברו. וחכמים ואמרים ממתין להו עד זמן אכילה והדר עבד ליה מריקה ושטיפה דכתיב ומורק ושוטף וכתיב כל זכר בכהנים הא כיצד ממתין להו עש זסמן אכילה והדר עביד להי מריקה ושטיפה. [ת"ר מריקה ושטיפה] בצונן דברי רבי וחכ"א מריקה בחמין ושטיפה בצונן. מ"ט דרבנן מידי דהוה אגיעולי עכו"ם. ור' אמר לך הגעלה לא קאמינא כי קאמינא מריקה ושטיפה דבתר הגעלה. ורבנן א"כ נכתוב קרא או מורק או שוטף מדכתיב ומורק ושוטף לומר לך מריקה בחמין ושטיפה בצונן. ורבי אמר לך מריקה כמריקת הכוס שטיפה כשטיפת הכוס. השפוד והאסכלה מגעילין בחמין. ומורק ושוטף יכול מהשטיפה האמורה להלן בארבעים סאה אף כאן בארבעים סאה ת"ל במים כל שהן. במים ולא ביין. במים ולא במזג. במים להכשיר את כל המים ק"ו למימי הכיור. יכול אף הפסולה תהא טעונה מריקה ושטיפה ת"ל ומורק ושוטף במים. כל זכר בכהנים יאכל אותה הכשרה טעונה מריקה ושטיפה ואין הפסולה טעונה מריקה ושטיפה. ר' יעקב אומר היתה לה שעת הכושר ונפסלה טעונה מריקה ושטיפה [ושלא היתה לה שעת הכושר ונפסלה אינה טעונה מריקה ושטיפה]. ר' שמעון אומר אף על פי שהיתה לה שעת הכושר ונפסלה טאינה טעונה מריקה ושטיפה. בישל בו קדשים וחולין או קדשי קדשים [וקדשים קלים] אם יש בהן בנותן טעם היר אלו נאכלין כחמורין וטעונין מריקה ושטיפה ופסולה מבגע. כל זכר לרבות כל בעלי מומין למה אם לאכילה כבר אמור וכו'. יאכל אותה כשרה ולא פסולה:
קדש קדשים מה ת"ל שיכול אין לי שטעון מריקה ושטיפה אלא חטאת בלבד מנין לרבות כל הקדשים ת"ל קדש קדשים. יכול שאני מרבה את התרומה ת"ל אותה פרט לתרומה דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר קדשי קדשים טעונין מריקה ושטיפה קדשים קלים אין טעונין מריקה ושטיפה קדשים קלים אין טעונין מריקה ושטיפה. מאי טעמא דר' יהודה מדאצטריך אותה למעוטי תורמה מכלל דקדשים קלים טעונין מריקה ושטיפה. ור' שמעוןאמר לך אותה כדאמרין. ותרומה לא בעי מריקה ושטיפה והתניא קדרה שבשל בה תרומה לא יבשל בה חולין וםא בשל בנותן טעם, אמר אביי לאצריכא לדאמר מר במים ולא ביין במים ולא במזוג קאמינא אפילו ביין אפילו במזוג רבא אמר לא צריכא לדאמר מר בשל במקצת כלי טעון מריקה ושטיפה כל הכלי תרומה הא לא צריך. רבה בר עולא אמר רב לא צריכא לשטיפה יתירתא דלא צריץ. (ר' שמעון אומר אין קדשים קלים טעונין מריקה ושטיפה):
אוציא את אלו ולא אוציא את תודה ואיל נזיר שנאכלין ליום אחד בקדשי קדשים ת"ל הוא. בשל בו קדשים וחולין וקדשי קדשים וקדשים קלים אם יש בהן בנותן טעם הרי הקלים נאכלין כחמורים ואין טעונים מריקה ושטיפה ופסלין במגע. חטאת אין לי אלא חטאת מנין לרבות כל הקדשים ת"ל וכלחטאת דברי ר' עקיבא. א"ל רבי יוסי הגלילי עקיבא אפילו אתה מרבה כל היום אין כאן אלא חטאת אם כן למה נאמר וכל, שיכול אין ליאלא חטאת יחיד חטאת צבור מנין ת"ל וכל, אין לי אלא חטאתזכר חטאת נקבה מנין ת"ל וכל חטאת: