ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תעג
אמר שמואל גמר בלבו צריך שיוציא בשפתיו שנאמר לבטא בשפתים. מיתיבי בשפתים ולא בלב גמר בלבו מנין ת"ל לכל אשר יבטא וכו'. אמר רבא תריץ ואימא הכי בשפתים ולא שגמר בלבו להוציא פת חטין והוציא פת שעורין, גמר בלבו להוציא פת חטין והוציא פתך סתם מנין, ת"ל לכל אשר יבטא מיתיבי מוצא שפתיך אין לי אלא שהוציא בשפתיו גמר בלבו מנין ת"ל כל נדיב לב וכו', ונגמור מניה, משום דהוי תרומה וקדשים שני כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין. ולמאן דאמר מלמדין מאי איכא למימר, הוי חולין וקדשים וחולין מקרשים לא גמרינן. אמר ר' אמי כל שבועה שהדיינין משביעים אותה אין בה משום שבועת בטוי שנאמר או נפש כי תשבע לבטא בשפתים תשבע מעצמה וכדריש לקיש כי משמש בארבע לשנונות אידילמא אלא דהא, ופליגא דרבי ירמיה דאמר רבי ירמיה פעמים ששניהם בחטאת ופעמים ששניהם באשם:
מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת ת"ל לאחת לחייב על כל אחת ואחת. יכול טומאת מקדש וקדשיו שהיא בהכרת יהא חייב עליה בעצמה אבל שמיעת הקול ובטוי שפתים שאינם בכרת לא יהא חייב אלא אחת על שתיהם. ת"ל לאחת לחייב על כל אחת ואחת. יכול על טומאת מקדש וקדשיו לא יהא חייב אלא אחת מנין על טומאת מקדש בפני עצמו ועל טומאת קודש בפני עצמו ואפילו כולה בהעלם אחד מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת. תלמוד לומר לאחת לחייב על כל אחת ואחת. כיצד נטמא וידע ונעלם ממנו טומאה ונכנס למקדש ויצא וידע מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת תלמוד לומר לאחת לחייב על כל אחת ואחת. יכול טומאת מקדש וקדשיו שהם בהכרת שיהא חייב על כל אחת ואחת אבל שמיעת הקול ובטוי שפתים שאינם בהכרת לא יהא חייב אלא אחת ת"ל לאחת לחייב על כל אחת ואחת. כיצד היו חמשה תובעים אותו אמרו לו בוא והעידנו שיש לנו ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה שבועה שאיני יודע לכם עדות שיש לכם ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה לא לך ולא לך מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת ת"ל לאחת לחייב על כל אחת. יכול מפני שהם חמשה מנין אפילו אמר לו אחד בוא והעידני שיש לי ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה וכו' מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת ת"ל לאחת לחייב על כל אחת ואחת. יכול מפני שהם הרבה מיני תביעות מנין אפילו אמר לו בוא והעידני שיש לי ביד פלוני חטים ושעורין וכוסמין וכו' מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת ת"ל לאחת לחייב על כל אחת ואחת, יכול מפני שהן מינין הרבה מנין אפילו אמר לו בוא והעידני שיש לי חטים ביד פלוני שהפקדתי לו אמש ושלפניו שבועה שאיני יודע לך עדות שיש לך בידו חטים שהפקדת לו אמש ושלפניו מנין שהוא חייב על כל אחת ת"ל לאחת לחייב על כל אחת ואחת. יכול שמיעת קול שעשה בה מזיד כשוגג יהא חייב על כל אחת ואחת אבל שבועת בטוי שלא עשה בה מזיד כשוגג לא יהא חייב אלא אחת ת"ל לאחת לחייב על כל אחת ואחת, כיצד שבועה שלא אוכל פת חטים פת שעורים פת כוסמין ואכל מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת, שבועה שלא אשתה יין ושמן ודבש ושתה מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת ת"ל לאחת לחייב על כל אחת ואחת. מנין שמביא אחת על דברים הרבה ת"ל אחת על חטאתו אשר חטא, כיצד אמר שבועה שלא אוכל ואכל אוכלין הרבה מנין שאינו חיב אלא אחת ת"ל אחת על חטאתו אשר חטא, שבועה שלא אשתה ושתה משקטין הרבה מנין שאינו חייב אלא אחת ת"ל אחתעל חטאתו אשר חטא. יכול שבועת בטוי שלא עשה מזיד כשוגג לא יהא חייב אלא אחת אבל שמיעת הקול שעשה מזיד כשוגג יהא חייב על כל אחת ואחת ת"ל אחת על חטאתו אשר חטא. יכול שבועת בטוי שלא עשה מזיד כשוגג לא יהא חייב אלא אחת אבל שמיעת הקול שעשה מזיד כשוגג יהא חייב על כל אחת ואחת ת"ל אחת על חטאתו אשר חטא. כיצד היה תובעו א"ל בוא והעידני שיש לי ביד פלוני חטים שהפקדתי לו אמש ושלפניו שבועה שאיני יודע לך עדות מנין שאינו חייב אלא אחת ת"ל אחת על חטאתו אשר חטא. יכול מפני שהוא מין אחד מנין אפילו אמר לו בוא והעידני שיש לי ביד פלוני חטים ושעורין וכוסמין שבועה שאיני יודע לך עדות מנין שאינו חייב אלא אחת ת"ל כו'. יכול מפני שאינם הרבה מיני תביעות מנין אפילו וא"ל בוא והעידני שיש לי ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה שבועה שאיני יודע לך עדות מנין שאינו חייב אלא אחת ת"ל אחת על חטאתו אשר חטא וכו'. יכול שמיעת קול ובטוי שפתים שאינן בהכרת לא יהא חייב אלא אחת אבל טומאת מקדש שהיא בהכרת יהא חייב על כל אחת ואחת ת"ל אחת על חטאתו אשר חטא. זה הכלל כלל אינו חייב אלא אחת פרט חייב על כל אחת ואחת דברי ר"מ. רבי יהודה אומר לא לךם ולא לך חייב על כל אחת ואחת. רבי אליעזר אומר לא לך ולא לך שבועה שאומר שבועה באחרונה חייב על כל אחת ואחת. ר' שמעון אומר עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד. ר' עקיבא אומר מאלה יש מאלה חייב ויש מאלה פטור. ר' אליעזר בן יעקב אומר מכלל שנאמר לא אכלתי באוני ממנו ולא בערתי ממנו בטמא יכול ישראל שאכל את המעשר אונן או בטמא יהא מביא קרבן הזה ת"ל מאלה יש מאלה חייב ויש מאלה פטור, אוציא את המעשר שאינו בעון מיתה ולא אוציא את התרומה שהיא בעון מיתה שנאמר ומתו בו כי יחללוהו, ת"ל מאלה יש מאלה חייב ויש מאלה פטור:
והיה כי יאשם מה יעשה והביא, מנין שטעון וידוי תלמוד לומר והתודה, מנין שטעון וידוי על החי נאמר כאן וידוי ונאמר להלן וידוי מה וידוי שנאמר להלן על החי אף וידוי האמור כאן וידוי על החי. מנין שטעון סמיכה נאמר כאן עליה ונאמר להלן עליו מה עליו האמור להלן טעון סמיכה אף עליה האמור כאן טעון סמיכה. והביא אף לאחר יום הכפורים. אשמו נאמר כאן אשמו ונאמר להלן אשמו מה אשמו האמור להלן מותרו נדבה אף אשמו האמור כאן מותרו נדבה, נקבה ולא טומטום ואנדרוגינוס. הצאן משמע לרבות אף חרשת אף שוטה אף הננסת. מן הצאן ולא הפלגס. כשבה או שעירת עזים לחטאת מה זה בא ללמדנו אם לא מצא כשבה מביא שעירה הרי קל וחומר, ומה אם חטאת שבאה על המצות ואין לה חלופין עוף יש לה חלופין שעירה וכו', אינו דין שיהא לה חלופין שעירת עזים. מצורע תוכיח שיש לה חלופין עוף ואין לה חלופין שעירה. לא אם אמרת בחטת מצורע שאין לה חלופין עשירית האיפה אם ירדדה לעשירית האיפה לא תרד לשעירה. אם כן למה נאמר כשבה או שעירת עזים לחטאת שהיה בדין שיביא עמה עולה. והלא דין הוא זה מביא בהשג יד ומצורע מביא בהשג יד מה מצורע מביא שנים אף זה יביא שנים. ת"ל כשבה או שעירה אחד הוא מביא ואינו מביא שנים. מחטאתו [מחטאתו] על חטאתו מה ת"ל מנין אתה אומר מביאין מהקדש כשבה שעירה, מהקדש שעירה כשבה, מהקדש שעירה וכשבה תורים ובני יונה, מהקדש תורין ובני יונה עשירית האיפה, כיצד הפריש כשבה או שעירה והעני יביא עוף, העני מביא עשירית האיפה, הפריש עשירית האיפה והעשיר יביא עוף, העשיר יביא כשבה או שעירה. [הפריש כשבה או שעירה] נסתאב רצה מביא בדמיה עוף. הביא עוף ונסתאב לא יביא בדמיו עשירית האיפה שאין לעוף פדיון לכך נאמר מחטאתו על חטאתו. ואם לא תגיע ידו וגו' אין אומרים לו ללוות ואי אפשר לו עסוק באומנתא. יש לו שה ואין לו צרכיו מנין שיביא קרבן עני ת"ל די שה:
אין חייבין על שמיעת קול ועל בטוי שפתים ועל טומאת מקדש וקדשיו והנשיא כיוצא בהם דברי ר' יוסי הגלילי. ר' עקיבא אומר הנשיא חייב בכולן חוץ משמיעת קול שהמלך לא דן ולא דנין אותו. מ"ט דר' יוסי הגלילי נאמר תגיע ידו ונאמר תשיג ידו מי שבא לידי עניות יצא משיח ונשיא שיאן באין לידי עניות. נשיא דכתיב ועשה אחת מכל מצות ה' אלקיו שאין על גביו אלא אלקיו. משיח דכתיב והכהן הגדול מאחיו שיהא גדול מאחיו בנוי בכח ובעושר. אחרים אומרים מנין שאם אין לו גדלהו משל אחיו ת"ל והכהן הגדול מאחיו גדלהו משל אחיו. תניא ר' עקיבא אומר משיח פטור מכולם דא"ק זה קרבן אהרן ובניו זה באה חובה לו ואין אחרת באה חובה לו. אימא כי מיעט בדלי דלות דהיינו עשירית האיפה אבל עניות ועשירות לא מעטיה, לא סלקא דעתך דכתיב וכפר הכהן על חטאתו אשר חטא מאחת מאלה כל המתכפר באחת מתכפר בכולן ושאין מתכפר באחת אין מתכפר בכולם. אלא מעתה לאחת מאלה הכי נמי דכל המתחייב באחת מתחייב בכולם ושאין מתחייב באחת אין מתחייב כולם, אלמה תנן ר' עקיבא אומר נשיא חייב בכולם חוץ משמיעת קול, מאחת משמע ליה לאחת לא משמע ליה. מאי שנא דכתב רחמנא לבסוף גבי עשירית האיפה למימרא דמתחייב בכולם, דאי סלקא דעתך מתחייב באחת אף על פי שיאן מתחייב בכולם כתבה רחמנא להדין באחת מאלה בדלות אי נמי בעשירות:
והביא את אשמו אשר חטא וגו' שנים הוא מביא ואינו מביא אחד. והלא דין הוא זה מביא בהשג יד ומצורע מביא בהשג יד מה מצורע אחד תחת אחד אף זה הואיל ועשיר שלו מביא אחד' יהא עני שלו מביא אחד. ת"ל שתי תרים או שני בני יונה שנים הוא מביא ואינו מביא אחד. אחד לחטאת ואחד לעולה שתקדים חטאת לעולה, שממין חטאת יביא עולה, שאם הביא חטאתו ומת יביאו יורשים עולתו. דבר אחר מה ת"ל אחד לחטאת ואחד לעולה שיכול הואיל ושנים באין תחת אחד יהיו שניהם חטאת ת"ל אחד לחטאת ואחד לעולה ואין שניהם לחטאת ואין שניהם לעולה אלא אחד לחטאת ואחד לעולה. והביא שיפרישם (הבעלים) [הכהן] אחד לחטאת ואחד לעולה. מנין שאם הפרישם (הכהן) [הוא] הפרישו הפרש ת"ל אחד לחטאת ואחד לעולה והביא אותם אל הכהן. והביא אף אחר יום הכפורים, אותם שאין לעוף פדיון, אל הכהן מלמד שחייב בטפול הבאתם: