ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תעב
חומר בנדרים מבשבועות כיצד אמר קונם סוכה שאני עושה לולב שאני נוטל תפלין שאני (נותן) [מניח] בנדרים אסור בשבועות מותר שיאן נשבעין לבטל את המצוה שנאמר לא יחל דברו דברו לא יחל אבל מיחל הוא חפצי שמים. מאי שנא נדר דכתיב כי ידור נדר לא יחל דברו שבועה נמי הא כתיב או השבע שבועה לא יחל דברו. אמר אביי הא דאמר הנאת סוכה עלי והא דאמר שבועה שלא אהנה מן הסוכה. אמר רבא וכי מצות ליהנות נתנו, אלא אמר רבא הא דאמר ישיבת סוכה עלי והא דאמר שבועה שלא אשב בסוכה. ושאין נשבעין על המצות מהכא נפקא מהתם נפקא דתניא יכול נשבע לבטל את המצוה ולא בטל יהא חייב ת"ל להרע או להיטיב מה הטבה רשות אף הרעה רשות יצא נשבע לבטל את המצוה ולא בטל שאין הרשות בידו חד קרא למיפטריה מקרבן שבועה וחד למיפטריה מלאו בשבועה. אמראביי למה רבו צריך לכפותו לנזירות וא"צ לכפותו לנדרים וא"צ לכפותו לשבועה דא"ק להרע או להיטיב מה הטבה רשות אף הרעה רשות יצא להרע לאחרים שאין הרשות בידו. רבי יהודה בן בתירא אומר נשבע לקיים את המצוה ולא קיים חייב, ודין הוא ומה אם הרשות שאין מושבע עליהן מהר סיני הרי הוא חייב עליה מצוה שמושבע מהר סיני עליה אינו דין שיהא חייב עליה. א"ל לא אם אמרת בשבועת הרשות שכן עשה בה לאו כהן תאמר בשבועת מצוה שלא עשה בה לאו כהן:
אמר שבועה שאתן לאיש פלוני ושלא אתן שנתתי ושלא נתתי שאישן ושלא אישן שישנתי ושלא ישנתי שאזרוק צרור לים ושלא אזרוק שזרקתי ושלא זרקתי. ר' ישמעאל אומר אינו חייב אלא על העתיד לבא שנאמר להרע או להיטיב. אמר ליה ר' עקיבא אין לי אלא דברים שיש בהם הרעה והטבה שיאן בהם הרעה והטבה מנין, ת"לאו נפש כי תשבע לבטא בשפתים. אין לי אלא להבא לשעבר מנין ת"ל לכל אשר יבטא האדם בשבועה דברי ר'עקיבא. ר' ישמעאל אומר להרע או להיטיב להבא. אמר ליה רבי עקיבא אם כן אין לי אלא דברים שיש בהן הרעה והטבה שאין בהם הרעה והטבה מנין. אמר ליה מרבוי הכתוב. אמר ליה אם ריבה הכתוב לכך ריבה לכך. שפיר קאמר ליה ר' עקיבא לר' ישמעאל, א"ר יוחנן ר' ישמעאל ששמש את ר' נחוניא בן הקנה שהיה דורש כל התורה בכלל ופרט איהו נמי דריש כללי ופרטי, רבי עקיבא ששמש נחום איש גם זו שהיה דורש בריבה ומיעט איהו נמי דריש רבויי ומעוטי. דתניא או נפש כי תשבע ריבה, להרע או להיטיב מיעט, לכל אשר יבטא האדם חזר וריבה, ריבה ומיעט וריבה ריבה הכל. מאי רבי רבי כל מילי. ומאי מיעט מיעט דבר מצוה. ור' ישמעאל דריש כללי ופרטי או נפש כי תשבע כלל, להרע פרט, לכל אשר יבטא האדם חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש להבא אף כל להבא. אהני כללא לאתויי אפילו דברים שאין בהם הטבה והרעה להבא. אהני פרטא למעוטי אפילו דברים שיש בהן הטבה והרעה לשעבר. איפוך אנא אמר רבי יצחק דומיא דלהרע או להיטיב מי שאיסורו משום לא יחל דברו יצא זה שאין איסורו משום לא יחל אלא משום לא תשקרו. ר' יצחק בר אבין אמר א"ק או נפש כי תשבע מי שהשבועה קודמת למעשה יצא אכלתי ולא אכלתי שמעשה קודם לשבועה. תנו רבנן האדם בשבועה פרט לאנוס ונעלם פרט למזיד, ממנו פרט לשנתעלמה ממנו שבועה. יכול שנתעלם ממנו חפץ ת"ל בשבועה ונעלם ממנו על העלם שבועה הוא חייב ואינו חייב על העלם חפץ. אמר מר פרט לאנוס ה"ד כדרב הונא ורב אסי כי הוו קיימי קמיה דרב מר אמר שבועתא דהכי אמר רב ומר אמר שבועתא דהכי אמר רב, כי אתו לקמיה אמר כחד מנייהו אמר ליה אידך ואנא בשיקרא אישתבע אמר ליה לבך אנסך. [ונעלם ממנו] שנתעלמהממנו שבועה, מחכו עלה במערבא בשלמא שבועה משכחת לה בלא חפץ כגון דאמר שבועה שלא אוכל פת חטין וכסבור שאוכל קאמר דשבועתא אינשי חפצא דכיר ליה. אלא חפץ בלא שבועה ה"ד כגון דאמר שבועה שלא אוכל פת חטין וכסבור של שעורין היא דשבועתא דכיר ליה חפצא אינשי כיון דחפצא אינשי ליה היינו העלם שבועה. אלא אמר ר"א דא ודא אחת היא: