ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תמו

<< · ילקוט שמעוני · ויקרא · רמז תמו · >>

בעא מניה אבוה דשמואל משמואל היא בפנים ורגלה בחוץ מהו א"ל והביאום לה' עד שתהא כולה בפנים. תלה ושחט מהו א"ל כשרה א"ל אשתבשת בעינא שחיטה על ירך וליכא. נתלה ושחט מהו א"ל פסולה א"ל אשתבשת שחיטה על ירך ולא שוחט על ירך. נתלה וקבל מהו א"ל כשרה א"ל אשתבשת אין דרך שירות בכך. תלה וקבל מהו א"ל פסולה א"ל אשתבשת שחיטה על ירך ולא קבלה על ירך. אמר רבא בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים כשרות בר מתלה ושחט בקדשי קדשים, נתלה וקבל בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים. בעא מניה ר' ירמיה מר' זירא הוא בפנים וציציתו מבחוץ מהו א"ל לאו אמרת והביאום לה' עד שתהא כולה בפנים ה"נ בבואם אל אהל מועד אמר רחמנא עד שיבוא כולו אל אהל מועד:

על ירך המזבח צפונה שיהא ירך בצפון היכן הן פניו בדרום הא למדת שהכבש בדרום. ר' יהודה אומר ומעלותהו פנות קדים שיהא עולה לו ופונה לימינו למזרח הא למדנו שהכבש בדרום:

תנן התם כבש היה לדרומו של מזבח אורך ל"ב על רוחב ט"ז. מנא ה"מ אמר ר' הונא א"ק על ירך המזבח צפונה אמרה תורה תן ירך בצפון ופנים בדרום. אימא ירך ופנים בצפון אמר רבא רמי גברא אאפיה. א"ל אביי תריץ גברא ומותיב א"ל רבוע כתיב והא מיבעי ליה דמרבע רבועי, מי כתיב מרובע, וליטעמיך מי כתיב רבוץ א"ל כתיב רבוע דמשמע הכי ומשמע הכי. ותנא מייתי לה מהכא דתניא ר"י אומר ומעלותהו פנות קדים כל פניות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין למזרח. אימא דרך שמאל למזרח. לא ס"ד דתני רמי בר (חזקיה) [יחזקאל] ים שעשה שלמה עומד על י"ב בקר ג' פונים צפונה ושלשה פונים ימה ושלשה פונים נגבה וג' פונים מזרחה והים עליהם מלמעלה, כל פניות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין למזרח, האי מיבעי ליה לגופיה אם כן פונים פונים למה לי:

(צפונה כתוב בעקדה בגליון) המזבח צפונה שיהא מזבח כולו ראוי לצפון שאם ישחטו בראשו קדשי קדשים כשרים. דברי רבי ר' יוסי בר ר"י אומר מחצי המזבח ולצפון כצפון מחצי המזבח ולדרום כדרום. צפונה לפני ה' שיהא צפון כלו פנוי [דברי] ר' אליעזר בן יעקב (אומר). המזבח מכוון כנגד חצי פתחו של היכל וכנגד אחד מן הדלתות משוך כלפי דרום. ר' יהודה אומר המזבח היה ממוצע באמצע עזרה ל"ב אמה עשר אמה כנגד פתחו של היכל יש אומרים אמות לפצון ויש אומרים אמה לדרום נמצא המזבח מכוון כנגד היכל וכתליו. איזהו צפון מקרן מזבח צפוני עד כותל עזרה צפוני ואף כנגד המזבח דברי רבי יוסי בר רבי יהודה. ר' אלעזר בר ר' שמעון מוסיף מכנגד בין האולם ולמזבח ועד כותל העזרה הצפוני ור' מוסיף אף מכנגד מקום דריסת רגלי ישראל ומקום דריסת רגלי הכהנים מקיר המזבח צפונה עד כותל והעזרה צפונה אבל מכנגד בית החליפות ולפנים הכל מודים שהוא פסול. צפונה לפני ה' ואין צפון בבמה:

ונתח אותו כשר ולא פסול, אותו לנתחיו ולא נתחיו לנתחים. אתראשו ואת פדרו וערך הכהן ללמד שהראש והפדר קודמין לכל אברים. וערך הכהן אותם כסדרן. על העצים אשר על האש אשר על המזבח שלא ישנה להם את המערכה. והקרב ירחץ והכרעים ירחץ אפילו נתערבו קרבי עולה בקרבי עולה וקרבי עולה בקרבי תמורה. יכול אפילו נתערב בפסולין תלמוד לומר והקרב. אוציא את שנתערב בקדשי קדשים ובקדשים קלים תלמוד לומר וקרבו. ירחץ יכול מה רחיצה האמורה להלן בארבעים סאה אף כאן בארבעים סאה תלמוד לומר במים במים כל שהן במים ולא ביין במים. ולא במזוג. במים להכשיר את כל המים וקל וחומר למימי כיור. והקריב הכהן את הכל לכבש. והקטיר אף על פי פסול אף על פי יוצא אף על פי פגול אף על פי נותר אף על פי טמא, יכול אפילו הן למטה תלמוד לומר המזבח כשהן בראש המזבח אמרתי ולא כשהן למטה. עולה אף על פי שלא הפשיט אף על פי שלא נתח יכול אף על פי שלא שחטו בצפון תלמוד לומר הוא. ומה ראית להכשיר להפשט ונתוח ולפסול צפון אחר שריבה הכתוב ומיעט מפני מה אני מכשיר בהפשט ונתוח שהוא לאחר הרצאה ופוסל בצפון שהוא לפני הרצאה. עולה אף על פי שלא סמך. והלא סמיכה קודמת להרצאה אף על פי שלא סמך כשר. ומה ראית להכשיר בסמיכה ולפסול הצפון אחר שריבה הכתוב ומיעט מפני מה אני מכשיר בסמיכה שאין הסמיכה נוהגת בכל העולות ופוסל בצפון שצפון נוהג בכל העולות. עולה לשם עולה, אשה לשם אישים, ריח לשם ריח, ניחוח לשם נחת רוח, לה' לשם מי שאמר והיה העולם:

ואם מן העוף עולה קרבנו. אמר ר' אבהו לעולם יהא אדם מן הנרדפים ולא מן הרודיפין שאין לך נרדף בעוף יותר מתורים ובני יונה והכשירם הכתוב לגבי המזבח. עוף עולה ואין עוף זבחי שלמים. והלא דין הוא ומה אם עולה שלא כשרה להביא נקבות כזכרים כשרה להביא עוף. שלמים שכשרות להבאי נקבות כזכרים אינו דין שיכשרו להביא עוף תלמוד לומר העוף עולה ואין העוף זבחי שלמים דברי רבי שמעון. רבי יהודה אומר מה נקבות שבבהמה שלא כשרו להביא עולות כשרו להביא שלמים נקבות שבעופות שכשרו להביא עולות אינו דין שיכשרו להביא שלמים תלמוד לומר העוף עולה ואין העוף זבחי שלמים. מן העוף ולא כל העוף מכלל שנאמר תמים זכר בבקר בכשבים ובעזים תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות יכול אף שיבשה גפה ושנחטטה עינה או שנקטעה רגלה תלמוד לומר מן העוף ולא כל העוף. רבי שמעון אומר ומה אם קדשים שהמום פוסל בהם אין אתנן ומחיר חל עליהם אוף שיאן המום פוסל בו אינו דין שלא יהא אתנן ומחיר חל עליו תלמוד לומר לכל נדר להביא את העוף. ר' אליעזר אומר כל מקום שנאמר זכר נקבה טומטום ואנדרוגינוס פוסל בו, עוף שלא נאמר בן זכר ונקבה אין טומטום ואנדרוגינוס פוסל בו:

אמר רב ששת הרישהיתה עינו סמויה וחטטה עבד יוצא בה לחירות מ"ט מחוסר אבר הוא ותנא תונא תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעוף יכול אפילו יבשה גפה וכו'. קרבנו היחיד מביא עוף ואין הצבור מביא עוף. והלא דין הוא עולת בהמה באה בנדר ובנדבה ועולת העוף באה בנדר ובנדבה מה עולת בהמה שבאה בנדר ובנדבה באה נדבת צבור אף עולת העוף שבאה בנדר ובנדבה באה בנדבת צבור. מנחה תוכיח שבאה בנדר ובנדבה ואינה באה בנדבת צבור. לא אם אמרת במנחה שאינה באה בנדבת שנים תאמר בעולת העוף שבאה נדבת שנים. שלמים יוכיחו שהן באין נדבת שנים ואין באין נדבת צבור. מה לשלמים שאין באין נדבת צבור שהרי נתמעטו בתמות וזכרות תאמר בעולת העוף שתבוא נדבת צבור שהרי נתרבה בתמות וזכרות תבוא נדבת צבור, תלמוד לומר קרבנו היחיד מביא עוף ואין הצבור מביא עוף. מדין אחר ומה עולת בהמה שמעט הכתוב הבאתה ואינה באה נקבות מזכרים ובעלי מומין כתמימין הרי היא באה נדבת צבור. עולת העוף שריבה הכתוב הבאתה ובאה נקבות כזכרים ובעלי מומין כתמימין אינו דין שתבוא נדבת צבור תלמוד לומר קרבנו היחיד מביא עוף ואין הצבור מביא עוף. יכול כשם שאינה באה נדבת צבור כך לא תבוא מנחת שנים תלמוד לומר והקריבו מלמד שבאה נדבת שנים. ר' אומר הרי הוא אומר אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם אר יקריבו לה' למד על הקדשים שהן באין שותפות אלא שסלק הכתוב את המנחה. יכול כל העוף כולו יהא כשר תלמוד לומר והקריב מן התורים או מן בני היונה את קרבנו, אין לך בעוף אלא תורים ובני יונה, תורים גדולים ולא קטנים, והלא דין הוא ומה בני יונה שלא הוכשרו להביא גדולים הוכשרו להביא קטנים תורים שהוכשרו להביא גדולים אינו דין שהוכשרו להביא קטנים. תלמוד לומר תורים גדולים ולא קטנים, בני יונה קטנים ולא גדולים, והלא דין הוא ומה אם תורים שלא הוכשרו להביא קטנים הוכשרו להביא גדולים בני יונה שהוכשרו להביא קטנים אינו דין שהוכשרו להביא גדולים תלמוד לומר בני יונה קטנים ולא גדולים. יכול כל התורים יהו כשרים וכל בני היונה יהו כשרים תלמוד לומר מן התורים ולא כל התורים. מן בני היונה ולא כל בני יונה פרט לתחלת הצהוב שבזה ושבזה. הא מאימתי התורים כשרין משיזהיבו ומאימתי בני יונה פסולים משיצהיבו. בני יונה קטנים ולא גדולים. מאי תלמודא אמר רבא לא לישתמיט קרא ולכתוב מן בני התורים או מן היונים בני יונה דכתב רחמנא קטנים אין גדולים לא. ואימא תורים אי בעי גדולים לייתי אי בעיקטניםלייתי, דומיא דבני יונה מה בני יונה קטנים אין גדולים לא אף תורים גדולים אין קטנים לא. תני רבי יעקב קרחה מאימתי בני יונה כשרים משיעלעו והוא תני לה והוא אמר לה ואפרוחיו יעלעו דם אמר אביי מכי שמיט גדפא מניה ואתי דמא:

קרבנו תורים ובני יונה ואין הכשרו תורים ובני יונה. והאל דין הוא ומה אם צפרים שלא כשרו לכפר בפנים כשרו לכפר בחוץ תורים ובני יונה שכשרו לכפר בפנים אינו דין שיכשרו לכפר בחוץ תלמוד לומר קרבנו תורים ובני יונה ואין הכשרו תורים ובני יונה. וקל וחומר לצפרים שכשרו לכפר בפנים, ומהאם תורים ובני יונה שלא כשרו לכפר בחוץ כשרו לכפר בפנים, צפרים שכשרו לכפר בחוץ אינו דין שיכשרו לכפר בפנים תלמוד לומר והקריב מן התורים או מן בני היונה את קרבנו אין לך בעוף אלא תורים ובני יונה. ר' יהודה אומר ומה אם במקום ששוה מכשיר שבפנים למכפר שבפנים חלק את המכשיר שבחוץ מהם. מקום שלא שוה מכשיר שבפנים למכפר שבפנים אינו דין שנחלק את המכשיר שבחוץ מהם, הוא הדין לעני, לעשיר מנין תלמוד לומר קרבנו תורים ובני יונה ואין הכשרו תורים ובני יונה. והקריבו מה תלמוד לומר לפי שנאמר והקריב מן התורים או מן בני היונה יכול המתנדב עוף לא יפחות משתי פרדות תלמוד לומר והקריבו אפילו פרדה אחת. אל המזבח מה תלמוד לומר הכהן לקבוע לו כהן. ומלק מלמד שלא תהא מליקה אלא בכהן, והלא דין הוא ומה בן צאן שקבע לו צפון לא קבע לו כהן מליקה שלא קבע לו צפון אינו דין שלא קבע לו כהן תלמוד לומר הכהן לקבוע לו כהן. יכול ימלקנו בסכין ודין הוא ומה בן צאן שלא קבע לו כהן קבע לו כלי עוף שקבע לו כהן אינו דין שקבע לו כלי, תלמוד לומר הכהן ומלק. אמר ר' עקיבא וכי תעלה על דעתך שזר קרב לגבי המזבח אלא מה תלמוד לומר כהן שתהא מליקה בעצמו של כהן. יכול ימלקנו בין למעלה בין למטה תלמוד לומר ומלק והקטיר מה הקטרה בראש המזבח למעלה אף מליקה בראש המזבח למעלה. ומלק שתהא מליקה ממול עורף. או אינו אלא מן הצואר נאמר באן ומלק ונאמר להלן ומלק מה להלן ממול עורף אף כאן ממול עורף. אי מה להלן מולק ואין מבדיל אף כאן מולק ואינו מבדיל תלמוד לומר ומלק והקטיר. מה הקטרה הראש בעצמו והגוף בעצמו אף וכו', ומנין שהקטרת האאש בעצמו והגוף בעצמו כשהוא אומר והקטיר הכהן את הכל המזבחה הרי הקטרת הגוף אמור הא מה אני מקיים ומלק והקטיר בהקטרת הראש הכתוב מדבר. ונמצה דמו דם כולו. אוחז בראש ובגוף ונמצה משניהם. על קיר המזבח ולא על קיר הכבש ולא על קיר היסוד ולא על קיר ההיכל על קיר העליון. יכול על קיר התחתון ודין הוא בהמה שחטאתה למעלה עולתה למטה עוף שחטאתו למטה אינו דין שיהא עולתו למטה, תלמוד לומר והקטיר המזבחה ונמצה דמו על קיר המזבח האמור לענין הקטרת הוא האמרו לענין המצאה מה הקטרה למעלה אף המצאה למעלה. כיצד הוא עושה עומד על הסובב על קרן דרומית מזרחית והוא מולק את הראש ממול ערפו ומבדיל וממצה דמה על קיר המזבח אם עשאה למטה מרגליו אפילו אמה אחת כשרה. ר' נחמיה ור' אליעזר בן יעקב אומרים כל עצמה לא היתה נעשית אלא בראשו של מזבח, מאיבינייהו אביי ורבא דאמרי תרוייהו עושים מערכה על גבי סובב איכא בינייהו. רבי אליעזר אומר לפי שנאמר זאת תורת הבהמה והעוף באיזו תורה שותה בהמה לעוף מה עוף הכשרו מן הצואר אף בהמה הכשרה מן הצוואר, אי מה להלן ממול עורף אף כאן ממול עורף תלמוד לומר ומלק את ראשו ממול ערפו ראשו של זה ממול עורף ואין ראשו של אחר ממול עורף. כיצד מולקין בחטאת העוף חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר עד שמגיע לושט או לקנה חותך סימן אחד או רובו ורוב בשר עמו ובעולה שנים או רוב שנים. הזאת בן עוף בכהנים ולא בכהנות מקל וחומר מבן צאן, ומה בן צאן שלא קבע לו כהן לשחיטתו קבע לו כהן להזאתו בן עוף שקבע לו כהן למליקתו אינו דין שיקבע לו כהן להזאתו:

והסיר את מראתו זה הזפק, יכול יקדור בסכין ויטלנו תלמוד לומר בנצתה יטלנו עם הנוצה, אבא יוסי בן חנן אומר נוטל את הקרקבן עמה. דבי רבי ישמעאל תנא בנוצתה בנוצה שלה קודרה בסכין כמין ארובה. והשליך אותה כשרה ולא פסולה. אותה ולא חטאת העוף, אותה בהשלכה ואין עולת בהמה בהשלכה, והלא דין הוא ומה אם במקום שהכשרי את העור פסל את בית הרעי מקום שפסל את העור אינו דין שיפסול את בית הרעי תלמוד לומר אותה בהשלכה ואין עולת בהמה בהשלכה. אצל המזבח סמוך למזבח. קדמה למזרחו של כבש. אל מקום הדשן ששם יהיו נותנין את הדשן. רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר שני בית הדשנים היו שם אחד למזרחו של כבש ואחד למזרחו של מזבח זה שבמזרחו של כבש שם היו נותנין מוראת העוף ודשון מזבח הפנימי והמנורה וזה שבמזרחו של מזבח שם היו שורפין פסולי קדשים ואימורי קדשים קלים:

דשון מזבח הפנימי והמנורה לא נהנין ולא מועלין, בשלמא מזבח החיצון דכתיב ושמו אצל המזבח. מזבח הפנימי מנלן אמר ר' אלעזר אמר קרא והסיר את מראת אם אינו ענין למזבח החיצון תנהו ענין למזבח הפנימי, אימא אידי ואידי במזבח החיצון אם כן לימא קרא אצל המזבח מאי הדשן אפילו מזבח הפנימי. מנורה מנלן דשן הדשן:

והסיר את מראתו אמר ר' תנחום בר חנילאי העוף הזה פורח וטס בכל העולם ואוכל מכל צד ואוכל מן הגזלות ומן החמסים אמר הקדוש ברוך הוא הואיל והזפק הזה מלא גזלות וחמסים אל יקריב לגבי המזבח אבל בהמה גדלה על אבוס בעלה ואינה אוכלת מכל צד לא מן הגזלות ולא מן החמסים לפיכך הוא מקריבה כולה לכך נאמר והקריב הכהן את הכל המזבחה. לפי שהנפש הזו גוזלת וחומסת בוא וראה כמה צער וכמה יגיעות עד שיצא מאכלה ממנה מפומא לוושטא, מוושטא לאסטומכא, מאסטומכא להמססא, מהמססא לבי כסיא, מבי כסיא לכרסא, מכרסא לבי מעיא, מבי מעיא לכרוכא קטינא, מכרוכא קטינא לכרוכא עוביא, מכרוכא עוביא לסניא דיבי, מסניא דיבי לפטטרכא, מפטטרכא לברא, בוא וראה כמה צער וכמה יגיעה עד שיצא מאכלה ממנה:

ושסע אותו בכנפיו לא יבדיל. אמר ר' יוחנן הדיוט הזה אם מריח הוא ריח כנפים נפשו קצה עליו ואת אמרת יקרב לגבי המזבח וכל כך למה כדי שיהא המזבח מהודר בקרבנו של עני. אגריפס המלך בקש להקריב אלף עולות ביום אחד שלח ואמר לכהן גדול אל יקריבו אדם היום חוץ ממני בא עני אחד וביוד שתי תורים אמר לכהן הקרב לי את אלו אמר לו המך צוני אל יקריב אדם היום חוץ ממני א"ל אדוני כהן ארבעה אני צד בכל יום אני מקריב שנים ומתפרנס משנים אם אין אתה מקריבן אתה חותך פרנסתי נטלן והקריבן, נראה לו לאגריפס בחלום קרבן עני קדמך, שלח ואמר לכהן לא כן צויתיך אל יקריב אדם חוץ ממני היום אמר ליה אדוני המלך בא עני אחד ובידו שתי תורים אמר לי הקרב לי את אלו אמרתי לו המלך צוני ואמר לי אל יקריב אדם חוץ ממני היום אמר לי ארבעה אני צד בכל יום אני מקריב שנים ומתפרנס משנים אם אין אתה מקריבם אתה חותך פרנסתי לא היה לי להקריבן אמר לו יפה עשית כל מה שעשית. מעשה בשור אחד שהיומושכין אותו לקרבן ולא היה נמשך בא עני ובידו אגודה אחת של טרוקסימא והושיט לו ואכלהוכו' הוציא מחט ונמשך לקרבן, נראה לבעל השור בחלום קרבנו של עני קדמך. מעשה באשה אחת שהביאה קוץ. של סולת והיה כהן מבזה עליה ואמר ראה מה הן מקריבות מה בזה לאכול מה בזה להקריב נראה לכהן בחלום אל תבזה עליה כאלו נפשה הקריבה, והרי דברים קל וחומר ומה אם מי שאינו מקריב נפש כתיב בו נפש מי שהוא מביא נפש על אחת כמה וכמה. הרי שהביא מנחתו מגליא ואספמיא ומחברותיה וראה את הכהן שהקמציץ ואכל את השאר ואמר אוי לי כל הצער הזה שנצטער בשביל זה הכל מפייסין אותו ואומרים לו ומה אם זה שלא נצטער אלא שתי פסיעות בין האולם ולמזבח זכה לאכול אתה שנצטערת כל הצער הזה עאכ"ו: