ילקוט שמעוני/הושע/רמז תקכט
ויברח יעקב שדה ארם. אמר להם הנביא לישראל דוגמא שלכם דומה ליעקב., מה יעקב עד שלא נשא אשה נשתעבד ומשנשא אשה נשתעבד אף אתם עד שלא נולד גואל נשתעבדתם ומשנולד גואל נשתעבדתם:
ובנביא העלה ה' את ישראל ממצרים (כתוב ברמז ר"ח):
כדבר אפרים רתת (כתוב ברמז ש"כ):
ועתה יוסיפו לחטוא וגו' עד כתבונם עצבים, מאי כתבונם עצבים, א"ר יצחק מלמד שכל אחד ואחד עושה יראתו ומניחה בכיסו בשעה שזוכרה מוציאה מתוך חיקו ומחבקה ומנשקה. מאי זובחי אדם עגלים ישקון, א"ר יצחק דבי ר' אמרי שהיו כהנים נותנים עיניהם בבעלי ממון ומרעיבים את העגלים ועושים דמות עצביהם ומעמידים בצד אבוסיהם ומוציאם אותם לחוץ כיון שראו אותם רצים אחריהם וממשמשין בהם ואומר אלילים חפץ בו יבא ויזבח עצמו לו אמר רבא האי זובחי אדם עגלים ישקון, עגלים ישקון לזובחי אדם מבעי ליה, אלא אמר רבא כל הזובח דורון לאלילים אומר לו דורון גדול הקריב לו יבא וישק לו (ברמז רע"ז):
צרור עון אפרים צפונה חטאתו כל מי שיש בידו עבירה (ד) ומתבייש לעשות תשובה יחליפנה במעשה הטוב ויעשה תשובה ויתקבל, משל לאדם שיש לו צרורות של זוזים רעים ילך אצל חנוני ויתן לו תוספת ומחליפם בזוזים טובים, אף כל מי שיש בידו מעשים רעים יעשה תשובה ומעשים טובים. מיד שאול אפדם. א"ר אלעזר לא הגלה הקב"ה את ישראל לבבל אלא מפני שעמוקה כשאול שנאמר מיד שאול אפדם. ד"א מפני שקרוב לשונם ללשון תורה. ר' יוחנן אמר ששלחם לבית אמם, והיינו דאמר ר' אלכסנדרי שלשה חזרו למטעתן (ברמז ר"ה). תני ר' חייא ידע הקב"ה שאין ישראל יכולין לקבל גזרות רומיים עמד והגלה אותם לבבל שנאמר אלהים הבין דרכה והוא ידע את מוקמה:
כי הוא בין אחים יפריא (כתוב ברמז ש'). אמר רב חנן בר אבא ד' רוחות מנשבות בכל יום ויום ורוח צפונית מנשבת עם כל אחד ואחד שאלמלא כן אין העולם מתקיים אפילו שעה אחת, ורוח דרומית קשה מכלן, ואלמלא בן נץ מעמידה מחרבת את כל העולם כלו שנאמר המבינתך יאבר נץ יפרוש כנפיו לתימן: