ילקוט שמעוני/הושע/רמז תקכח
ואנכי תרגלתי לאפרים כתיב. ויסע מלאך האלהים וגו', ר' יהודה אומר משל למה הדבר דומה לאחד שהיה בדרך והיה בנו מנהיג לפניו, באו לסטים לשבותו נטלו מלפניו ונתנו לאחריו, בא זאב נטלו מאחריו ונתנו לפניו, באו לסטים לפניו זאב לאחריו נטלו על זרועותיו שנאמר ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו, התחיל הבן מצטער מפני החמה פרש עליו בגדו שנאמר פרש ענן למסך, רעב האכילו לחם הנני ממטיר לכם לחם וגו', צמא השקהו מים שנאמר ויוציא נוזלים מסלע. ד"א תרגלתי לאפרים. ר' הונא ור' ברכיה בריה דר' אבהו משל למלך שהיה לו בן בכה נתנו על ארכבותיו ואנכי תרגלתי לאפרים, בכה נתנו על זרועותיו שנאמר קחם על זרועותיו, בכה נתנו על כתפו שנאמר ארכיב אפרים, טנף עליו השליכו לארץ, לא היה אסקותיה כמחתותיה, מסקותיה צבחר צבחר, מחתותיה כוליה כחדא השליך משמים ארץ תפארת ישראל. ד"א תרגלתי תרתי ורגלתי רוח הקדש לברך לאפרים, אימתי קחם על זרועותיו בשעה שאמר יעקב ליוסף קחם נא אלי ואברכם בזכותו של מי בזכותו של יוסף בחבלי אדם אמשכם:
בחבלי אדם אמשכם. אלו ישראל שנאמר משכני אחריך נרוצה. בעבותות אהבה דכתיב אהבתי אתכם אמר ה'. ואהיה להם כמרימי עול שרוממתי עליהם צרות כל כך, למה על לחייהם בשביל שהוציאו דבר מלחיים ואמורו לעגל אלה אלהיך, וסוף ואט אליו אוכיל אני מטה עליו אכילות הרבה שנאמר יהי פסת בר בארץ. ד"א בחבלי אדם אמשכם [זה יוסף] שנאמר וימשכו ויעלו את יוסף וגו' וימכרו אותו לישמעלים. בעבותות אהבה דכתיב וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו. ואהיה להם כמרימי עול שרוממתי צרות עליו, ואי זו זו אשת פוטיפר, כל כך למה על לחיהם בשביל דבר שהוציא מלחייו שנאמר ויבא יוסף את דבתם רעה וגו', וסוף ואט אליו אוכיל אני מטה עליו אכילות הרבה ויוסף הוא השליט על הארץ. ד"א בחבלי אדם אמשכם זה יעקב, א"ר ברכיה בש"ר יודא בר' סימון ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים שלול בקולרין, אמר הקב"ה בני בכורי הוא ואני מורידו בבזיון הריני מוריד בנו לפניו, הה"ד ויוסף הורד מצרימה ויקנהו פוטיפר סריס פרעה, הוריד את יעקב למצרים, לפרה שמושכין אותה למקולין ואינה נמשכת מה עשו משכו את בנה לפניה והיתה הולכת בעל כרחה שלא בטובתה:
בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר. א"ר יוחנן אמר הקב"ה לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא בירושלים של מטה, ומי איכא ירושלים למעלה, אין דכתיב ירושלים הבנויה כעיר שחברה לה יחדו:
סבבוני בכחש אפרים. א"ר יוהדה כשעמדו ישראל על הים היו השבטים עומדים זה אומר אני יורד וזה אומר אני יורד (כתוב ברמז ל"ח). היה רבי מאיר אומר כשהיו ישראל זכאים היו מעידים בעצמם (כתוב ברמז ל"ה):
וישר אל מלאך ויוכל. איני יודע מי נעשה שר למי, כשהוא אומר כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל הוי אומר יעקב נעשה שר למלאך. בכה ויתחנן לו איני יודע מי בכה למי, כשהוא אומר ויאמר שלחני כי עלה השחר וגו' ויברך אותו שם, הוי אומר מלאך בכה ליעקב. כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל. אמר רבא/רמז לו עתידים שני שרים לעמוד ממך ראש גלות שבבבל ונשיא שבארץ ישראל. בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו. עמך אין כתיב כאן אלא עמנו, אמר לו המלאך ליעקב עתיד הוא להגלות עליך בבית אל ולהחליף את שמך ואני עומד שם. כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אהב. כנען זה אליעזר, בידו מאזני מרמה שהיה יושב ומשקל את בתו ראויה היא או איננה ראויה, לעשוק אהב לעשוק אבהובו של עולם זה יצחק, אמר לו אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי אלי כתיב אתן לו בתי א"ל אתה ארור ובני ברוך ואין ארור מדבק בברוך, השמר לך פן תשיב את בני שמה:
וביד הנביאים אדמה. רב יהודה ברב אילעאי וארבנן, ר' יהודה אומר כל הנביאים ראו מתוך (שבע) [תשע] אספקלריות כמד"א וכמראה המראה אשר ראה, ומתוך אספקלריא אחת ראה משה שנאמר ומראה ולא בחידות פה אל פה אדבר בו. ורבנן אמרין כל הנביאים ראו מתוך אספקלריא מלוכלכת ומשה ראה מתוך אספקלריא מצוחצחת. בנביאים כתיב ואנכי חזון הרביתי וביד הנביאים אדמה. ובמשה כתיב ותמונת ה' יביט. ר' פנחס בש"ר הושעיא משל למלך שנגלה על בן ביתו באיקונין שלו לפי שבעולם הזה שכינה נגלה על היחידים אבל לעתיד לבא ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו וגו'. בגלגל שורים זבחו (למעלה ברמז קצ"ה):
גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי, אין לך כל תלם ותלם שבארץ ישראל שלא העמיד עליו אחאב עבודת אלילים והשתחוה לה: