ילקוט שמעוני/הושע/רמז תקיט
וארשתיך לי באמונה. את מוצא שאין הגליות מתכנסות אלא בשכר אמוננה וכה"א אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבאי תשורי מראש אמנה. וגדולה האמנה לפני מי שאמר והיה העולם שבשכר האמנה שהאמינו ישראל שרתה עליהם רוח הקדש ואמרו שירה שנאמר ויאמינו בה ובמשה עבדו אז ישיר משה ובני ישראל, וכן את מוצא שלא נגאלו אבותינו ממצרים אלא בזכות האמנה שנאמר ויאמן העם. וכן אתה מוצא שלא ירש אברהם אבינו העולם הזה והעולם הבא אלא בזכות אמונה שהאמין שנאמר והאמין בה', וכה"א אמונים נוצר ה' (כתוב ברמז תשי"ז). וכה"א ואהרן וחור תמכו בידיו ויהי ידיו אמונה מזכירין זכות אבות, ואומר זה השער לה' צדיקים יבאו בו, בבעלי אמנה מהו אומר פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים השער הזה כל בעלי אמנה נכנסים בו, וכה"א טוב להודות לה' וגו' ואמונתך בלילות וגו' כי שמחתני ה' בפעלך מי גרם לנו לבא לידי שמחחה זו אלא בשכר אמנה שהאמינו אבותינו בעולם הזה שכלו לילות לכך נאמר להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות, וכן יהושפט אומר לעם האמינו בה' אלהיכם האמינו בנביאיו והצליחו, ה' עיניך הלא לאמונה, וצדיק באמונתו יחיה, חדשים לבקרים רבה אמונתך, וכה"א ויאמינו בדברו ישירו תהלתו. והיה ביום ההוא אענה נאם ה' אענה את השמים וגו' והארץ תענה וגו' [והם יענו] את יזרעאל. היה ר' בנאה אומר בזמן שאדם מתחייב אין פושטין בו יד אלא עדיו שנאמר יד העדים תהיה בו בראשונה, כך כתיב העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ, בזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום מה כתיב ועצר את השמים וגו' ואח"כ פורענות ממשמשת ובאה ואבדתם מהרה, ובזמן שישראל עושין רצונו של מקום מה נאמר בהם והיה ביום ההוא אענה נאם ה' אענה את השמים וגו':
וזרעתיה לי בארץ. אר"א לא הגלה הקב"ה את ישראל לבבל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים שנאמר וזרעתיה לי בארץ, כלום אדם זורע סאה אלא להוציא ממנה כמה כורים:
ואכרה לי בחמשה עשר כסף. א"ר יוחנן משום דבי רבי שמעון בן יהוצדק אין כירה אלא לשון מכירה, וכה"א בקברי אשר כריתי לי. בחמשה עשר זה ט"ו בניסן שבו נגאלו ישראל ממצרים. כסף אלו הצדיקים, וכה"א צרור הכסף לקח בידו. וחומר שעורים ולתך שעורים אלו ארבעים וחמשה צדיקים שהעולם מתקיים עליהם, ואיני יודע אם שלשים כאן וחמשה עשר בארץ ישראל או אם שלשים בארץ ישראל וחמשה עשר כאן, כשהוא אומר ואקחה שלשים הכסף וגו' הוי אומר שלשים בארץ ישראל וחמשה עשר כאן רובי רובייהו משתכחו בכנישתא דתותי אפתי. דבר אחר ואכרה לי בחמשה עשר כסף הרי חמשה עשר בניסן, וחומר שעורים הרי שלשים, ולתך שעורים הרי ששים, אלו שלש פרשיות שכתב לנו משה בתורה וכל אחת ואחת יש בה ששים מצות, ואלו הם, פרשת פסחים, פרשת נזיקין, פרשת קדושים. דבר אחר ואכרה לי בחמשה עשר כסף זה ט"ו בניסן, וחומר שעורים הרי שלשים, ולתך שעורים הרי ארבעים וחמשה. הא אינון חמשא אוחרנייא, ואמר עליה ימים רבים תשבי לי, תני רבי חייא אמר ימים שנים רבים שלשה, לא תזני לא תעשה לך פסל, ולא תהיי לאיש לא יהיה לך אלהים אחרים, אם עשיתם כן, וגם אני אליך, אימתי בחדש השלישי:
כי ימים רבים ישבו בני ישראל אין מלך ואין שר, וכי ימים רבים היו (כתוב ברמז ה'):
אחר ישובו בני ישראל וגו' ופחדו אל ה' ואל טובו. מלמד שכיון שבאים לירושלים בא דוד לכך קבעו ולירושלים, את צמח דוד, וכיון שבא דוד באת תפלה שנאמר והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי (כתוב ברמז ק"ו):
אלה וכחש ורצוח. אמר רב יודה אמר שמואל כל שאינו יודע בטיב גיטין וקדושין לא יהא לו עסק עמהם, אמר רבי ייוסי אמר רבי יוחנן וקשים לעולם יותר מדור המבול שנאמר אלה וכחש ורצוח וגנוב ונאוף פרצו ודמים בדמים נגעו, מאי משמע כדמתרגם רב יוסף מולידים בנים מנשי חבריהון חובין על חובין מוסיפין, וכתיב על כן תאבל הארץ ואומלל כל יושב בה בחית השדה ובעוף השמים וגם דגי הים יאספו, ואלו בדור המבול לא נגזרה גזרה על הדגים שנאמר מכל אשר בחרבה מתוו ולא דגים שבים:
ועמך כמריבי כהן. אמר ר' אלעזר אם ראית כהן שיש בו עזות פנים אל תהרהר אחריו שנאמר ועמך כמריבי כהן, ופליגא דשמואל דאמר רב יהודה אמר שמואל ארבע מאות עבדים ואמרי לה ארבעה אלפים היו לו לפשחור בן אמר וכלם נטמעו בכהונה גדולה וכל כהן שיש בו עזות פנים אינו אלא מהם:
וכשלת היום וכשל גם נביא עמך לילה. אמר רבי שמעון בן לוי תלמיד חכם שסרח אין מבזין אותו בפרהסיא שנאמר וכשלת היום וכשל גם נביא עמך לילה, כסהו כלילה:
ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני. אמר ר' אלעזר כל המשכח דבר מלמודו גורם גלות לבניו שנאמר ותשכח תורת אלהיך וגו', אמר רבי אבהו אף מורידין אותו מגדולתו שנאמר כי אתה הדעת מאסת (כתוב ברמז רס"ז):
כרובם כן חטאו לי כבודם בקלון אמרי. א"ר שמואל בר נחמני שכל מה שהגדולים עושים העם עושים, כיצד הנשיא מתיר ואב בית זין אומר הנשיא מתיר ואני אוסר, והדיינין אומרים אב בית דין מתיר ואנו אוסרים, ושאר הדור אומרים הדיינין מתירין ואנו אוסרים מי גרם לכל הדור שחטא הנשיא שחטא תחלה. ד"א כרובם כן חטאו לי אמר רבי כל שהרביתי להם אדנות כן חטאו לי שנאמר גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי. ד"א כל שהרביתי להם עושר כן חטאו לי שנאמר כספם וזהבם עשו להם עצבים. והיה כעס ככהן (כתבו בישעיה):
זנות ויין ותירוש יקח לב. למה נקרא שמו יין, א"ר יצחק שמביא יללה לעולם. תירוש שכל המתגאה בו נעשה רש, כתיב תירש וקרי תירוש זכה נעשה ראש לא זכה נעשה רש. רבא רמי כתיב ישמח וקרינן ישמה זכה משמחו לא זכה משמהו. והיינו דאמר רבא חמרא וריחני פקחין:
עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו קרי עליה רב יוסף כל המקיל לו יגיד לו:
רוח זנונים התעה. רב הונא רמי כתיב רוח זנונים התעה וכתיב רוח זנונים בקרבם, בתחילה התעה ולבסוף בקרבם:
לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה. משרבו המנאפים פסקו מים המרים, וריב"ז הפסיקן שנאמר לא אפקוד על בנותייכם, וכתיב ונקה האיש מעון בזמן שהאיש מנוקה מעון המים בודקין את אשתו אין האיש מנוקקה מעון אין המים בודקין את אשתו, ואומר לא אפפקוד על בנותיכם, מאי ואומר, וכ"ת עון דידיה אין דבניה ודבנתיה לא. תא שמע לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה, וכי תימא עון אשת איש אין עון דפנויה לא, ת"ש כי הם עם הזונות יפרדו ועם הקדשות יזבחו:
ועם לא יבין ילבט, א"ר אליעזר א"ל נביא לישראל אם אתם מקפידים על עצמכם מים בודקין נשותיכם ואם לאו אין המים בודקין נשותיכם: