ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתקסה
ויאמר ה' אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר. מאי לאמר, אמר לו הקב"ה למשה לך אמור להם לאברהם ליצחק שבועה שנשבעתי להם כבר קיימתיה לבניהם, מכאן שהמתים מספרים זה עם זה, דאס"ד לא ידעי כי אמר להו מאי הוו, (ולמאן דאמר) [אלא מאי] דידעי למה ליה למימר להו, (כי היכי) לאחזוקי ליה טיבותא למשה:
ויאמר ה' אליו זאת הארץ, אמר לו לאבות נשבעתי בשבועה ולך הראיתיך בעיניך. ושמה לא תבא, מה תלמוד לומר ושמה לא תבא ומה תלמוד לומר ושמה לא תעבור, אמר משה אם איני נכנס בה חי אכנס בה מת, אמר לו המקום ושמה לא תבא, אמר לפניו אם איני נכנס בה מלך אכנס בה הדיוט, אמר לו המקום ושמה לא תעבור לא מלך ולא הדיוט לא חי ולא מת:
וימת שם משה. איפשר שמת משה וכתב וימת שם משה, אלא עד כאן כתב משה מכאן ואילך כתב יהושע דברי ר' יהודה ואיתימא רבי נחמיה ואיתימא רבי שמעון, רבי מאיר אומר [הרי הוא אומר] ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אפשר שנתן משה את התורה הזאת כשהיא חסרה אפילו אות אחת, אלא מלמד שהיה משה כותב בדמע מה שאמר לו הקב"ה, כענין שנאמר ויאמר אליהם ברוך מפיו יקרא אלי את הדברים ואני כותב וגו'. רבי אליעזר אומר בת קול יצאת בתוך המחנה שנים עשר מיל על שנים עשר מיל והיתה מכרזת ואומרת מת משה. סמליון אומר וימת שם ומנין אתה אומר מחילה היתה יוצאה מקבורתו של משה לקבורתן של אבות, נאמר להלן שמה קברו את אברהם ונאמר כאן וימת שם, ויש אומרים לא מת משה אלא עומד ומשרת למעלה, נאמר כאן שם ונאמר להלן ויהי שם עם ה'. תניא בשבעה באדר מת משה ובשבעה באדר נולד משה שנאמר וימת שם משה וכתיב ויבכו בני ישראל את משה שלשים (ושלשה) יום, וכתיב ויהי אחרי מות משה וגו' וכתיב עברו בקרב המחנה וגו' כי בעוד שלשת ימים. וכתיב והעם עלו מן הירדן בעשור לחודש, צא מהן שלשים ושלשה ימים למפרע הא למדת שבשבעה באדר מת משה, ומנין שבשבעה באדר נולד משה שנאמר ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, שאין תלמוד לומר היום, ומה תלמוד לומר היום, היום מלאו ימי ושנותי, ללמדך שהקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש לקיים מה שנאמר את מספר ימיך אמלא. כמאן אזלא הא דאמר רב שמונה פסוקים שבתורה יחיד קורא אותם נימא דלא כר' שמעון, אפילו תימא כר' שמעון הואיל ואישתני אישתני:
עבד ה', ולא בגנותו של משה הכתוב מדבר אלא בשבחו שכן מצינו בנביאים הראשונים שנקראו עבדים שנאמר כי לא יעשה ה' אלקים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים. על פי ה' כשהמקום נוטל נשמתן של צדיקים נוטלה מהן בנחת רוח, משל למה הדבר דומה לנאמן אחד שהיה בעיר והיה הכל מפקידין אצלו פקדון, וכשבא אחד מהן לתבוע את שלו היה מוציא ונותן לו לפי שידע היכן הוא, וכשבא לשלוח ביד בנו ביד עבדו ביד שלוחו הופך התחתונים על העליונים לפי שאין יודע היכן הן, כך כשהמקום נוטל נשמתן של צדיקים נוטלה בנחת וכשהוא נוטל נשמתן של רשעים מוסרה למלאכים רעים למלאכים אכזרים כדי שישמטו נשמתן, וכן הוא אומר ומלאך אכזרי ישולח בו, ואומר תמות בנוער נפשם:
ויקבר אותו בגי. במה זכה משה שהקב"ה נתעסק בו אלא בשעה שהיו ישראל עסוקין בביזה היה מסבב את העיר שלשה ימים ושלשה לילות למצוא ארונו של יוסף ולא מצאו, אחר שנתיגע הרבה פגעה בו סרח בת אשר אמרה לו רבינו משה למה אתה יגע כל כך, אמר לה [שלשה ימים ושלשה לילות סבבתי את העיר] לבקש ארונו של יוסף ואיני מוצאו, אמרה לו בוא עמי הוליכו לנהר נילוס, אמרה לו במקום הזה עשו ארון של עופרת של חמש מאות ככרים ונתנוהו בתוכו וחתומוהו והשליכוהו בתוך הנחל, שהחרטומים אמרו לפרעה רצונך שלא תצא אומה זו מתחת ידיך עשה שלא ימצאו עצמות יוסף ולא יצאו מכאן לעולם שכך השביען, מיד עמד משה על הנחל ואמר יוסף יוסף אתה ידעת היאך השבעת את ישראל פקד יפקד תן כבוד לאלקי ישראל ואל תעכב גאולתן של ישראל, מעשים יש לך בקש רחמים לפני בוראך ועלה מן התהום, מיד התחיל ארונו לפעפע ועולה מן התהום כקנה אחד, נטלו על כתפו וסבלו וכל ישראל אחריו מסובלים כספם וזהבם, אמר לו הקב"ה אם בעיניך דבר קטן שעשית חסד, גדול הוא בעיני שלא השגחת בכסף וזהב ואף אני ארד בכבודי ובעצמי לעשות עמך חסד כשתפטר מן העולם (כתוב בפסוק ויקח משה את עצמות יוסף עמו). ויקבור אותו בגי זה אחד משלשה אתים שהיה רבי ישמעאל דורש בתורה וכי אחרים קברו אותו והלא הוא קבר את עצמו, כיוצא בו זאת תורת הנזיר וגו' יביא אותו [והלא] הוא מביא את עצמו ואין אחרים מביאין אותו, כיוצא בו אתה אומר והשיאו אותם עון אשמה וכי אחרים משיאין אותם והלא הןמשיאין את עצמן. ויקבר אותו בגי בארץ מואב מול בית פעור סימן בתוך סימן [ואפ"ה ולא ידע איש את קבורתו, וכבר שלחה מלכות אצל גיסטרא של בית פעור הראנו היכן משה קבור, עמדו למעלה נדמה להן למטה, למטה נדמה להן למעלה, נחלקו לשתי כתות אותן שעמדו למעלה נדמה להן למטה ואותן שעמדו למטה נדמה להן למעלה, לקיים מה שנאמר ולא ידע איש את קבורתו, אמר רבי חמא בר חנינא אף משה רבינו אינו יודע היכן הוא קבור, כתיב הכא ולא ידע איש וכתיב התם וזאת הברכה אשר ברך משה איש וגו', ומפני מה נקבר משה רבינו מול בית פעור כדי לכפר על מעשה פעור. מה עשה משה חפר בארץ כבית דירה גדולה בנחלת בני גד וטמן חמה בארץ כאדם שהוא חבוש בבית האסורין, וכל פעם ופעם שהיו ישראל חוטאין היה עולה ופוער את פיו לנשוף ברוחו ולהשחית, לפיכך נקרא שמו פעור, והיה משה מזכיר עליו את השם ומורידו למטה, וכשמת משה מה עשה הקב"ה נתן את קברו כנגדו [וכל זמן שישראל חוטאין והוא פוער את פיו לנשוף ברוחו ולהשמיד את ישראל] והוא רואה את קברו כנגדו חוזר לאחוריו שנאמר ויקבר אותו בגי מול בית פעור:
ויקבר אותו בגי. אם נאמר בגי למה נאמר בארץ מואב, ואם נאמר בארץ מואב למה נאמר בגי, לומר שמת משה בתוך נחלתו של ראובן ונקבר בשדה נחלתו של גד, יש אומרים אף משה אינו יודע מקום קבורתו שנאמר ולא ידע איש את קבורתו, ואין איש אלא משה שנאמר והאיש משה ענו וכו' (כדלעיל). ומשה בן מאה ועשרים שנה, זה אחד מארבעה שמתו בני מאה ועשרים שנה, ואלו הן, משה, והלל הזקן, ורבן יוחנן בן זכאי, ור' עקיבא. משה היה במצרים ארבעים שנה ובמדין ארבעים שנה ופרנס את ישראל ארבעים שנה. הלל הזקן עלה מבבל בן ארבעים שנה ושמש חכמים ארבעים שנה ופרנס את ישראל ארבעים שנה. רבן יוחנן בן זכאי עסק בפרקמטיא ארבעים שנה ושמש חכמים ארבעים שנה ופרנס את ישראל ארבעים שנה. רבי עקיבא שימש חכמים ארבעים שנה ולמד תורה ארבעים שנה ופרנס את ישראל ארבעים שנה. שש זוגות ששנותיהן שוות, רבקה, וקהת, לוי, ועמרם, יוסף, ויהושע, שמואל, ושלמה, משה, והלל הזקן, ורבן יוחנן בן זכאי, ור' עקיבא:
ומשה בן מאה ועשרים. חביבה היתה מיתתו של משה מזקנותו של יצחק, בחייו הוא אומר ויהי כי זקן יצחק ותכהין, ומשה לא כהתה עינו במותו (כתוב בפרשת כי תשא ברמז שצ"א):
לא כהתה עינו מלמד שעיניהן של מתים כהות. ולא נס לחה רבי אלעזר אומר אל תהי קורא לא נס לחה אלא לא נס לחה עכשיו כל הנוגע בבשרו לחה פורחת אילך ואילך. ויבכו בני ישראל את משה הרי אחד, ויתמו ימי (בכי) הרי שנים [בכי] אבל משה הרי שלשה, שלשים יום אלו מה טיבן, אלא מלמד שבכו אותו קודם למיתה שלשים יום, ומנין לימי נזירות שהם שלשים יום, נאמר כאן ימי ונאמר להלן ימי מה ימי האמור כאן שלשים יום אף ימי האמור להלן שלשים יום:
ויהושע בןנון מלא רוח חכמה מפני מה כי סמך משה את ידיו עליו. וישמעו אליו (כל) בני ישראל אין לך משמע גדול מזה. ויעשו כאשר צוה ה' את משה ועדין לא ניתן מוראו [של יהושע] עליהם שנאמר בעת ההיא גדל ה' את יהושע וגו' באותה שעה ניתן מוראו עליהם (כתוב ברמז תקי"ט):