ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתקנ
דבר אחר וזאת הברכה הרי זה מוסיף על הברכה ראשונה, ואי זוז זו תפלה שנאמר תפלה למשה איש האלהים, ועדין (דבר) תלי בדלא תלי ואין אנו יודעין אם תפלה קודמת את הברכה ואם ברכה קודמת את התפלה, כשהוא אומר וזאת הברכה הוי תפלה קודמת את הברכה ואין ברכה קודמת לתפלה. אשר ברך משה אילו אחרים ברכו את ישראל כדאי היא ברכתן, אלא שבא משה וברכן, נמצינו למידין שכדאי היה משה לברך את ישראל וכדאי ישראל שיברכם משה. מונע בר זה בלעם הרשע שהיה מונע מלברך את ישראל, יקבוהו לאום יעשה ארירה לעו"א, וברכה לראש משביר זה משה שברך את ישראל בעין טובה. אמר רבי יצחק כתיב וירא בלעם כי טוב בעיני ה', מה ראה, ראה שמשה עתיד לברך את ישראל ארבע ברכות, והוא היה ראוי לברך את ישראל ארבע ברכות, אמר אני מברכן שבע ברכות ומשה ארבע הרי אחת עשרה, אמר הקב"ה רשע זה עינו רעה בברכתן של ישראל די שלש ברכות שברכן, יבוא משה שעינו יפה בברכתן של ישראל ויברכם ארבע ברכות, ואלו הן שלש ברכות שברך בלעם את ישראל מה טובו אהליך יעקב, מי מנה עפר יעקב, לא הביט און ביעקב, ואלו הן ארבע ברכות שברך משה את ישראל, ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם, ויבוא משה ואהרן אל אהל מועד ויצאו ויברכו, וירא משה את כל המלאכה ויברך אותם משה, מה ברכה ברכן, אמר להן יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, הדא הוא דכתיב ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו, והדין וזאת הברכה. דבר אחר וזאת הברכה זאת וזאת הן וכבושיהן, לפי שהוא מקנתרן בראשו של ענין מזי רעב ולחומי רשף, לפיכך הוא אומר בסופו אשריך ישראל. דבר אחר וזאת הברכה אל תקרי הברכה אלא הבריכה, מה בריכה מטהרת טמאים אף משה מקרב רחוקים, להלן לטייה וכאן יחי ראובן ואל ימות. דבר אחר וזאת הברכה, וזאת התורה, שלשה עשר תורות כתב משה שנים עשר לשנים עשר שבטים, ואחד לשבטו של לוי שאם יבקש אחד מן השבטים לעקור דבר מן התורה יהא שבטו של לוי מוציא ספר תורה שלו ומגיהו מתוכו. י"א שבטים ברך משה ולמה לא ברך לשבטו של שמעון, לפי שהיה בלבו עליו על אותו המעשה שעשה בשטים וכו', ואעפ"כ טפלו ליהודה דכתיב וזאת ליהודה ויאמר שמע ה' קול יהודה, ואין שמע אלא שמעון שנאמר כי שמע ה' כי שנואה אנכי, משל לשור שהיו עסקיו רעים עמד צייר וצר איקונין של ארי באבוסו כדי שיהא מביט ומתיירא, כך נמשל שמעון כשור ויהודה כאריה, ולפיכך טפלו ליהודה, ובשביל שלא ברכו לא העמיד שופט, והכתיב (וימלוך) [מלך] זמרי שבעת ימים בתרצה, אמר רבי יודן לית שבעת יומין במלכותא כלום, אחד עשר מזמורים אמר משה כנגד אחד עשר שבטים שברך, ואלו הן. תשב אנוש עד דכא זה שבטו של ראובן שהן בעלי תשובה למקום. יושב בסתר עליון זה שבטו של לוי שהיו לנים בעזרה (לכו נרננה) [מזמור שיר ליום השבת] טוב להודות כנגד שבטו של יהודה שנאמר הפעם אודה את ה', לכו נרננה זה שבטו של יששכר שהיו עוסקין בתורה. עדותיך נאמנו מאד לביתך וגו' זה שבטו של בנימין שהיה בית המקדש בנוי בתחומו. אל נקמות ה' זה שבטו של גד אליהו שהוא עתיד לגדע משתיתן של עו"א. אמר רבי יהושע בן לוי עד כאן שמעתי מכאן ואילך שב ופשור לעצמך, אמר רבי לוי בשם ר' אמא ב"ח (שנים) [אחד] עשר מזמורים שאמר משה בטכסיס של נבואה אמרן, ולמה לא אמרן בתורה, אלו דברי תורה ואלו דברי נבואה. כתיב ולכן יחכה ה' לחננכם ולכן ירום לרחמכם. אמר רבי ברכיה לכן יצפה אין כתיב כאן אלא לכן יחכה כהדין ציידא דמחכי לצידא, אמר רב אחא מצינו שכל המלמד סניגוריא [על ישראל] הקב"ה מרוממו בעולם דכתיב ולכן ירום לרחמכם, ממי את למד מאחימעץ בן צדוק דכתיב ואחימעץ בן צדוק אמר ארוצה נא ואבשרה וגו', ויאמר המלך השלום לנער אבשלום ויאמר אחימעץ ראיתי ההמון וגו' ויאמר המלך סב התיצב כה ויסב ויעמוד, מהו ויסב ויעמוד, אמר רבי אבא בר כהנא אי הוי דוכוס איתעביד אפרכוס, ואי הוה אפרכוס איתעביר אסטרטליטיס, והנה הכושי בא ויאמר הכושי יתבשר אדוני המלך וגו' ויאמר המלך אל הכושי השלום לנער אבשלום ויאמר הכושי יהיו כנער אויבי אדוני המלך וגו' וירגז המלך ויעל על עלית השער, מהו וירגז אמר רבי יצחק בר [חנינא]/רמז ללוביריס שלו ודקרו אותו, והרי דברים קל וחומר ומה אחימעץ בן צדוק שלא דבר על בנו של מלך לא טובה ולא רעה זכה לכל הכבוד הזה, מי שמלמד סניגוריא על בניו על אחת כמה וכמה, תדע לך שהוא כן שכל ימיו של משה לא נקרא איש האלהים עד שברכן שנאמר וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים:
רבי ברכיה פתח רבות בנות עשו חיל, הרבה ברכות ברכו ראשונים כל אחד ואחד בדורו ולא היתה ברכה מעולה בכולם כברכתו של משה שנאמר ואת עלית על כולנה זה ברכות של משה. בא נח בעולם וברך את בניו והיה מחלוקת בברכתו שברך אחד וקלל אחד ויאמר ארור כנען, ברוך ה' אלהי שם. בא יצחק וברך את יעקב והיתה בה קטטה שהיה עשו מתגרה ביעקב על הברכה שברכו אביו שנאמר וישטום עשו את יעקב וגו'. בא יעקב אבינו וברך את השבטים והיה קטטה בברכתו שהוכיח את ראובן על מעשה שהיה בידו שנאמר פחז כמים וגו'. כיון שבא יעקב אבינו קבל חמש ברכות, שתים מאביו ויחרד יצחק חרדה גם ברוך יהיה, שניה ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו, וברכה של אברהם ויתן לך את ברכת אברהם, וברכה מן המלאך ויברך אותו שם, וברכה של הקב"ה וירא אלהים אל יעקב עוד וגו' ויברך אותו בא יעקב לברך את בניו השבטים וברכן חמש ברכות שהיו בידו והוסיף להם ברכה ששית, בא משה והוסיף להן ברכה שביעית: