ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתקכט
כי הוא ראשית אונו. את שלבו דוה עליו יצא המפלת סנדל או שליא או שפיר מרוקם והיוצא מחותך הבא אחריו בכור לנחלה ואין בכור לכהן שאין לבו דוה עליהם. הבכור נוטל פי שנים בנכסי האב ואינו נוטל פי שנים בנכסי האם, ואינו נוטל בשבח ולא בראוי כבמוחזק ולא האשה בכתובתה ולא הבנות במזונותיהם ולא היבם, וכולם אין נוטלים בשבח ולא בראוי כבמוחזק, מ"ט א"ק לו משפט הבכורה משפט הבכורה לאיש ולא לאשה. ואינו נוטל בשבח דכתיב בכל אשר ימצא לו, [ולא בראוי כבמוחזק דכתיב בכל אשר ימצא לו]. ולא האשה בכתובתה ר' אבא אמר מקולי כתובה שנו כאן. ולא הבנות במזונותיהן מ"ט תנאי כתובה ככתובה דמי. ולא היבם מאי טעמא בכור קרייה רחמנא. אמר אביי לא שנו אלא בשבח ששבחו נכסים בין מיתה ליבום אבל בין יבום לחלוקה שקיל, מאי טעמא יקום על שם אחיו אמר רחמנא והרי קם. רבא אמר בין יבום לחלוקה נמי לא שקיל, מאי טעמא כבכור מה בכור אין לו קודם חלוקה אף יבם נמי אין לו קודם חלוקה, וכולן אין נוטלין בשבח, לאתויי שבחא דממילא חפורא והוושבלי שלפופי והוו תמרי, ולא בראוי כבמוחזק לאתויי נכסי דאבי אבא:
כי יהיה לאיש בן סורר ומורה א"ל חושי הארכי לדוד מאי טעמא לא דרשת סמוכין דסמיך ליה כי יהיה לאיש בן סורר כל דנסיב יפת תואר הוה ליה בן סורר ומורה:
מאימתי הוא נעשה בן סורר ומורה משיביא שתי שערות ועד שיקיף זקן התחתון ולא העליון, אלא שדברו חכמים בלשון נקיה, שנאמר כי יהיה לאיש בן סורר ומורה בן ולא בת, בן ולא איש, קטן פטור שלא בא לכלל מצות, קטן מנלן דפטור, מנלן כדקתני טעמא שלא בא לכלל מצות, קטן מנלן דפטור, מנלן כדקתני טעמא שלא בא לכלל מצות, ותו היכא אשכחן דענש הכתוב דהכא ליבעי קרא למיפטריה, אנן הכי קאמרינן אטו בן סורר ומורה על חטאו נהרג על שם סופו נהרג וכיון דע"ש סופו נהרג אפילו קטן נמי, ועוד בן ולא איש קטן משמע. אמר רב יהודה א"ק כי יהיה לאיש בן, בן הסמוך לגבורתו של איש. תני רבי חייא עד שיקיף עטרה, כי אתא רב דימי אמר הקפת גיד ולא הקפת ביצים, אמר רב חסדא קטן שהוליד בן אינו נעשה בן סורר ומורה שנאמר כי יהיה לאיש בן ולא לבן בן, האי מיבעי ליה לכדרב יהודה, אם כן לימא קרא בן לאיש, מאי לאיש בן שמע מינה תרתי. ואימא כולי קרא להא דרב חסדא הוא דאתא, אם כן לימא קרא בן איש מאי לאיש בן שמע מינה תרתי, ופליגא דרבה דאמר רבה קטן אינו מוליד שנאמר ואם אין לאיש גואל וכי יש לך אדם בישראל שאין לו גואלין, אלא בגזל הגר הכת וב מדבר ואמר רחמנא איש איש אתה צריך לחזר אחריו כו' קטן בידוע שאין לו גואלין. בן ולא בת, תניא אמר ר' שמעון בדין הוא שתהא בת ראויה להיות כבן סורר ומורה שהכל מצויין אצלה בעבירה, אלא גזרת הכתוב הוא בן ולא בת. אמר רבי כרוספדאי אמר רבי שבתי כל ימיו של בן סורר ומורה אינו אלא שלשה חדשים בלבד, והאנן תנן משיביא שתי שערות ועד שיקיף (התחתון) [זקן]. הקיף (התחתון) [זקן] אע"ג דלא מלו שלשה חדשים, מלו שלשה חדשים אע"ג דלא הקיף. תנא דבי רבי ישמעאל בן ולא אב, כי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא בן ולא הראוי לקרותו אב (דאי עבד) [דאיעבר] בתר דאייתי שתי שערות ואוליד בתר דאקיף זקן התחתון:
סורר סורר שני פעמים. ומורה שוטה (תורמן) [מורוס], ומורה שמורה לעצמו דרך אחרת. דבר אחר בשביל שאכל זה ממון אביו אמרת [ימות, אלא] בן סורר ומורה נידון על שם סופו מוטב ימות זכאי ואל ימות חייב, אביו של זה שחשק יפת תואר והכניס שטן לתוך ביתו נעשה בנו סורר ומורה וסופו להמיתו מיתה משונה שנאמר וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת. דבר אחר סורר על דברי אביו ומורה על דברי אמו, סורר על דרכי תורה ומורה על דברי הדיינים. אמר ר' יאשיה שלשה דברים סח לי זעירא (כתוב ברמז תתק"י). איננו שומע בקול אביו ובקול אמו יכול אפילו אמרו לו אביו ואמו להדליק את הנר ולא הדליק, תלמוד לומר איננו שומע איננו שומע לגזרה שוה מה איננו שומע האמור להלן סורר ומורה זולל וסובא, אף האמור כאן זולל וסובא, מה איננו שומע האמור להלן עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו וכו'. ויסרו אותו במכות. ולא ישמע אליהם מלמד שמלקין אותו בפני שלשה. גנב משל אביו ואכל ברשות אביו, משל אחרים ואכל ברשות אחרים משל אחרים ואכל ברשות אביו אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיגנוב משל אביו ויאכל ברשות אחרים. ר' יוסי בר' יהודה אומר עד (שיאכל) [שיגנוב] משל אביו ומשל אמו. גנב משל אביו ואכל ברשות אביו אע"ג דשכיח ליה בעית, מרשות אחרים ואכל ברשות אחרים אע"ג דלא בעית לא שכיח ליה, וכל שכן משל אחרים ואכל ברשות אביו דלא שכיח ליה ובעית, עד שיגנוב משל אביו ויאכל ברשות אחרים דשכיח ליה ולא בעית. ר' יוסי בר' יהודה אומר עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו, [אמו] מנא לה מה שקנתה אשה קנה בעלה (מדמי) מסעודה המוכנת לאביו ולאמו. ואיבעית אימא דאקני לה אחר ואמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהן. כתיב כי יזיד איש, מאימתי הוא נעשה איש משיזיד, מאימתי הוא מזיד, משיפשוט הכף בשל זרע מבפנים השחירה קדרה מבחוץ. כי יהיה לאיש בן ולא שיהיה הבן אב, מכיון שהוא ראוי לבוא אל האשה ולעברה הוה ליה אב ולא בן, אמר רבי יוסי כל אלין מלין לא מסתברא דילפא חילופין, תדע לך שהוא כן מי היה בדין שיהא חייב הבן או הבת הוי אומר הבת ופטרה הכתוב וחייב את הבן, מי היה בדין שיהא חייב הגדול או הקטן הוי אומר הגדול ופטרה התורה את הגדול וחייבה את הקטן, מי היה בדין שיהא חייב הגונב משל אחרים או הגונב משל אביו הוי אומר משל אחרים, ללמדך שכלם אינם אלא גזרת מלך. אכל בחבורת מצוה אכל בעיבור החודש אכל מעשר שני בירושלים אכל נבלות וטרפות שקצים ורמשים, (אכל טבל ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו ומעשר שני והקדש שלא נפדו), אכל דבר שהוא מצוה ודבר שהוא עבירה, אכל כל מאכל ולא אכל בשר, שתה כל משקה ולא שתה יין אינו נעשה בן סורר ומורה [עד שיאכל בשר וישתה יין] שנאמר זולל וסובא. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו. בננו זה פרט לשברח ובא משהגדיל. דא בננו זה פרט לשמת אחד מהדיינים. דבר אחר בננו זה מלמד שאחד מן הראשון מצטרף עם האחרונים לחייבו מיתה:
אמר ר' אבהו אינו חייב עד שיאכל בחבורה שכולה סריקין, והאנן תנן אכל בחבורת מצוה [אינו נעשה בן סורר ומורה, טעמא דמצוה] הא לאו מצוה אע"ג דלאו כולה סריקין, הא קמ"ל אע"ג דכולה סריקין כיון דבמצוה עסיק לא מימשיך. אכל בעיבור החדש [למימרא דבשר ויין מסקו] והתניא אין עולין לה אלא בפת דגן וקטניות, הא קמשמע לן אע"ג דאין עולין לה אלא בפת וקטניות ואיהו אסיק בשר ויין ואכל כיון דבמצוה עסיק לא מימשיך. אכל מעשר שני בירושלים כיון דכי אורחיה קא אכיל ליה לא מימשיך. אמר (רבה) [רבא] אכל בשר עוף אינו נעשה בן סורר ומורה, והאנן תנן אכל [נבלות וטרפות] שקצים ורמשים [אינו נעשה בן סורר ומורה] הא טהורים נעשה, כי תנן נמי מתניתין להשלים. [אכל] דבר שהוא מצוה תנחומי אבלים. דבר שהוא עבירה תענית צבור, וטעמא מאי דאמר קרא איננו שומע בקולנו ולא בקולו של מקום. אכל כל מאכל לאתויי דבילה קעילית, שתה כל משקה וכו' לאתויי דבש וחלב, דתניא אכל דבילה קעילית ושתה דבש וחלב ונכנס למקדש חייב. היה אחד מהם גדם או חגר או אלם או חרש או סומא אינו נעשה בן סורר ומורה, שנאמר ותפשו בו ולא גדמין. והוציאו אותו ולא חגרין. ואמרו ולא אלמין, בננו זה ולא סומין. איננו שומע בקולנו ולא חרשין. ש"מ בעינן קרא כדכתיב, שאני הכא דכוליה קרא יתירא הוא. מתרין אותו בפני שנים ומלקין אותו בפני שלשה, חזר וקלקל נידון בעשרים ושלשה ואינו נסקל עד שיהו שם שלשה הראשונים שנאמרר בננו זה זהו שלקה בפניכם. מלקות בבן סורר היכא כתיבוא, כדר' אבהו [דאמר ר' אבהו] למדנו ויסרו מויסרו ויסרו מבן ובן מבן הכות הרשע. חזר וקלקל וכו' שנאמר בננו זה, האי מיבעי ליה זה ולא סומין, א"כ ניכתוב קרא בננו הוא, מאי בננו זה, ש"מ תרתי. היה אביו רוצח ואמו אינה רוצה, או אמו רוצה ואביו אינו רוצה אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיהו שניהם רוצים, ר' יהודה אומר אם לא היתה אמו שוה לאביו בקול במראה ובקומה אינו נעשה בן סורר ומורה שנאמר איננו שומע בקולנו, מדקול בעינן שוין מראה וקומה נמי בעינן שוין. כמאן אזלא הא דתניא בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות ולמה נכתב אלא דרוש וקבל שכר, כמאן כרבי יהודה, ואיבעית אימא רבי שמעון היא דתניא אמר ר' שמעון וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין אביו ואמו מוציאין אותו לסקלו, אלא לא היה ולא עתיד להיות ולמה נכתב אלא דרוש וקבל שכר. אמר ר' יונתן אני ראיתי וישבתי על קברו. מאימתי הוא חייב משיאכל תרטימר בשר וישתה חצי לוג יין האיטלקי, ר' יוסי אומר מנה בשר ולוג יין. אמר ר' זירא תרטימר זה איני יודע מהו, אלא מתוך שכפל ר' יוסי ביין נמצא כופל אף בבשר ונמצא תרטימר חצי מנה. אמר חנן (בר) בר מולדה אמר רב הונא אינו חייב עד שיקח בשר בזול ויאכל ויין בזול וישתה דכתיב זולל וסובא, ואינו חייב עד שיאכל בשר חי וישתה יין חי, [יין חי] מזוג ולא מזוג [בשר חי] בשיל ולא בשיל כבשר [כיבוא] דאכלי גנבי. רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו אכל בשר מליח ושתה יין מגתו אינו נעשה בן סורר ומורה, בשר מליח כל שהוא לא ממשיך, ויין עד ארבעים יום: