ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתקכח
כי את הבכור בן השנואה יכיר. יכירנו לאחרים. מכאן אמר ר' יהודה נאמן אדם לומר זה בני בכור, וכשם שאדם נאמן לומר זה בני בכור כך נאמן אדם לומר זה בני בן גרושה וחלוצה. וחכמים אומרים אינו נאמן, בשלמא לרבי יהודה היינו דכתיב יכיר, אלא לרבנן יכיר למה לי, דצריך הכרה, למאי הילכתא [למיתבא ליה פי שנים לא יהא אלא אחר] אילו בעי מתנה מי לא יהיב ליה, לא צריכא בנכסים שנפלו לו לאחר מכאן, ולרבי מאיר דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, יכיר למה לי, בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס (כתוב ברמז תק"נ). אמר ריש לקיש פדחת פוטרת בכל מקום חוץ מן הנחלה, מ"ט דכתיב יכיר ורבי יוחנן אמר אף לנחלה. בכל מקום לאתויי מאי, לאתויי הא דתנו רבנן גיורת שיצתה פדחת ולדה בגיותה ואחר כך נתגיירה אין נותנין לה ימי טומאה וימי טהרה ואינה מביאה קרבן לידה. מיתיבי יכיר זו הכרת פנים [ואיזו היא הכרת פנים] פרצוף פנים עם החוטם, מאי קרא הכרת פניהם ענתה בם, שאני עדות אשה דאחמירו בה רבנן כתחלתה, ואב"א יכיר לחוד והכרת פנים לחוד. לתת לו פי שנים פי שנים כאחד, או אינו אלא פי שנים בכל הנכסים, ודין הוא חלקו עם אחד וחלקו עם חמשה מה חלקו עם אחד פי שנים כאחד אף חלקו עם חמשה פי שנים כאחד, או כלך לדרך זו חלקו עם אחד וחלקו עם חמשה מה חלקו עם אחד פי שנים בכל הנכסים אף חלקו עם ה' פי שנים בכל הנכסים, תלמוד לומר והיה ביום הנחילו את בניו התורה רבתה נחלה אצל האחין וכו'. ואומר ובני ראובן בכור ישראל כי הוא הבכור ובחללו יצועי אביו נתנה בכירתו לבני יוסף. ואומר כי יהודה (בגד) [גבר] באחיו ולנגיד ממנו והבכורה (נתנה) ליוסף, נאמר בכורה ליוסף ונאמר בכורה לדורות, מה בכורה הנאמר ליוסף פי שנים כאחד, אף בכורה הנאמר לדורות פי שנים כאחד, ואומר (והנה) [ואני] נתתי לך שכם אחד על אחיך וגו'. מאי ואומר וכי תימא האי והיה ביום הנחילו לכדרבי יוחנן בן ברוקא הוא דאתא, תא שמע ובני ראובן וגו', וכי תימא בכורה מבכורתו לא ילפינן, תא שמע והבכורה ליוסף, וכי תימא בכורה מבכורתו לא ילפינן, תא שמע והבכורה ליוסף, וכי תימא יוסף גופיה ממאי דפי שנים כאחד הוא דשקל, תא שמע ואני נתתי לך גופיה ממאי דפי שנים כאחד הוא דשקל, תא שמע ואני נתתי לך שכם אחד, אימא דיקלא בעלמא, אמר ליה עליך אמר קרא אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי. תניא אין הבכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהן, (ר"ש) [רבי] אומר אומר אני בכור נוטל פי שנים, יצא עליהם שטר חוב בכ ור נותן פי שנים, ואם אמר איני נוטל ואיני נותן רשאי, מאי טעמייהו דרבנן, אמר קרא לתת לו פי שנים מתנה קרייה רחמנא מה מתנה עד דמטיא לידיה דאב אף חלק בכורה עד דמטיא לידיה דאב. ורבי אומר אמר קרא פי שנים מקיש חלק בכורה לחלק פשוט מה חלק פשוט אף על גב דלא אתא לידיה אף חלק בכורה אע"ג דלא אתא לידיה. ורבנן נמי הא כתיב פי שנים, ההוא למיתבא ליה חד מצרא, ורבי נמי הכתיב לתת לו, ההוא שאם אמר איני נוטל ואיני נותן רשאי. אמר רב פפא הניח להן אביהן דקלא ואלים ארעא ואסיק שירטון דכולי עלמא לא פליגי דשקיל, כי פליגי בחפורא והוו שיבלי שלפופי והוו תמרי דמר סבר שבחא דממילא ומר סבר אישתני. תני חדא בכל אשר ימצא לו פרט לשבח שהשביחו יורשין לאחר מיתת אביהם אבל שבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהן שקיל מני רבי היא. ותניא אידך בכל אשר ימצא לו פרט לשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהן וכל שכן שבח שהשביחו יורשין ומני רבנן היא, כתיב וכל בת יורשת נחלה ממטות, מקיש מטה האם למטה האב מה מטה האאב בן קודם לבת אף מטה האם בן קודם לבת, אי מה מטה האב הבכור נוטל פי שנים אף מטה האם הבכור נוטל פי שנים, א"ק בכל אשר ימצא לו לו ולא לה. ואימא הני מילי בבחור שנשא אלמנה אבל בחור שנשא בתולה הכי נמי דשקיל, אמר קרא כי הוא ראשית אונו, אונו ולא אונה, האי מבעי ליה להבא אחר הנפלים שהוא בכור לנחלה, מי שלבו דוה עליו יצא נפל, אם כן לימא קרא כי הוא ראשית און, מאי אונו, שמע מינה תרתי, ואימא ה"מ אלמן שנשא בתולה, אבל בחור שנשא בתולה הכי נמי דשקיל, אלא אמר רבא [א"ק] לו משפט הבכורה, משפט הבכורה לאיש ואין משפט הבכורה לאשה:
תנן התם ואלו שאין חוזרין ביובל. הבכורה והיורש את אשתו והמייבם את אשת אחיו והמתנה דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים המתנה כמכר, רבי אליעזר אומר כולן חוזרין ביובל, רבי יוחנן בן ברוקא אומר היורש את אשתו יחזיר לבני המשפחה וינכה מהם את הדמים, מאי טעמא דרבי מאיר, מכר הוא דאמר רחמנא ליהדר ביובל, ירושה ומתנה לא, והני דירושה, ירושה דמתנה מתנה בכור לתת לו פי שנים מתנה קרייה רחמנא. ויורש את אשתו ירושת הבעל דאורייתא, והמייבם את אשת אחיו בכור קרייה רחמנא. רבי אליעזר אומר כולן חוזרין ביובל. סבר לה כרבנן דאמרי תשובו לרבות את המתנה, בכורה לתת לו פי שנים מתנה קרייה רחמנא, והיורש את אשתו ירושת הבעל דרבנן, והמייבם את אשת אחיו בכור קרייה רחמנא. רבי יוחנן בן ברוקא סבר ירושת בעל דאורייתא כגון שהורישתו אשתו בית הקברות ומשום פגם משפחה אמור רבנן לישקול דמי וליהדר וכדתניא המוכר קכברו ודרך קברו מקום מעמדו ובית הספדו באים בני המשפחה וקוברין אותו בעל כרחו משום פגם משפחה, ומאי ינכה להם את הדמים דמי קבר אשתו. איתמר היו לו בנים בגיותו ונתגייר רבי יוחנן אמר קיים פריה ורביה דהא הוו ליה, ריש לקיש אמר לא קיים גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, ואזדו לטעמייהו דאיתמר היו לו בנים בגיותו ונתגייר רבי יוחנן אמר אין לו בכור לנחלה דהאי לאו ראשית אונו הוא, ריש לקיש אמר יש לו בכור לנחלה, גר שנתגייר כקטן שנולד דמי. הכל מודים בעבד שאין לו יחס דכתיב שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור: