ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתפו
ובא האות והמופת. אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן בכל אם יאמר לך נביא עבור על דברי תורה שמע לו חוץ מעבודת אלילים שאפילו מעמיד לך חמה באמצע הרקיע אל תשמע לו. אמר רבי יוסי הגיעה תורה לסוף דעתן של עו"א וכו' (כדלעיל). אמר רבי חמא בר חנינא מאי דכתיב אחרי ה' אלקיכם תלכו, וכי איפשר לו לאדם להלך אחר השכינה והלא כבר נאמר כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא, אלא להלך אחר מדותיו של הקב"ה [מה] הקב"ה הלביש ערומים שנאמר ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנור עור וילבישם אף אתה הלבש ערומים. הקב"ה ביר חולים דכתיב וירא אליו ה' אף אתה בקר חולים. הקב"ה ניחם אבלים דכתיב ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלקים את יצחק בנו אף אתה נחם אבלים. הקב"ה קבר מתים דכתיב ויקבר אותו בגיא אף אתה קבור מתים. אמר רבי יהושע בן לוי אין הצבור רשאין לצאת עד שינטל ספר תורה [ויניח במקומו] ושמואל אמר עד שיצא, ולא פליגי, הא דאיכא פיתחא אחרינא והא דליכא פיתחא אחרינא, אמר רבא בר אהינא אסברא לי אחרי ה' אלקיהם תלכו. כה אמר ה' מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי וילכו אחרי ההבל ויהבלו, אמר רבי יצחק זה שמניח ספר תורה ויוצא:
אחרי ה' אלקיכם תלכו זה עשה. ואותו תיראו שיהא מוראו עליכם. ואת מצותיו תשמרו זו מצות [לא] תעשה. ובקולו תשמעו (ליתן לא תעשה) [בקול נביאיו], ואותו תעבודו (בתורתו) עבדהו במקדשו. ובו תדבקון הפרישו [עצמכם] מעבודת אלילים ודבקו במקום. והנביא ההוא ולא אנוס. או חולם החלום ההוא ולא מוטעה. יומת כי דבר סרה על ה' אלקיכם והלא דברים ק"ו ומה המזייף דברי חבירו חייב מיתה, המזייף דבריו של המקום על אחת כמה וכמה. המוציא אתכם מארץ מצרים אפילו אין לו עליך [אלא שהוציאך מארץ מצרים דיו. והפודך מבית עבדים אפי' אין לו עליך] אלא שפדך מבית עבדים דיו. להדיחך מן הדרך זו מצות עשה, אשר צוך ה' אלקיך זו מצות לא תעשה, ללכת בה לא האומר מקצת ומשייר מקצת. ובערת הרע (מישראל) [מקרבך] בער עושי רעות מישראל. תנו רבנן נביא שהדיח בסקילה ר"ש אומר בחנק. מ"ט דרבנן, אתיא הדחה הדחה ממסית מה להלן בסקילה אף כאן בסקילה. ור"ש מיתה כתיבוא ביה וכל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק. אר"ח מחלוקת בעוקר הגוף דע"א, וקיום מקצת וביטול מקצת דע"א דרחמנא אמר מן הדרך ואפילו מקצת דרך, אבל עוקר הגוף דשאר מצות דברי הכל בחנק, וקיום מקצת וביטול מקצת דבשאר מצות דברי הכל פטור. ורב המנונא אמר מחלוקת בעוקר הגוף בין באלילים בין בשאר מצות, וקיום מקצת [וביטול מקצת דאלילים] דרחמנא אמר מן הדרך ואפילו מקצת דרך, אבל קיום מקצת וביטול מקצת דבשאר מצות דברי הכל פטור. אמר (רב) [רבא] ההורג את הטרפה פטור, וטרפה שהרג בפני בית דין חייב שלא בפני ב"ד פטור. בפני בית דין חייב דכתיב ובערת הרע מקרבך, שלא בפני ב"ד פטור דהוה ליה עדות שאי אתה יכול להזימה:
כי יסיתך אחיך בן אמך. אין הסתה אלא טעות שנאמר אשר הסתה אותו איובל אשתו. אחרים אומרים אין הסתה אלא גירוי שנאמר אם ה' הסיתך בי. מכלל שנאמר לא יומתו אבות על בנים למדנו שאין מעידין זה על זה. אחיך זה אחיך מאביך. בן אמך זה (אחיך) בן אמך. או בנך זה בנך מכל מקום או בתך זה בתך מכל מקום. או אשת זו ארוסה. שוכבת חיקך זו נשואה. או רעך זה הגר. אשר כנפשך זה אביך. בסתר מלמד שאין אומרים דבריהן אלא בסתר, וכן הוא אומר בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה, אבל דברי תורה אין נאמרין אלא הפרהסיא, וכן הוא אומר חכמות בחוץ תרונה וגו'. נלכה ונעבדה אלקים אחרים, רבי יוסי הגלילי אומר הרי זה דבר גנאי לישראל שאומות העולם אין מניחין דבר שמסרו להן אבותיהן, [וישראל מניחין] והולכין ועובדין אלילים. מאלקי העמים אשר סביבותיכם הקרובים אליך מה קרובים אליך אתה יודע מה הן אף רחוקים כן. מקצה הארץ ועד קצה הארץ אלו חמה ולבנה שהולכין מסוף העולם ועד סופו. כי יסיתך אחיך. אמר יש יראה במקום פלוני כך אוכלת כך שותה כך מטיבה כך מריעה. כל חייבי מיתות שבתורה אין מכמינין עליהם חוץ מזה, אמר לשנים הן עדיו ומביאין אותו לבית דין וסוקלין אותו. אמר לאחר הוא אומר יש לי חברים רוצים בכך אם היה ערום ואינו יכול לדבר בפניהם מכמינין לו עדים אחורי הגדר והוא אומר לו אמור מה שאמרת לי ביחוד והוא אומר לו, והלה אומר לו היאך נעזוב את אלקינו שבשמים ונלך ונעבוד עצים ואבנים, אם חוזר בו מוטב, ואם אמר כך הוא חובתנו וכך יפה לנו לעשות, העומדין אחורי הגדר מביאין אותו לבית דין וסוקלין אותו. מאלקי העמים מטיבתן של קרובים אתה יודע כו'. אמר רבי יוחנן משום רשב"י/רמז ליחוד מן התורה מנין כי יסיתך אחיך בן אמך, וכי בן אם מסית בן אב אינו מסית, אלא לומר לך בן מתיחד עם אמו ואין אחר מתיחד עם כל עריות שבתורה, פשטיה דקרא במאי כתיב, אמר אביי לא מיבעיא קאמר, לא מיבעיא בן אב דסני ליה ויועץ ליה עצות רעות. אלא אפילו בן אם נמי דלא סני ליה דלית ליה חלוקה בהדיה אימא נציית ליה קמשמע לן דלא נציית ליה./רמז ליחוד מן התורה וכו' עד ואין אחר מתיחד עם כל עריות שבתורה וכו' עד יחוד דאשת איש אתא דוד גזר אפילו יחוד [דפנויה ואתו תלמידי בית שמאי ובית הלל וגזרו אפילו איחוד] דכותית:
לא תאבה לו מכלל שנאמר ואהבת לרעך כמוך יכול אתה אוהב לזה, תלמוד לומר לא תאבה לו. ולא תשמע אליו מכלל שנאמר עזוב תעזוב עמו יכול אתה עזוב עם זה, תלמוד לומר ולא תשמע אליו. ולא תחוס עינך מכלל נשאמר ולא תעמוד על דם רעך יכול אי אתה רשאי לעמוד על דמו של זה, תלמוד לומר ולא תחוס עינך עליו. ולא תחמול לא תלמד עליו זכות, ולא תכסה עליו אם אתה יודע לו חובה אי אתה רשאי לשתוק. מנין ליוצא מבית דין חייב שאין מחזירין אותו לזכות, תלמוד לומר כי הרג, יצא זכאי מנין שמחזירין אותו לחובה, תלמוד לומר תהרגנו. ידך תהיה בו בראשונה להמיתו מצוה ביד הניסת להמיתו. מנין לא מת ביד הניסת ימות ביד כל אדם, תלמוד לומר ויד כל העם באחרונה. תניא אין עושין שלש עיירות מנודחות בארץ ישראל אבל עושין שתים כגון אחת ביהודה ואחת בגליל, אבל שתים ביהודה או שתים בגליל אין עושין, וסמוך לספר אפילו אחת אין עושין שמא ישמעו נכרים ויבואו ויחריבו ארץ ישראל. ותיפוק לי דמקרבך אמר רחמנא ולא מן הספר, רבי שמעון הוא דדריש טעמא דקרא. תניא מנה לי בידך א"ל הן, למחר א"ל תנהו לי א"ל משטה אני בך פטור, ולא עוד אפילו הכמין לו עדים מאחורי הגדר וא"ל מנה לי בידך א"ל הן, א"ל רצונך שתודה לי בפני פלוני ופלוני א"ל מתירא אני שמא תכפני לדין, למחר אמר להם תנהו לי א"ל משטה אני בך פטור. ואם לא טען אין טוענין לו, ובדיני נפשות אף על פי שלא טען טוענין לו, ואין טוענין למסית דכתיב לא תחמול ולא תכסה עליו. מנין שאין טוענין למסית (כתוב בפסוק ויאמר ה' אלקים אל הנחש ברמז כ"ט). לא תחמול (כתוב ברמז שנ"ב). אמר רבי אבהו עשרה דברים יש בין דיני ממונות לדיני נפשות וכולן אין נוהגין בשור הנסקל חוץ מעשרים ושלשה דאמר קרא לא תטה משפט אביונך בריבו אבל אתה מטה משפט של שור הנסקל. וחילופיהן במסית דרחמנא אמר לא תחמול ולא תכסה עליו. תנא דבי רבי ישמעאל לכל דבר [אין] הבן נעשה שליח לאביו להכותו ולקללו חוץ ממסית ומדיח שהרי אמרה תורה לא תחמול ולא תכסה עליו. וסקלתו באבנים ומת. יכול באבנים מרובות, תלמוד לומר אבן, אי באבן יכול באבן אחת, תלמוד לומר באבנים, אמור מעתה לא מת בראשונה ימות בשניה. כי בקש להדיחך נאמר כאן הדחה ונאמר להלן הדחה מה הדחה האמורה (להלן) [כאן] בסקילה אף הדחה האמורה [כאן] (להלן) בסקילה. מעל ה' אלקיך המוציאך אפילו אין לו עליך אלא שהוציאך מארץ מצרים די: