ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתלז
ואהבת את אלהיך. עשה מאהבה. הפריש בין העושה מאהבה לעושה מיראה, העושה מאהבה שכרו כפול ומכופל. לפי שהוא אומר את ה' אלהיך תירא יש לך אדם מתירא מחברו כשהוא (מצריכו) [מטריחו] מניחו והולך לו, אבל אתה עשה מאהבה שאין לך אהבה במקום יראה ויראה במקום אהבה אלא במדת המקום בלבד. דבר אחר ואהבת את ה' אלהיך אהבהו על הבריות כאברהם אביך שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן, והלא אם מתכנסין כל באי העולם לבראות יתוש אחד ולזרוק בו נשמה אינן יכולין [ומה תלמוד לומר ואת הנפש אשר עשו בחרון] אלא מלמד שהיה אברהם אבינו מגיירן ומכניסן תחת כנפי השכינה. בכלל לבבך בשני יצריך ביצר טוב וביצר רע. דבר אחר בכל לבבך שלא יהא לבך חלוק על המקום. ובכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך, וכן הוא אומר כי עליך הורגנו כל היום. ר' שמעון בן מנסיא אומר וכי אפשר לומר לו לאדם ליהרג בכל יום, אלא זו מילה. שמעון בן עזאי אומר בכל ננפשך אהבהו עד (שיצא) [מצוי] הנפש. רבי אליעזר בן יעקב אומר אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך, ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך, אלא יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך, ויש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאדך, רבי עקיבא אומר אם נאמר בכל נפשך ק"ו בכל מאדך, אלא בכל מדה ומדה שהוא מודד לך בין במדת הטוב בין במדת הפורענות. ון דוד הוא אומר כוס ישועות אשא וגו' צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא. וכן איוב הוא אומר ה' נתן וה' לקח [יהי שם ה' מבורך], על מדת הטוב קל וחומר על מדת פורענות, מה אשתו אומרת לו עודך מחזיק בתומתך ברך אלהים ומות, ומה אמר לה כדבר אחת הנבלות תדברי וגו'. אנשי מבול היו בועטין בטובה וכשבאה עליהם הפורענות קבלו על כרחם, ועוד ק"ו אם מי שבועט בטובה נאה בפורענות, אנו שנאים בטובה לא נהיה נאים בפורענות והוא שאמר לה כדבר אחת הנבלות תדברי. ועוד יהא אדם שמח ביסורין מבטובה, שאילו אדם בטובה כל ימיו אין נמחל לו עון שבידו, ובמה נמחל לו ביסורין. ר' אליעזר בן יעקב אומר הרי הוא אומר כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה, מי גרם לבן שיתרצה לאב, הוי אומר אלו יסורין. רבי מאיר אומר הרי הוא אומר וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו וגו' ולבך יודע מעשים שעשית ויסורין שהבאתי עליך שלא כנגד מעשיך הבאתי עליך יסורין. רבי יוסי בר' יהודה אומר חביבין יסורין ששמו של הקב"ה חל על מי שיסורין באין עליו שנאמר ה' אלהיך מיסרך, [ר' נתן ב"ר יוסף אומר כשם שברית כרותה לארץ כך ברית כרותה ליסורים שנאמר ה' אלהיך מיסרך] ואומר כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה. ר"ש בן יוחאי אומר חביבין יסורין ששלש מתנות טובות נתנו להן לישראל שאומות העולם מתאוין להן ולא נתנו לישראל אלא ע"י יסורין, ואלו הן תורה וארץ ישראל ועולם הבא. תורה מנין שנאמר לדעת חכמה ומוסר. ואומר אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו. ארץ ישראל מנין שנאמר ה' אלהיך מסירך ואומר כי ה' אלהיך מביאך וגו'. עולם הבא מנין שנאמר כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר, איזהו דבר שהוא מביא את האדם לעולם הבא הוי אומר אלו יסורין. רב נחמן אמר חביבין יסורין שכשם שקרבנות מרצין כך יסורין מרצין, בקרבנות הוא אומר ונרצה לו לכפר עליו, ביסורין הוא אומר והם ירצו את עונם, ועוד שהיסורין מרצין יותר מן הקרבנות שהקרבנות בממון והיסורין בגוף, וכן הוא אומר עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו, וכבר היה רבי אליעזר חולה ונכנסו רבי טרפון ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא לבקרו, א"ל רבי טרפון רבי חביב אתה לישראל יותר מגלגל חמה, שגלגל חמה מאיר בעולם הזה ואתה הארת בעולם הזה ובעולם הבא. א"ל רבי אלעזר בן עזריה חביב אתה לישראל יותר מאב ואם, שאב ואם מביאין חיים בעולם הזה ואתה מביא אותם בעולם הזה ובעולם הבא. א"ל רבי יהושע חביב אתה לישראל מימימי גשמים שהגשמים נותנין חיים בעולם הזה ואתה בעולם הזה ובעולם הבא. אמר ליה ר' עקיבא רבי חביבין יסורין, אמר ליה רבי אליעזר לתלמידיו סמכוני, ישב לו רבי אליעזר א"ל עקיבא אמור, אמר ר' עקיבא הרי הוא אומר בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים ואומר גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה וכי עלתה על לב שחזקיה מלך יהודה למד תורה לכל ישראל ולמנשה בנו לא למד תורה, אלא כל תלמוד שלמדו וכל עמל שעמל בו לא הועיל לו כלום אלא היסורין, שנאמר וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו וגו' וכהצר לו תלה את פניו ה' אלהיו וגו' ויעתר לו הא למדנו שחביבין יסורין. רבי מאיר אומר הרי הוא אומר ואהבת את ה' אלהיך בכלל לברך כאברהם שנאמר בו אברהם אוהבי. ובכל נפשך כיצחק שעקד עצמו על גבי המזבח שנאמר וישלח אברהם את ידו וגו'. ובכל מאדך הוי מודה לו כיעקב שנאמר קטנתי מכל החסדים וגו'. תנו רבנן פעם אחת גזרה מלכות גזרה על ישראל שלא יתעסקו בתורה, מה עשה רבי עקיבא הלך והקהיל קהלות ברבים וישב ועסק בתורה, בא פפוס בן יהודה ומצאו, אמר ליה עקיבא אי אתה ירא מאומה זו, א"ל אתה פפוס בן יהודה שאומרים עליך שחכם אתה אי אתה חכם אלא טפש, אמשול לך משל למה הדבר דומה לשועל שהיה עובר על שפת הנהר וראה דגים שהיו מתקבצים בים ורצים, א"ל מפני מה אתם רצים, אמרו לו מפני הרשתות והמכמורות שעושין לנו בני אדם, א"ל עלו ליבשה ונדור אני ואתם כדרך שדרו אבותי ואבותיכם, א"ל אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות אי אתה אלא שוטה שבחיות, ומה עתה שאנו עומדין במקום חיותנו כך, אם אנו עולים ליבשה על אחת כמה וכמה. כך מה עכשיו שאנו עוסקין בתורה שכתוב בה כי הוא חייך ואורך ימיך כך אנו מתיראין, אם אנו פוסקין מן התורה עאכ"ו. לא היו ימים מועטים עד שתפסו לרבי עקיבא וחבשוהו בבית האסורין ותפסו את פפוס בן יהודה וחבשוהו אצלו, אמר לו פפוס על מה הביאוך בכאן, א"ל אשריך ר' עקיבא שנתפסא על דברי תורה אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים, אמרו כשהוציאו את ר' עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה והיו מסרקין את בשרו במסרקות של ברזל והיה מכוין דעתו לקבל עליו עול מלכות שמים באהבה, א"ל תלמידיו רבינו עד כאן, א"ל כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך ואמרתי מתי יבוא לידי ואקיימנו ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו, אמרו לא הספיק את הדבר הדבר עד שיצאה נשמתו באחד, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע זו תורה וזו שכרה ממתים ידך ה' וגו', א"ל הקב"ה חלקם בחיים, יצאה בת קול ואמרה לו אשריך רבי עקיבא שאתה מזומן לחיי העולם הבא. ואהבת את ה' אלהיך תהא מאוהב על הבריות וירחיק את עצמו מן העבירה ומן הגזל מישראל ומן העו"א ומכל בני אדם, שהגונב לעו"א סוף שיגנוב מישראל, והגוזל לעו"א שיגזול לישראל, הנשבא לעו"א סוף שישבע לישראל, והמכחש לעו"א סוף שיכחיש לישראל, והשופך דמי העו"א סוף שישפוך דמי ישראל, ולא נתנה תורה אלא לקדש את שמו הגדול שנאמר ושמתי בהם אות וגו' והגידו את כבודי בגוים. מה בין אהבה ליראה, משלו משל למה הדבר דומה למלך שהיו לו שני עבדים אחד אוהב את המלך ומתירא ממנו ואחד מתירא ממנו ואין אוהבו, הלך המלך למדינת הים האוהב את המלך ומתירא ממנו עמד ונטע גנות ופרדסין וכל מיני מגדים, והירא ואינו אוהבו יש לו ולא עשה כלום, כיון שבא המלך ממדינת הים ראה גנות ופרדסים וכל מיני מגדים סדורים לפניו כנגד דעתו של אוהב, כיון שנכנס האוהב לפני המלך וראה כל מיני מגדים סדורים לפניו נתקררה דעתו כנגד שמחתו של מלך, והירא ממנו ואינו אוהבו כיון שנכנס המלך לביתו ראה כל מי חרבות כולם סדורים לפניו כנגד דעתו של ירא, כיון שנכנס הירא לפני המלך וראה כל מיני חרבות סדורים לפניו נזדעזע דעתו כנגד קצפו של מלך שנאמר טרף נתן ליראיו זה (העולם הזה) [מדת הדין], הא למדת ששכר האוהב שני חלקים ושכר הירא חלק אחד, לפיכך לא זכו עובדי אלילים שיאכלו אלא בעולם הזה אבל ישראל זכו שיאכלו שני עולמים. זה שאמר הכתוב מים רבים לא יכולו לכבות את האהבה, בית ישראל אני כפרתן בכל מקומות מושבותיהם שאין מלין ולא קורין ולא שונין אלא באהבת אביהם שבשמים. לפי שאומר להם הקב"ה לישראל בני נשבע אני בכסא הכבוד שלי שאפילו יעמדו עובדי אלילים ויתנו כספם וזהבם מחמדיהם הטובים ויאמרו תן לנו כתר בית אהרן וכתר בית דוד איני נותן להם אפילו דבקר קל מבזתה של תורה. שוב נשבע הקב"ה לישראל בכסא הכבוד שלו שאפילו יעמדו עובדי אלילים ויבנו לי בית המקדש יותר מכם ויאמרו תן לנו כתר אהרן וכתר בית דוד איני נותן להם דבר קל מבזתה של תורה לכך נאמר מים רבים וגו'. ואהבת את ה' אלהיך מהו בכל נפשך בכל נפש ונפש שברא בך. על כל נשימה שאדם מעלה חייב לקלס את יוצרו שנאמר כל הנשמה תהלל יה, אמרו ישראל לפני הקב"ה רבש"ע הנפש הזו שמקלסת אותך עד מתי היא נתונה בעפר, אמר להם יגיע הקץ ונפשותיהם שמחות שנאמר שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי: