ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתלו
אליהו ז"ל שאל את ר' נהוראי מפני מה זועות באות לעולם, אמר לו כתוב אחד אומר תמיד עיני ה' אלהיך בה, וכתוב אחד אומר המביט לארץ ותרעד, כאן בזמן שישראל עושין וכו' כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום הזועות באות לעולם. א"ל חייך מסתברא מילתא, אלא כך הוא עיקרו של דבר, בשעה שהקב"ה מביט בעולמו ורואה בתי טרטיאות ובתי קרקסיאות יושבים בטח ושאנן ושלוים ובית מקדשו חרב הוא מסתכל (במפלון) [באפיליון] עולמו להחריבו, כיון שישראל נכנסים שחרית לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומיחדין שמו ואומרים שמע ישראל ה' וגו' מתקבצין כל מלאכי השרת אצל הקב"ה ואמרים לפניו אתה הוא עד שלא נברא העולם אתה הוא משנברא העולם אתה הוא בעולם הזה ואתה הוא לעולם הבא קדש את שמך על מקדישי שמך, מיד נוחה דעתו של הקב"ה ואינו מחריב עולמו ומיושב דעתו בשביל ישראל, הדא הוא דכתיב ואתה קדוש יושב תהלות ישראל שמיישב דעתו בשביל תהלות ישראל. ומנין שהקב"ה מזעזע עולמו בשביל חורבן בית המקדש שנאמר ה' ממרון ישאג ממעון קדשו יתן קולו שאג ישאג על נוהו. מפני מה אומרים פרשיות הללו בכל יום, רבי לוי אמר מפני שעשרת הדברות כלולות בהם. אנכי ה' אלהיך שמע ישראל וגו'. לא תשא ואהבת מאן דרחים מלכא לא לישתבא בשמיה לשקרא. זכור למען תזכרו זה מצות שבת ששקולה ככל המצות שנאמר ועל הר סיני ירדת וגו' ותתן להם משפטים ישרים וגו' ואת שבת קדשך הודעת להם. כבד למען ירבו ימיכם. לא תרצח ואבדתם מהרה מאן דקטיל מיקטיל. לא תנאף לא תתורו וגו' ליבוא ועינא תרי סרסורי דעבירה שנאמר תנה בני לבך לי ועיניך וגו' אמר הקב"ה אי יהבת לי לבוא ועינא אנא ידע דאנת דידי. לא תגנוב ואספת דגנך ולא דגן חברך. לא תענה אני ה' אלהיכם וכתיב וה' אלהים אמת, אמר הקב"ה אם העדת על חברך שקר מעלה אני עליך כאלו אתה מעיד עלי שלא בראתי שמים וארץ. לא תחמוד וכתבתם על מזוזות ביתך ולא בית חברך. חביבין ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת, שישראל אומרים שירה בכל עת ובכל שעה שירצו ומלאכי השרת א"א שירה אלא פעם אחת ביום, ואמרי לה פעם אחת בשבת, [ואמרי לה פעם אחת בחודש, ואמרי לה פעם אחת בשנה], ואמרי לה פעם אחת לעולם, וישראל מזכירין את השם לאחר שתי תיבות שנאמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, ומלאכי השרת אין מזכירין את השם אלא לאחר ג' תיבות כדכתיב קדוש קדוש קדוש ה' צבאות, ואין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שישראל אומרים שירה למטה שנאמר ברן יחד כוכבי בקר והדר ויריעו כל הני האלהים וכו'. והאיכא ברוך, ברוך אופנים הוא דאמרו ליה, ואיבעית אימא כיון דאתיהיב להו רשותא אתיהיב להו. (רבן שמעון בן יוחאי אומר) הקורא את שמע צריך שיכוין את לבו שנאמר שמע ישראל ולהלן הוא אומר הסכת ושמע מה להלן בהסכת אף כאן בהסכת. והאומנין בטלין ממלאכתן בפסוק ראשון. תנא ר"ש בן יוחאי אומר בדין הוא שתקדים שמע לוהיה אם שמוע שזה יש בו ללמוד וללמד ולעשות, והיה אם שמוע לויאמר שזה יש בו ללמד ולעשות וזה אין בו אלא עשיה בלבד, ותיפוק ליה משום רבי יהושע בן קרחה דאמר למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים ואחר כך יקבל עליו עול מצות, והיה אם שמוע לויאמר שוהיה אם שמוע נוהג ביום ובלילה ויאמר אינו נוהג אלא ביום, חדא ועוד קאמר, חדא כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים ועוד דאית בה נמי מילי אחרנייתא. תנו רבנן ק"ש ככתבה דברי רבי. וחכמים אומרים בכל לשון. מאי טעמא דרבי, אמר קרא והיו בהוייתן יהו. ורבנן מאט טעמא, א"ק שמע בכל לשון שאתה שומע, ורבי נמי הא כתיב שמע, ההוא מיבעי ליה השמע לאזנך מה שאתה מוציא מפיך. ורבנן סברי הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא, ורבנן נמי הא כתיב והיו, ההוא שלא יקרא למפרע. ורבי, נפקא ליה מדברים הדברים, ורבנן, דברים הדברים לא דרשי. תנו רבנן והיו שלא יקרא למפרע, הדברים על לבבך יכול תהא כל הפרשה כולה צריכה כוונה, תלמוד לומר האלה עד כאן צריכה כוונה מכאן ואילך אין צריך כוונה דברי רבי אלעזר. א"ל ר' עקיבא הרי הוא אומר אשר אנכי מצוך היום על לבבך מכאן אתה למד על כל הפרשה שצריכה כוונה. אמר ר' יוחנן הלכה כר' עקיבא. איכא דמתני לה אהא ר' אחא אמר משום ר' יהודה כיון שכוון את לבו בפרק ראשון שוב אין צריך לכוין, אמר ר' יוחנן הלכה כר' אחא. תניא אידך הדברים האלה על לבבך מר זוטרא אמר עד כאן מצות כוונה וקריאה מכאן ואילך קריאה בלא כוונה. מ"ש הכא דבעינן תרתי דכתיב על לבבך התם נמי כתיב על לבבכם. ההוא מיבעי ליה לכדרבי יצחק על לבבכם וקשרתם שתהא קשירה כנגד הלב. ר' יאשיה אומר עד כאן מצות קריאה וכוונה מכאן ואילך כוונה בלא קריאה, מ"ש הכא דבעי תרתי דכתיב על לבבך ודברת בם התם נמי הכתיב על לבבכם לדבר בם, ההוא בדברי תורה וה"ק רחמנא אגמירו בניכו תורה כי היכי דליגרסי בהו. תנו רבנן שמע ישראל וגו' עד כאן (מצות) [צריכה] כוונת הלב דברי ר"מ. אמר רבא הלכה כר"מ. תניא סומכוס בן יוסף אומר כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו. אמר רב אחא בר יעקב ובדל"ת. אמר רב אשי ובלבד שלא יחטוף בחי"ת, ובלבד שיד גיש בדל"ת, למען תזרו צריך להתיז בזיי"ן. ר' ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי חייא בר אבא חזייה דקא מאריך טובא, א"ל לא צריכת רק כדי שתמליכהו בשמים ובארץ וארבע רוחות העולם. אמר רבי יהודה על לבבך בעמידה. אמר שמואל שמע ישראל וגו' זו היא ק"ש של רבי יהודה הנשיא, א"ל רב נחמן לדרו עבדיה בפסוקא קמא צערן טפי לא תצערן. רב הוה קרי ק"ש ומחוי לבריה בידיה קבוטל בבי"ת, והתניא רבי אליעזר בן יעקב הקורץ בעיניו ומרמז בידיו וקורא ק"ש עליו הכתוב אומר ולא אותי קראת יעקב, לא קשיא הא בפרק ראשון הא בפרק שני. הני י"ח כנגד מי, אמר ר' הלל בריה דר"ש בר נחמני כנגד י"ח אזכרות שאמר דוד בספר תהלים בהבו לה' בני אלים. ורב יוסף אמר כנגד י"ח אזכרות שבק"ש, ר' יהושע בן לוי אמר כנגד י"ח חוליות שבשדרה, הני תמני סרי י"ט הויין, אמר רבא ברכת אפיקורסים ביבנה תקנוה. כנגד מי תקנוה, לר' הלל כנגד אל הכבוד הרעים. לרב יוסף כנגד אחד שבק"ש. לר' יהושע בן לוי כנגד חוליא קטנה שבשדרה. כנגד י"ח פעמים שאבות כתובים בתורה אם יאמר לך אדם י"ט הן, אמור לו והנה ה' נצב עליו לית הוא מנהון. ואם יאמר לך י"ז הן, אמור לו ויקרא בהם שמי מנהון. ר' שמואל בר נחמן אמר כנגד י"ל צוויין שכתובים בפרשת משכן שני מואתו אהליאב עד סיפיה דספרא: