ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתט
ויהי כאשר תמו. לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב [וכיה"כ]. רבי (נחמן) [יוחנן] אמר יום שכלו בו מתי מדבר דאמר מר עד שלא כלו מתי מדבר לא היה הדבור עם משה דכתב ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה וכתיב (ויאמר) [וידבר] ה' אלי לאמר אלי היה הדבור. והעוים היושבים (כתוב ברמז תשס"ה). כתיב (ואת) חמשת סרני פלשתים העזתי והאשדודי האשקלוני הגתי והעקרוני והעוים, אמר חמשה וקא חשיב שיתא, א"ר (יוחנן) [יונתן] אנדוקי שלהן חמשה כו'. ופליגא דרב דאמר רב עוים מתימן באו. תניא נמי הכי עוים מתימן באו ולמה נקרא שמם עוים שעוותו את מקומן. דבר אחר שאוו לאלהות הרבה. ד"א שכל מי שרואה אותם אוחזתו עוית. אמר רב יוסף ואית להו שיתסר דרי שיני [לכל חד וחד]:
אחל תת פחדך ויראתך. תנא כשם שעמדה לו חמה ליהושע כך עמדה לו חמה למשה ולנקדימון בן גוריון. יהושע קרא. נקדימון בן גוריון גמרא. משה מנלן, אמר רבי אלעזר אתיא אחל אחל כתיב הכא אחל תת פחדך וכתיב התם אחל גדלך. רבי יוחנן אמר אתיא תת תת כתיב הכא אחל תת פחדך וכתיב התם ביום תת ה' את האמורי. רבי שמואל בר נחמן אמר מסיפיה דקרא אשר ישמעון שמעך ורגזו וחלו מפניך, אימתי רגזו וחלו מפניך בשעה שעמדה למשה. מיתיבי ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו, אי תימא שעת הוא דלא הוו נפישן כולי האי, ואי תימא אבני ברד דלא הוו דכתיב ויהי בנוסם מפני בני ישראל וגו' וה' השליך עליהם אבנים גדולות וגו'. תנו רבנן פעם אחת עלו ישראל לרגל ולא היה להם מים לשתות, הלך נקדימון בן גוריון ולוה שתים עשרה מעינות מים מהגמון אחד לעולי רגלים ואמר ליה אם יגיע זמן ולא ירדו גשמים אני נותן לך שתים עשרה עינות מים או שתים עשרה ככרי כסף, קצץ לו מעות וקבע לו זמן, הגיע זמן ולא ירדו גשמים, בשחרית שלח לו שגר לי מים או דמי מים שיש לי בידך, שלח לו עדיין כל היום שלי הוא, במנחה שלח לו שגר לי מים או דמי מים שיש לי בידך, שלח לו עדיין יש לי שהות ביום, לגלג עליו אותו הגמון אמר כל השנה כולה לא ירדו גשמים ועכשיו ירדו גשמים, נכנס אותו הגמון כשהוא שמח לבית המרחץ ונקדימון בן גוריון כשהא עצב לבית המקדש, נתעטף ועמד בתפלה ועמד בתפלה ואמר לפניו רבש"ע גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי אלא לכבודך עשיתי כדי שיהו מים לעולי רגלים, מיד נתקשרו שמים בעבים וירדו גשמים עד שמלאו י"ב מעינות מים שלו והיתירו, שלח לו שגר לי דמי מים שיש לי בידך, א"ל עדיין יש לי פתחון פה עליך כי כבר שקעה חמה ומים ירדו ברשותי, חזר ונתעטף ועמד בתפלה מר לפניו רבש"ע הודע שיש לך אוהבים בעולמך, מיד נשבה רוח וזרחה החמה ויצאו ופגעו זה בזה, א"ל יודע אני שלא דטריח הקב"ה את עולמו אלא בשבילך, אלו לא נקדה חמה היה לי פתחון פה עליך. תנא לא נקדימון שמו אלא בוני שמו, ולמה נקרא שמו נקדימון, שנקדה חמה בעבורו:
אוכל בכסף תשברני ואכלתי. שנו רבותינו השלקות והכבשים של נכרים אסורין ואין אסורין בהנאה. מנהני מילי, דאמר קרא אוכל בכסף תשברני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי, מה מים לא נשתנו מברייתן על ידי האור אף כל שלא נשתנה מברייתן ע"י האור. מידי אור כתיב, אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא. אמר רב שמואל בר רב יצחק אמר רב כל הנאכל כמות שהוא חי אין בו משום בשולי נכרים. בסורא מתנו הכי, בפומבדיתא מתנו כל שאינו (עולה) [נאכל] על שלחן מלכים אין בו משום בשולי נכרים. מאי ביניהו, איכא בינייהו דגים קטנים וארדי ודייסא. א"ר יוחנן בין שהניח נכרי בשר על גבי גחלים והפך ישראל בין שהניח ישראל והפך נכרי מותר, ואינו אסור עד שיהא מתחלתו וגמרו ביד נכרי, הילכך האי ריפתא דשגר נכרי לתנורא ואפה ישראל אי נמי שגר ישראל ואפה נכרי אי נמי שגר נכרי ואפה נכרי ואתא ישראל וחתה בגחלים שפיר דמי. כי אתא רב דימיה אמר אחד דג מליח ואחד ביצה צלויה חזקיה ובר קפרא שרו ורבי יוחנן אסר, והלכתא כותיה [דרבי יוחנן]:
וכל (שלל הבהמה) [הבהמה ושלל הערים] תו'. באו ועשו מלחמה עם סיחון ועוג ונפלו בידן ונטלו כל מה שלהן. מלכות זו מתגאה ומשתחצת ואין לה לא ארבע מדינות שראויות למלכות ואלו הן אסיא ולכסנדריא וקרטיגני ואנטוכיא, ואלו היו להם ששים עיר כל חבל ארגוב [וכולן ראויות למלכות] ובאו ועשו מלחמה עם סיחון ועוג ונפלו בידן ונטלו כל מה שלהן, אבל משנתמלאו מן הבזה התחילו מבזין את הבזה מקרעין כסות ומשליכין [ומקרעין] בהמה ומשליכין לפי שלא היו מבקשין אלא כלי כסף וכלי זהב שנמר וכל הבהמה ושלל הערים בזונו לנו: