ילקוט שמעוני/במדבר/רמז תשלה
שטו העם ולקטו. יכול מפני שמצטערין עליו בשעת לקיטתו היו מתרעמין, תלמוד לומר (שטו העם) [ויצאו ולקטו] לפתח ביתו היה יוצא ומלקט פרנסתו ופרנסת ביתו ואחר כך וחם השמש ונמס. ועתה נפשנו יבשה אמרו עתיד מן [זה שתפח במעיהם כלום] יש לך ילוד אשה שמכניס ואינו מוציא וכו'. שאלו תלמידיו את ר"ש בן יוחאי מפני מה לא ירד מן לישראל פעם אחת בשנה, אמר להם אמשול לכם משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיה לו בן אחד פסק לו מזונותיו פעם אחת בשנה ולא היה מקביל פני אביו אלא פעם אחת בשנה, חזר וקבע לו בכל יום חזר והקביל פני אביו בכל יום, אף ישראל מי שהיה לו ארבעה או חמשה בנים היה דואג ואומר שמא למחר לא ירד מן ונמצאו כולן מתים ברעב נמצאו כולן מכוונין לבם לאביהם שבשמים. דבר אחר כדי שיאכלו אותו חם. דבר אחר מפני משאוי הדרך. וכבר היו ר' טרפון וזקנים יושבין ועוסקין בפרשת המן (כתוב ברמז ר"ס). והמן כזרע גד הוא אמר רב אסי עגול כגידא ולבן כמרגלית. תניא נמי הכי גד שדומה לזרע פשתן בגבעולין, אחרים אומרים שדומה לאגדה שמושכת לבו של אדם כמעין. תניא אידך גד שהיה מגיד להן לישראל בין בן תשעה לראשון ובין בן שבעה לאחרון, לבן שמלבין עונותיהם של ישראל. א"ר יוסי כשם שהנביא היה מגיד להן לישראל מה שבחורין ושבסדקין אף המן מגיד להם. הא כיצד שנים באין לפני משה לדין זה אומר עבדי גנבת וזה אומר אתה מכרתו לי א"ל משה דינו לבקר משפט, למחר אם נמצא עומרו בבית רבו ראשון בידוע שזה גנבו, ואם נמצא בבית שני בידוע שזה מכרו לו. וכן איש ואשה שבאו לפני משה לדין, הוא אומר היא סרחה עלי והיא אומרת הוא סרח עלי. א"ל משה דינו לבקר משפט, למחר אם נמצא עומרה בבית בעלה בידוע שהוא סרח עליה, ואם נמצא עומרה בבית אביה בידוע שהיא סרחה עליו. כתיב לחם וכתיב עוגות וכתיב וטחנו ברחים הא כיצד, לחם לצדיקים, ולבינונים עוגות, לרשעים וטחנו ברחים. או דכו במדוכה מלמד שירד להן לישראל עם המן דבר שנדוך במדוכה ומאי ניהו תכשיטי נשים. ובשלו בפרור מלמד שירד להן לישראל ציקי קדרה עם המן. והיה טעמו כטעם לשד השמן אל תקרי לשד אלא שד, מה שד זה מתהפך לכמה גוונים אף המן מתהפך להן לכמה טעמים. איכא דאמרי לשד מה דד זה תינוק מוצא בו כמה טעמים אף המן כל זמן שאוכלין אותו מוצאין בו כמה טעמים. כתיב וברדת הטל על המחנה וגו' וכתיב ויצא העם ולקטו וגו' הא כיצד, לצדיקים יורד להם על פתח ביתם, בינונים יצאו מן העם ולקטו, רשעים שטו ולקטו:
שטו העם ולקטו. יכול מפני שהיו מצטערים עליו בשעת לקיטתו היו מתרעמים, ת"ל שטו וגו' וטחנו ברחים והלא לא ירד לרחים מעולם אלא מלמד שמשתנה להם לכל (הנתנין) [הנטחנין] ברחים. או דכו במדוכה והלא לא ירד במדוכה לעולם, אלא מלמד שמשתנה להם לכל הנדוכין במדוכה. יכול לא היה משתנה להם אלא לאלו בלבד מנין אתה אומר כל ארבעים שנה שהיו במדבר לא צרכה אשה למיני בשמים אלא מן המן היו מתקשטות, תלמוד לומר או דכו, ואמר זה ארבעים שנה ה' אלהיך עמך לא חסרת דבר מלמד שלא היו חסרים כלום, ובשלו בפרור והלא לא ירד לקדרה מעולם, אלא מלמד שמשתנה להן לכל המתבשלין בקדרה. ועשו אותו עוגות והלא לא ירד לתנור מעולם אלא מלמד שמשתנה להם לכל המתאפים בתנור. יכול לא היה משתנה אלא לאלו בלבד מנין לשאר הנלקטין מן השדה, ת"ל ולקטו, משל לאדם שאומר רוצה אני לאכול תאנים ונותנין לו, רוצה אני לאכול ענבים ונותנין לו. והיה טעמו כטעם לשד השמן זה הוא לשון נוטריקון, דבר אחד משמש שלש לשונות הליש והשמן והדבש כלייש הזה שערוך בשמן ומקוטף בדבש כך היתה ברייתו של מן וכך היו כשרין אוכלין אותו. דבר אחר והיה טעמו כטעם לשד השמן מה הדד הזה עיקר לתינוק והכל טפל לו, כך היה המן עיקר לישראל והכל טפל להן. דבר אחר מה הדד הזה אפילו תינוק יונק הימנו כל היום כולו אינו ניזוק, כך היה מן אפילו ישראל אוכלין אותו כל היום כולו אינו מזיקן. דבר אחר מה הדד הזה שהוא מין אחד ומשתנה למינין הרבה כך המן משתנה להן לישראל לכל דבר שהיו רוצין, משל אומר לאשה אל תאכלי שום ובצל מפני התינוק. דבר אחר מה הדד הזה התינוק מצטער בשעה שפורש ממנו כך היו ישראל מצטערין בשעה שפרשו מן המן שנאמר וישבות המן ממחרת וגו', משל אומר לאדם מפני מה אתה אוכל פת שעורין, אמר להן מפני שאין לי פת חטין, מפני מה אתה אוכל חרובין, אמר להם מפני שאין לי לאכול דבלה, כך אלו היתה בידם כלום מאותה קמיצה שקמצו ביום שמת בו משה שאכלו ממנו ארבעים (שנה) [יום] לא רצו לאכול מתבואת ארץ כנען:
וברדת הטל על המחנה לילה מלמד שהיה יורד על האסקופין ועל המזוזות. או לפי שהיה יורד על האסקופין ועל המזוזות יכול היו אוכלין אותו מלוכלך ומטונף, תלמוד לומר והנה על פני מדבר דק מחספס כגליד היה יורד תחלה ונעשה לארץ כמין אסקוטלא והמן היה יורד עליו והיו ישראל מלקטין ואוכלין, הרי מלמטה אבל מלמעלה יכול יהו השקצים וזבובים שוכבים עליו, תלמוד לומר ותעל שכבת הטל מלמד שהיה מונח כאלו מונח בתוך דלוסקמא והם קוראין קריאת שמע ומתפללין ואדם יוצא לפתח ביתו ומלקט פרנסתו ופרנסת ביתו ואחר כך וחם השמש ונמס. ר' שמעון אומר מפני מה לא ירד מן לישראל בפעם אחת וכו'. כיוצא בו א"ר דוסתאי בר רבי ינאי מפני מה לא ברא הקב"ה חמין בירושלים כחמי טבריא שלא יאמר אדם לחברו נלך ונעלה לירושלים, הא אם אנו עולים אלא בשביל רחיצה אחת דיינו ונמצאת עליתן שלא לשמה:
וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו. היה ר' נהוראי אומר מלמד שהיו מצטערים בשעה שאמר להם משה לפרוש מן העריות, בוכה למשפחותיו לפי שגבה לבם בחטא נזדווגו משפחות משפחות והיו אומרים את הדבר ברבים, איש לפתח אהלו מלמד שהיו ממתינים למשה עד שיצא מפתח בית המדרש והיו יושבים ומתרעמים. רבן שמעון בן גמליאל אומר כל מצוה שקבלו ישראל עליהם בשמחה כגון מילה דכתיב שש אנכי על אמרתך וגו' עדיין עושין בשמחה, וכל מצוה שקבלו עליהן בקטטה כגון עריות דכתיב וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו על עסקי משפחותיו עדיין עושין אותה בקטטה דליכא כתובה דלא רמו בה תיגרא. בשני מקומות בכו בכיה של תיפלות שנאמר וישמע משה את העם בוכה והדין ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא על מנת לבכות שתי בכיות של ממש. אחת ברמה שנאמר קול ברמה נשמע וגו', ואחת בבבל שנאמר על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו, רבנן אמרי בזכות אותה בכיה עתיד הקב"ה להחזירן שנאמר כה אמר ה' מנעי קולך מבכי וגו':
ויאמר משה אל ה' למה הרעות לעבדך. כאן המקום ממאיך ומשה מגביה אבל במעשה העגל המקום מגביה ומשה ממאיך. האנכי הריתי את כל העם הזה וגו' היכן דבר לו כן, בשעה שאמר לו לך נחה את העם וגו' עדיין הדבר תלוי בך, וכן הוא אומר וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל, אמר להן הוו יודעין שבני סרבנים הם וטרחנים הם אלא על מנת כן תהיו מקבלין עליכם שיהו מקללין אתכם וסוקלין אתכם באבנים:
מאין לי בשר. וכי אחד הוא או שנים לסובלן, לא אוכל אנכי לבדי וגו' ואם ככה את עושה לי וגו' לפי שהראהו המקום למשה סדר פורעניות העתידין לבא עליהן, היה רבי שמעון אומר משל למה הדבר דומה לאחד שיצא הוא ובניו להריגה אומר לספקלטור הרגני עד שלא תהרוג את בני. לא כמו שנאמר בצדקיה וישחט מלך בבל את בני צדקיהו לעיניו וגו' ואת עיני צדקיהו עור, כך אמר משה לפני המקום רבוני ואם ככה את עושה לי הרגני הא יפה לי שתהרגני לי תחלה ואל אראה בפורענות שעתידה לבוא עליהן:
ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג. אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם אם לא אתן להם הם הורגין אותי ואם אדבר כנגדן אתה הורגני מכאן ומכאן הרוג אני בבקשה ממך הרוג את ההרוג שנאמר הרגני נא הרוג, מיד חרה אף הקב"ה. אמר הקב"ה למשה תן בשר לבני, אמר לפניו רבש"ע מאין לי בשר, אמר ליה צפרדעים לא היו לך במצרים כנים לא היו לך במצרים כל כך היית עשיר, אמר לפניו רבש"ע משלך היה לי, אמר לו במצרים היה לי וכאן לא היה לי היד ה' תקצר: