ילקוט שמעוני/במדבר/רמז תשטז
זאת חנכת המזבח [ביום המשח]. ביום שנמשה בו ביום הקריב. אתה אומר ביום שנמשח בו ביום הקריב או לא בא ללמד אלא שביום נמשח, כשהוא אומר אשר צוה ה' לתת להם ביום משחו אותם, הא למדנו שביום נמשח, הא מה תלמוד לומר ביום המשח אותו בו ביום הקריב. מאת נשיאי ישראל מגיד שכשם ששוו כלם בעצה אחת כך שוו כלם בזכות:
קערת כסף שתים עשרה. הן הן שהתנדבו ולא אירע בהן פסול. שלשים ומאה הקערה האחת כסף למה נאמר, לפי שהוא אומר קרבנו קערת כסף אחת וגו', אין לי אלא מזרק שנתפרש שמו בשקל הקדש, קערה מנין, ת"ל כל כסף הכלים אלפים וארבע מאות בשקל הקדש, ללמדך שלא ככלי הדיוט כלי בית עולמים, כלי הדיוט שקלן כאחד וחזר ושקלן אחד אחד או ריבה או מיעט, כלי בית העולמים שקלן אחד אחד וחזר ושקלן כאחד לא ריבה ולא מיעט. כפות זהב שתים עשרה למה נאמר, לפי שהוא אומר כף אחת עשרה זהב היא של זהב ומשקלה של כסף, או היא של כסף ומשקלה של זהב ת"ל כל זהב הכפות עשרים ומאה הא אין עליך לומר כלשון אחרון אלא כלשון הראשון, היא של זהב ומשקלה של כסף, (מעלין על כל אחד ואחד שהקריב). כפות זהב שתים עשרה, הן הן שהתנדבו ולא אירע בהם פסול, [ומעלין על כל אחד ואחד כאלו הקריב כולם]:
כל הבקר לעולה שנים עשר פרים. למה נאמר, לפי שהוא אומר פר אחד בן בקר מלמד שכולם כשרין לעולה. או כבש שנתפרש בו כשר לעולה וכולם לא הוכשרו לעולה, (צ) ת"ל פר אחד מגיד שכולן כשרין לעולה. מעין על כל אחד ואחד שהקריב שנים עשר פרים ושנים עשר כבשים, הן הן שהתנדבו ולא אירע בהן פסול. וכל בקר זבח השלמים עשרים וארבעה פרים למה נאמר, לפי שהוא אומר ולזבח השלמים בקר שנים, מגיד שכולן כשרין לזבח השלמים. או בקר שנתפרש בו כשר לזבח השלמים והשאר לא הוכשרו לזבח השלמים, ת"ל ולזבח השלמים מגידשכולן כשרין לזבח השלמים ומעלין על כל אחד ואחד שהקריב עשרים וארבעה פרים ואילים ששים, הן הן שהתנדבו ולא אירע בהם פסול, זאת חנכת המזבח ביום המשח אותו לענין שאמרנו: