ילקוט שמעוני/איכה/רמז תתריט
דבר אחר נחמו נחמו עמי, ר' אומר אין דבר שירושלים מתרעמת לפני הקב"ה שאינה מתפייסת עליה. איכה ישבה בדד, אמר לה אני משרה אותך בטח בדד שנאמר וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב. בכו תבכה בלילה, אמר לה מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה, גלתה יהודה מעוני ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ, דרכי ציון אבלות פנו דרך ה', היו צריה לראש ונתנך ה' לראש, וכן ושמו להם ראש אחד ועלו מן הארץ, ויצא מן בת ציון כל הדרה, זה הדור בלבושו צועה ברוב כחו. זכרה ירושלם ימי עניה ומרודיה ויזכור אלהים בריתו וינחם כרוב חסדיו. חטא חטאה ירושלם אמה לה יבוקש את עון ישראל ואיננו. טומאה בשוליה אמר לה וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, וכן וטהרה ממקור דמיה. ידו פרש צר על כל מחמדיה אמר יוסיף ה' שנית ידו לקנות את שאר עמו, כל עמה נאנחים מבקשים לחם אמר ואכלתם אכול ושבוע. לא אליכם כל עוברי דרך הביטו וראו אמר הרימו מכשול מדברך עמי. ממרום שלח אש בעצמותי, אמר לה הקב"ה ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב, נשקד עול פשעי בידו, אמר לה הקב"ה ואשבור מוטות עולכם. היא אמרה סלה כל אבירי ה' אמר לה הקב"ה (ואומר) סולו סולו פנו דרך, היא אמרה על אלה אני בוכיה עיני עיני יורדה מים, והקב"ה אומר כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון, היא אמרה פרשה ציון בידיה והקב"ה אמר לה עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם, היא אמרה צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי והקב"ה אומר ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ, היא אמרה קראתי למאהבי המה רמוני והקב"ה אמר לה והיה טרם יקראו ואני אענה. היא אמרה ראה ה' כי צר לי והקב"ה אמר לה' וירא בצר להם בשמעו את רנתם. היא אמרה שמעו כי נאנחה אני, והקב"ה אמר לה ולא ישמע בה עוד קול בכי וקול זעקה ולא ישמע עוד חמס בארצך שוד ושבר בגבוליך, היא אמרה תבא כל רעתם לפניך ועולל למו והקב"ה אמר ושנת גאולי באה, היא אמרה כי רחק ממני מנחם משיב נפשי והקב"ה אומר אני מנחמך שנאמר נחמו נחמו עמי: