יושר דברי אמת קונטרס ראשון ז

וע"י התורה יוכל לבא לשפלות וענוה כמשחז"ל (אבות ו, א) ומלבשתו ענוה ואע"פ שאמרו ז"ל [שם ח"ו] שאחד מדרכי התורה ענוה נמצא ענוה קודמת, באמת יש ענוה בראש ויש ענוה בסוף כי ענוה הראשונה ר"ל הרחקת הגבהות וענפיהם המתילדים כמו כעס וכדומה, וענוה בסוף ר"ל טביעת השפלות בלב מחמת יראת השי"ת באמיתות, ובאמת יש יראה בראש ויראה בסוף ג"כ וא"א להאריך בכל זה כי המבין יבין הכל אבל עיקר לימוד התורה לשמה צריך להיות להתדבק בהשי"ת ולהכניע ולהשפיל לפניו ולפני כל, ויותר שילמוד תורה יתדבק יותר בהשי"ת ויתקרב אליו ויהיה יותר שפל רוח ר"ל רוח לשון רצון שרצונו יהיה שפל ועי"ז יובן מאמר רז"ל [חולין קל"ג] כל הלומד תורה לתלמיד שאינו הגון כזורק אבן למרקוליס שנא' (משלי כו( כצרור אבן במרגמה כן נותן לכסיל כבוד ויפלא זה לכאורה מה זה הדמיון ומה דווקא דמיון זה ולא דמיון אחר, אבל באמת נ"ל שהאמת כוונתי שכוונת הגמרא הוא כי ידוע הפוער עצמו לפעור וזורק אבן למרקוליס חייב אע"פ שכיון לבזותו כיון שעבודתה בכך אע"פ שהוא מכווין לבזותה היא מקבלת מזה כבוד ומתגדלת כיון שזה עבודתה, וכדומה זה ממש אדם אדם לומד תורה לתלמיד שאינו הגון הכוונה להדביקו בה' ולהסיר מלבו גבהות לבו ולשרש אחריה מן הלב כמשרז"ל [אבות פ"ו] ומלבשתו ענוה נמצא מכוון להשפיל לב התלמיד בזה. ואם הוא תלמיד שאינו הגון אזי ח"ו יותר מקבל גבהות הלב מן הלימוד מפני שרוצה להיות למדן ואין כוונתו כלל לשם שמים רק לשמו בלבד שיהיה מופלג בתורה חריף ובקי נמצא אע"פ שרבו מכוין בדברי תורה שלומדו להשפיל לבבו הוא מגביה א"ע בזה ממש דומה כזורק אבן למרקוליס כנ"ל והבן: