יוסף תהלות/מט
מזמור מט עריכה
פסוקים ד-ה עריכה
פי ידבר חכמות וכו׳ אטה למשל וכו׳ — אפשר לומר במ״ש במה שכתב בסוף שו״ת הלק״ט[1] בפ׳ בפסוק "ויותר שהיה קהלת חכם עוד למד דעת את העם" (קהלת יב, ט), דפשטו משמע דהוה ס״ד סלקא דעתין דבשביל שהוא חכם לא ילמד, ובא לומר שאעפ״י שאף על פי שהיה חכם למד. ואינו מובן. ופירש ז״ל במ״ש במה שכתוב פ״ק פרק קמא דעירובין (דף יג:), דמפני מה לא קבעו הלכה כר״מ כרבי מאיר? מפני שהיה או׳ אומר מ״ט פנים וכו׳ ולא עמדו על סוף דעתו. וא״כ ואם כן, מי שהוא חכם הרבה – נפיק חורבא, שלא יוכלו לעמוד על סוף דעתו. ולזה אמר: "ויותר שהיה קהלת חכם", דמזה ס״ד סלקא דעתך שלא יוכלו ללמוד ממנו, עכ״ז עם כל זה "עוד למד דעת", ששלמה הע״ה המלך עליו השלום עשה המצאה מחודשת, ש"תקן משלים הרבה", וע״י ועל ידי המשלים לימד דעת את העם, ע״ש עיין שם באורך.
וז״ש וזהו שאמר: פי ידבר חכמות והגות לבי תבונות. וכי תימא, א״כ אם כן אין אדם יכול ללמוד מרוב החכמה והתבונ׳ והתבונה? לז״א לזה אמר: אטה למשל וכו׳, וע״י ועל ידי המשלים אלמד דעת:
פסוקים יא-יב עריכה
יחד כסיל ובער יאבדו — אפשר במ״ש במה שכתוב בריש חגיגה דף ג׳: איזהו שוטה? הלן יחידי בלילה והלן בבית הקברות והמקרע כסותו. ובדף ד׳ ע״א: איזהו שוטה? המאבד כי[2] מה שנותנין לו. ואמרו שס בש״ס דזה דומה למקרע כסותו. והנה השטות העיקר הוא מי שאינו עובד את ה׳. ויש לפתור אלו הסימנין בענין זה על הרשע, שהוא שוטה ודאי. "יוצא יחידי בלילה", בגהנם הדומה ללילה, כמו שאמרו רז״ל שאינו מוליך עמו שום דבר טוב, כי מעט אשר הי״ל היה לו מאיזה מצוה עשויה כמות שהיא – כבר פרעו לו בעה״ז בעולם הזה, וחבירו נטל חלקו בג״ע בגן עדן, והוא הולך ערירי יחיד בלי שום מצוה. "והלן בבית הקברות", שאינו קם בת״ה בתחיית המתים. "והמקרע כסותו", שאיזה מצוה שעשה שהיא מלבוש רוחני כמו חלוקא דרבנן הוא בו״צר, הוא גירוע קרוע, כי הי״ל היה לו כונה רעה ופניות שלא לשמה. ובכלל זה "מאבד מה שנותנין לו", שמאבד חלקי נפשו ומקומו בג״ע אשר נתנו לו.
וזה רמז הפ׳ הפסוק: יחד כסיל ובער יאבדו, רמז חלוקת מאבד מה שנותנין לו. ועזבו לאחרים חילם, מקומו בג״ע בגן עדן ואיזה מצוה שעשה, שנותנין אותה למי שדיבר עליו לה״ר לשון הרע, וגם אורות נפשו שאחר לוקחם, ע״ד על דרך מה שפירש רבינו מהרח״ו מורנו הרב חיים ויטאל ז״ל גבי ר״א ר' אליעזר ן׳ דורדיא. והוא כנגד "יוצא יחידי בלילה" ערום ועריה ונפשו לא חייא[3]. קרבם קרי ביה קברם בתימו לעולם, כנגד חלוקת "והלן בבית הקברות" שאינו קם בת״ה בתחיית המתים:
פסוקים טו-טז עריכה
כצאן לשאול שתו וכו׳ — שמעתי משם רבינו מהרח״ו ז״ל במ״ש במה שכתוב פ״ק פרק קמא דחגיגה דף ד׳ ע״ב, א״ל אמר ליה מ״ה מלאך המוות לשלוחיה: זיל אייתי לי מרים מגדלא שער נשיא. אזל אייתי ליה מרים מגדלא דרדקי וכו׳. ולא כתיב "ויש נספה בלא משפט"? א״ל: ולא כתיב "דור הולך ודור בא"? א״ל: דרעינא להו אנא עד דמשלימנא לדרא והדר משלימנא לדומה. והנהו שני מאי עבדת להן? אי איכא צ״מ צורבא מרבנן דמעביר אמיליה מוסיפנא ליה.
וז״ש וזהו שאמר: כצאן לשאול שתו, כמו צאן בלא זמנם. וכ״ת וכי תימא דור הולך ודור בא? לז״א לזה אמר מות ירעם, כמ״ש כמו שאמר "דרעינא לכו". וההוא שני? וירדו בם ישרים לבקר, שהם הת״ח התלמידי חכמים, ע״כ שמעתי בקטנותי, וכמדומה שאחר זמן ראיתיו בשער הפסוקים לרבינו האר״י זצ״ל. ויומתק דרך הנז׳ הנזכר, כי ישרים הם ענוים, כמ״ש כמו שכתוב פ׳ פרק כיסוי הדם: יכול יגיס דעתו? ת״ל "משרים", ע״ש עיין שם ובפירש״י. וא״ש ואתי שפיר וירדו בם ישרים, שהם ענוים, דהנהו שני נתנים לצ״מ לצורבא מרבנן דמעביר אמיליה.
ואני ברגליו אעבורה לסיים הפ׳ הפסוק במ״ש במה שכתבו המפ׳ המפרשים, דהא דקאמר "דרעינא להו" היינו לאותם הנשמות הנמסרות לדומה. אמנם מי שמת בנשיקה תכף יעלה לאור באור החיים, וכ״כ וכן כתב בס׳ בספר פני יצחק במאמרם ז״ל: אף באותו זקן פגעה מדה״ד מדת הדין. וז״ש וזהו שאמר: אך אלהים וכו׳, כלומר: הגם שאמרתי מות ירעם, מ״מ מכל מקום אך אלהים יפדה נפשי, שלא יהיה בסוג זה אף אם ימות קודם, כאברהם אע״ה אבינו עליו השלום דמת ה׳ שנים קודם, יפדה נפשי מיד שאול. {{קיצור|ונ״ט|ונותן טעם: כי יקחני סלה, שמת בנשיקה, ואז תכף מתהלך בגן אל המנוחה ואל הנחלה:
פסוק יז עריכה
אל תירא כי יעשיר איש וכו׳ — אפשר במשל שאמרו הראשונים, ועיקרו בפרקי ר׳ אליעזר פ׳ פרק ל״ד, לאחד שהיו לו ג׳ אוהבים, ונקרא לילך לפני המלך, ורעדה אחזתו. וקרא לאהוב א׳ שילך עמו, ואמר שאינו זז מביתו. ולב׳ הלך עד פתח המלך. והג׳ הלך עמו למלך והליץ טוב בעדו. וכשהאדם הגיע קצו, קורא לאהובו החביב הממון, והוא דומם, אינו זז. קרא לב׳, לאשתו ובניו, והולכים עד הקבר. קרא לתורה ומצות, והולכים לפני ממ״ה מלך מלכי המלכים ומליצים בעדו. וידוע כי המדבר לה״ר לשון הרע, זכיותיו לוקח הנדבזר[4].
וז״ש וזהו שאמר: אל תירא, לשון ביזוי, כמו שפירש מהריב״ל ז״ל לדרכו, הביאו מהרימ״ט ז״ל בדרשותיו דף ט״ו. ולדרכנו ל״ק לא קשה מה שהקשה מהרימ״ט. אל תבזה עשיר, לומר כי לא במותו יקח הכל ואינו כמו אהוב ג׳, שהולך לפני המלך, לא ירד אחריו כבודו כמו אהוב ב׳ שהולך עד הפתח. אל תבזה העשיר בזה, כי נפשו בחייו, שהוא עשיר, לא כעני דנקרא מת, יברך נפשו דייקא, כי בעושר מגדיל לעשות צדקה וחסד וזוכה לאהוב ג׳. ואתה לא תדבר לה״ר ובזה לא תפסיד זכיותיך, ויודוך כי תיטיב לך ולא לזולתך, שהמצות שתעשה יהיו שלך:
ודרך הלציי ורמז אפשר במה שראיתי בלקוטי הרמ״ע ז״ל ומהר״ן שפירא ז״ל ה״ה הרב המחבר מצת שמורים וכו׳, במ״ש במה שכתוב (נדרים סד, ב): "עני חשוב כמת", שהוא רמז, כי "עשיר" במילוי עין שין יוד ריש המילוי לבד גימט׳ גימטריא מת, דנסתלק ממנו העושר ונשאר המילוי לבד, עכ״ד עד כאן דבריו. וז״ש וזהו שאמר: כי לא במותו יקח הכל, כלו׳ כלומר הכל אינו לוקח, אבל איזה דבר לוקח. ורצה לומר, שאינו לוקח "עשיר" ומילוי אלא המילוי לבד, שהוא "מת" בגימטריא: