יוסף תהלות/מז

<< · יוסף תהלות · מז · >>

מזמור מז

פסוק ב

כל העמים תקעו כף — אפשר, לבטל ק׳ גימ׳ גימטריא כ״ף, כמ״ש כמו שכתוב בזהר על "גער חית קנה" (תהלים סח, לא) שיעשה הנה, כי הק׳ האות קו"ף – קינא דמסאבותא. הריעו לאלהים בקול רנה, לבטל לי׳ לאות יו"ד, שהיא יללה, ומתבטלת בשמחה של מצוה. כי ה׳ עליון נורא מלך גדול על כל הארץ, ותתבטל סט״א סטרא אחרא ורוח הטומאה יעביר מן הארץ, ומזה נמשך ידבר עמים תחתנו וכו׳:

פסוק ג

כי ה׳ עליון נורא מלך גדול על כל הארץ ידבר עמים וכו׳ — בפ׳ בפירוש ראשון פירש הרב עיר וקדיש בראשית חכמה במ״ש במה שאמרו רז״ל: אפי׳ אפילו חלש למעלה וגבור למטה, החלש למעלה נוצח, ק״ו קל וחומר גבור שבגבורי[ם] למעלה. וז״ש וזהו שאמר כי ה׳ עליון, מצד היותו עליון לבד הוא נורא, ק״ו שהוא מלך גדול על כל הארץ.

ואפשר לפ׳ דרך אסמכתא, במשז״ל במה שאמרו ז"ל: עמון ומואב טיהרו בסיחון. והקשה מורינו הרב מהרי״ך ז״ל, דהא אמרו (סנהדרין נט, א): גוים לאו בני כבוש נינהו, וא״כ ואם כן לא קנה סיחון. ותירץ, דשאני הכא דהיה בדבר ה׳, כמ״ש בחולין, דאמר הקב״ה: ליתי סיחון וליפוק ממואב וכו׳. זהת״ד זהו תורף דבריו. וז״ש: כי ה׳ עליון והוא שליט בעולמו, ולכן ידבר עמים תחתנו, כגון סיחון שלקחנו ארצו; ובזה עצמו – ולאומים תחת רגלינו, שלקחנו ארץ עמון ומואב. וכי תימא: סיחון לא קנה, דגוים לאו בני כיבוש נינהו? לז״א לזה אמר: יבחר לנו את נחלתנו; שאני הכא, דהקב״ה עצמו אמר: ליתי סיחון וכו׳, ובהכי ודאי קנה סיחון, ולקחנו ארץ סיחון, ועמון ומואב טיהרו בסיחון:

ודע, דדרך דרש כתבנו על פי תירוץ מורינו הרב מהרי״ך הנז׳ הנזכר. ומזקנים אתבונן, יום יום ידרשון על פי איזו סברא שיש בעולם. ואולם תירוץ הרב ז״ל בעניותי יש להעיר עליו, ויש לתרץ קושיתו באופן אחר, כמו שכתבנו בעניותנו בקונטריס פני דוד דף ג״ן ע״ג, ובפתח עינים בגיטין דף קכ״ז ע״ב, ומשם באר״ה:

אי נמי אפשר: ידבר עמים תחתנו וכו׳, שהם נזונים מתמצית שלנו, כי יבחר... את נחלתנו, א״י ארץ ישראל, את גאון יעקב, בית המקדש, ושם ציוה את הברכה, ומהתמצית יזונו הגוים.

פסוקים ו-ט

עלה אלהים בתרועה, עילוי השכינה, ה׳ בקול שופר, שיהי׳ שיהיה השם שלם. זמרו, יש ה׳ פעמים זמרו כנגד אות ה׳. אלהים ישב על כסא קדשו, יהיה כסאי שלם. ואפשר לרמוז, ישב, יו״ד רומז לחכמה, שב ר״ת ראשי תיבות שערי בינה, על כס״א קדש״ו: