יוסף תהלות/כג
מזמור כ״ג
עריכהפסוק א
עריכהה׳ רועי לא אחסר. פירש הרב מהרימ״ט ז״ל במ״ש במה שאמרו רז״ל, דכשישראל עושים רצונו של מקום נקראים "אדם", וכשאינם עושים רש״מ רצונו של מקום נקראים "צאן". וכלפי זה אמר ה׳ רועי לא אחסר, כלומר: אל תשמחי אויבתי לי דאני נקרא צאן, שאיני עושה רש״מ. הלא גם בהיותי צאן, מי הוא הרועה? הלא ה׳ רועי, ומאחר שכן לא אחסר, והרבה יקר וגדולה הוא לי שאני צאן של הקב״ה וה׳ רועי, עכ״ד עד כאן דבריו:
ואפשר לומר בסגנון אחר, במ״ש בזהר הקדוש, דישראל אנחנו תחת רשותו ית׳ יתברך, וכשם שהוא חי וקיים כן ישראל. אבל א״ה אומות העולם תחת השרים, ויתבטל השר וגם אומתו תכלה. והיינו דאמרינן בש״ס (בבא בתרא קטו, ב), "גמירי דלא כליא שבטא". וז״ש וזהו שאמר ה׳ רועי והוא כ״י כביכול השר שלי, לא אחסר דלא כליא שבטא.
ועל פי דברי הרב מהרימ״ט ז״ל אפשר לפרש פ׳ פסוק "ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם" (יחזקאל לד, לא), הכוונה: ואתן צאני, שאינם עושים רש״מ כמ״ש ז״ל, ועכ״ז ועם כל זה יקר וגדולה לכם, כי אתם צאן מרעיתי ואני הרועה שלכם. ואם תעשו רצוני, אדם אתם ואמרו ז״ל (יבמות סא, א): "אתם נקראים אדם, ואין א״ה נקראים אדם", וז״ש אדם אתם למעט, כמ״ש הריטב״א והרשב״א בתשובה כי "אתה" למעט. וז״ש אדם אתם למעוטי א״ה, שאינם נקראים אדם. ור״ת ורבינו תם לתרוצי סוגיין אמר ד"האדם" נק׳ נקרא אה״ע אומות העולם, זהת״ד זהו תורף דבריו.
ודרך דרש אפשר לו׳ לומר במ״ש מז״ה מורי זקני הרב ז״ל, דבדור הפלגה הפריד הקב״ה הנשמות טהורות ונתנם באוצר בפ״ע בפני עצמו, זהת״ד. ובזהר אמרו כי "אדם" הוא הנשמה, ולזה נקראו ישראל "אדם", מארי״ נפש. וא״ה נק׳ "האדם", דכתיב בדור הפלגה "אשר בנו בני האדם" (בראשית יא, ה). וזהו ט׳ טעם כי א״ה נק׳ "האדם", כלומר, מהכתוב: "אשר בנו בני האדם", נפרדו נפשותכם לקרות האדם, וגימט׳ וגימטריא ן׳ 50, והם ן׳ ש״ט שערי טומאה.
ואפשר לרמוז, כי ישראל נקראים "צאן", גימט׳ קמ״ב עם הכולל שהות ס״ת סופי תיבות אברהם יצחק[1], דזכות אבות יגן עליהם. וקמ״ב באתב״ש שדי[2], לשמרם. וזה רמז "וארא אל אברהם יצחק ויעקב באל שד״י" (שמות ו, ג). גם צאני גי׳ הויה אדני ן׳, רמז לן׳ ל־50 ש״ב שערי בינה, יו״ד לחכמה. וזהו "ואתן צאני", ודוק כי קצרתי:
פסוק ג
עריכהינחני במעגלי צדק למען שמו. אפשר לרמוז, שכתבו ז״ל כי שמירה לדרך יכוין בשם קדוש טפטפי״ה, והוא בגימט׳ בגימטריא צדק עם הכולל. וזה רמז ינחני במעגלי צד״ק למען שמ״ו, גי׳ אל שדי עם הכולל, וזהו "צד״ק לפניו יהלך" (תהלים פה, יד):
פסוק ד
עריכהשבטך אלו יסורין, ומשענתך זו תורה. יכול בלא יסורין? ת״ל תלמוד לומר אך, זה לשון רז״ל במדרש. ואפשר במ״ש במה שכתב ילקוט דוד מהמפרשים, דלזכות לתורה צריך יסורין שיוכנע החומר. וז״ש וזהו שאמר: שבטך אלו יסורין, כדי לזכות לתורה, וז״ש ומשענתך זו תורה. יכול אחר שזכה לתורה לא יהיו לו יסורין קלים להכניעו שיזכה יותר בתורה.
אי נמי, שבטך אלו יסורין של חטא, דעבירה מכב׳ מכבה מצוה, ולכן צריך יסורין. ומשענתך זו תורה, דעבירה אינה מכבה תורה. "יכול בלא יסורין", דהתורה מלבד שלא תכבה תצילנו לגמרי? "ת״ל אך":