יוסף תהלות/כב
מזמור כ״ב
עריכהפסוק א
עריכהלמנצח על אילת השחר. אפשר לרמוז דבזכות קבלת התורה דהדור קבלוה בימי אמשורוש ניצולו. וז״ש וזהו שאמר למנצח, מה שנצחנו בימי המן הוא על התורה הנקראת אמת גי׳ גימטריא אילת. ולפי רז״ל בתנחומה, המודעא היתה על תורה שבע״פ שבעל פה שרומזת לשכינה שהיא אילת, כמ״ש כמו שכתוב בזהר: אילת השחר דא כנסת ישראל, וז״ש על אילת, שהיא תורת אמת בחינת אילת. ומה טוב כי אילת שהיא השכינה גי׳ אמת שהוא קב״ה קודשא בריך הואר והוא יחוד גמור. ויש לרמוז, על אילת גי׳ ק׳ אילת מ׳ מלכות שתבנה מ׳ בי״ס בעשר ספירות כל א׳ כלולה מי׳ מעשר:
פסוק ח
עריכהכל רואי ילעיגו לי יפטירו בשפה יניעו ראש. אפשר לומר דרך צחות, כי דוד הע״ה המלך עליו השלום היו לו שני עמודים גדולים ובהם היה נסמך. אחד שהקב״ה אמר "כי ראיתי בבניו לי מלך" (שמואל א טז, א), וכל מקום שנאמר "לי" אין לו הפסק כמו שאמרו רז״ל. ועוד אחרת, שהשכינה עמו, וכמ״ש וכמו שאמרו: אפשר שכינה עמו והוא חוטא? והאו[י]בים לועגים על זה, כי ידוע דח״ו דחס ושלום חשב לעע״ז לעבוד עבודה זרה כמ״ש רז״ל ע״פ על פסוק "ודוד בא עד הראש" (שמואל ב טו, לב). והם סברו כי העע״ז כופר בכל התורה, אבל טעו, כי חשב למראה עיניים אך לבו לשמים, ואדרבה חשב לעשות כדי שלא תחלל ש״ש שם שמים כמ״ש כמו שאמר לחושי הארכי כדאמרו פ׳ פרק חלק, ואין זה כלל בסוג מחשבת ע״ז עבודה זרה ח״ו. ואפשר ז״ש זהו שאמר: כל רואי ילעיגו על לי, שאני סומך שאמר ה׳ "כי ראיתי בבניו לי מלך". יפטירו בשפ״ה, שפ״ה גימט׳ גימטריא שכינה, על מה שאמרו "שכינה עמו והוא חוטא?" וז״ש יפטירו בשפה, הם המדברים על דבר השכינה, וטענתם יניעו ראש ע״ד על דבר "ודוד בא עד הראש" אשר חשב לעע״ז ובזה נסתרו כל ההבטחות. גול אל ה׳, מי שהוא מגלגל כל ענייניו אל ה׳ כמוני, שמה שחשבתי ח״ו אינו אלא שלא יהיה ח״ה חילול השם, יפלטהו, דאדרבה מחשבה זו מצוה, יצילהו כי חפץ בו, כמ״ש "לי מלך" ואין לו הפסק, כי אתה גוחי מבטן וכו׳:
פסוק כח
עריכהיזכרו וישובו אל ה׳ כל אפסי ארץ וישתחוו לפניך כל משפחות גוים כי לה׳ המלוכה ומושל בגוים. אפשר במ״ש במה שכתב הרב מאור הקטן ז״ל סוף פ׳ פרשת נצבי׳ נצבים, וטעמא טעים דישראל יש להם תשובה וגוים אין להם תשובה, דישראל הם בנים ואב שמחל על כבודו מחול, אבל הגוים הם עבדים ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול. ואף אם יש לישראל דין עבדים מועלת התשובה, דאף דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, שאני קב״ה קודשא בריך הוא דכ״ע דכולי עלמא דיליה ומצי מחיל, כמ״ש פ״ק פרק קמא דקידושין (דף לב.), מדכתיב "וה׳ הולך לפניהם יומם" (שמות יג, כא). אבל לגוים אינה מועלת תשובה, כי הם אינם מודים דכ״ע דיליה, עש״ב עיין שם בדבריו. ולעתיד כי כל הגוים יודו דכ״ע דיליה אז מועלת להם תשובה. וז״ש וזהו שאמר יזכרו וישובו אל ה׳ כל אפסי ארץ, כי כל הגוים יעשו תשובה, ואחר התשובה ישתחוו לפניך כל משפחות גוים, כי כל מעשה טוב הנעשה בלי תשובה אינו כלום. וכי תימא, הגוים הם עבדים ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול? לז״א לזה אמר כי לה׳ המלוכה ומושל בגוים ואז מודים דכ״ע דיליה ומלכותו בכל משלה, וא״כ ואם כן מועלת התשובה, והיינו דקאמינא וישובו אל ה׳ כל אפסי ארץ: