טור מנוקד אבן העזר קנח

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אבן העזר · סימן קנח (מנוקד) | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים:    תא שמעעל התורהספריאשיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה

כשם שהאשה נאמנת לומר מת בעלה שתינשא, כך נאמנת לומר מת בעלה שתתיבם, והיבם נכנס לנחלה על פיה. אבל אינה נאמנת לומר מת יבמה שתינשא לשוק, ואין האיש נאמן לומר מת אחי ואיבם את אשתו. לפיכך הלכה היא ובעלה ויבמה למדינת הים, ובאה ואמרה 'מת בעלי ואחר כך מת יבמי', או 'מת יבמי ואחר כך מת בעלי' - אינה נאמנת. הלכה היא ובעלה לבד, ובאה ואמרה 'ניתן לי יבם ומת', בין שאומרת מת בעלה ואחר כך מת יבמה, או יבמה ואחר כך מת בעלה - נאמנת.

כתב הרמב"ם - שעד אחד נאמן ביבמה להעיד שמת בעלה שתתיבם, או שמת יבמה שתינשא לשוק, ואפילו עבד ושפחה או עכו"ם מסיח לפי תומו נאמן להעיד במיתת היבם כמו שנאמן במיתת הבעל. ודין עדות זה לענין עדים המכחישין זה את זה במיתת היבם, כדין עדים המכחישין זה את זה במיתת הבעל. וכן כתב רב אלפס - דעד אחד נאמן ביבמה בין להתירה ליבם בין להתירה לעלמא. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב להתירה ליבם דוקא נאמן, ובין אם אומר מת בעלך ובין אם אומר מת בנך ואחר כך בעלך, אבל להתירה לעלמא לא מהימן בין אם אומר מת יבמך בין אם אומר מת בעלך ואחר כך בנך.

חמש נשים שאינן נאמנות להעיד לאשה שמת בעלה כדפרישית לעיל[1], אינם נאמנות גם כן להעיד לה שמת יבמה.

לפיכך נשי שני אחים שבאות, וכל אחת ואחת אומרת 'מת בעלי' ואין להם בנים, כל אחת אסורה מפני בעלה של חבירתה שהיא[2] יבמה והיא זקוקה לו, ואף על פי שאשתו נאמנת להעיד עליו שמת לגבי עצמה, אין עדותה מועיל לזו שהיא יבמה.

ואם יש לזו עדים שמת בעלה ולזו אין עדים - את שיש לה עדים - אסורה משום יבמה, ושאין לה עדים - מותרת, שעל בעלה נאמנת ועל יבמה יש עדים.

יש לזו בנים ולזו אין בנים ולשתיהן אין עדים - את שיש לה בנים - מותרת, ושאין לה בנים - אסורה.

היו להם כאן שני יבמין ונתיבמו להן, שהאשה נאמנת לומר מת בעלי שאתיבם ולענין יבום לא הוצרכו זו לעדות זו, ומתו היבמין, אסורות לינשא לשוק, זו מפני בעלה הראשון של זו, וזו מפני בעלה הראשון של זו, דשמא עדיין הם חיים והרי הן זקוקות ליבום, אף על פי שכבר נתייבמו בחזקת שמתו בעליהן, נאמנות הן אצל עצמן אבל אי אפשר להתירה לזר אלא בעדות יבמתה שמעידה לה שמת יבמה ואין יבמות מעידות זו לזו שום צד היתר. נתיבמו ונתגרשו - הרי אלו מותרות לזר.