טור מנוקד אבן העזר קנה
<< | טור · אבן העזר · סימן קנה (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
קטנה שאין לה אב, או שיש לה אב והשיאה אביה ונתארמלה או נתגרשה שאין לו עוד רשות בה, והשיאוה אחיה או אמה לדעתה, כיון שקדושיה דרבנן, אם אינה חפצה בבעלה אינה צריכה גט אלא יוצאת ממנו במיאון.
אבל השיאוה שלא לדעתה, או אפילו לדעתה ואינה יודעת לשמור קדושיה - אפילו מיאון אינה צריכה.
ולעיל בהלכות קדושין פירשנו דין קטנה שנשאת שלא לדעת אביה, אם צריכה מיאון.
והמיאון הוא שתאמר 'אי אפשי בפלוני בעלי ואי אפשי בקדושין שקידשוני אמי ואחי'. ואפילו לא מיאנה אלא שנתקדשה לאחר - אינה צריכה מיאון אחר, ומבטלת מעשה הראשון אפילו אם היתה נישאת כבר.
וממאנת בין מן האירוסין בין מן הנשואין. אפילו שלא בפני הבעל ושלא בפני בית דין, רק שיהא בפני שנים שיעידו על הדבר. ורבינו חננאל כתב דלכתחילה בעינן שלשה, ובדיעבד כשר בפני שנים. וכן כתב בעל העיטור. וממאנת כל זמן שהיא קטנה, אפילו ארבע וחמש פעמים.
וכשם שממאנת בבעל כך ממאנת ביבם, אם מת הבעל ולא מיאנה בו.
והשנים שמיאנה בפניהם כותבין לה גט מיאון וחותמין לה. ואינו כגט גירושין להיות נתינתו מגרשת, לפיכך אין צריך לא כתיבה ולא מסירה ולא דבר ממשפטי הגט, ואין כותבין בו טופס הגט שלא ייראה כגט גמור ואתי לאיחלופי בגט. וזהו נוסחו: בכך וכך בשבת, בכך וכך לירח פלוני, שנת כך וכך למנין פלוני, מיאנה פלונית בת פלוני בפנינו ואמרה 'אמי או אחי הטעוני וקדשוני או השיאוני ואני קטנה לפלוני בן פלוני והשתא גליתי דעתי קדמיכון דלא צבינא ביה ולא קאמינא[1] עמיה', והשתא בדקנו פלונית ואתברר לנו דעדיין קטנה היא, וכתבנא וחתמנא ויהיבנה לה להיות לזכות ולראיה בידה.
ואלו שממאנת בפניהם צריכין שיכירו אותה ואת בעלה. לפיכך כל מי שיראה שמיאנה בפני שנים, יכול לכתוב לה גט מיאון להתירה אף על פי שאינו מכירה, שודאי הכירוה אותן שמיאנה בפניהם.
קטנה שממאנת אין לה כתובה מנה או מאתים, אבל יש לה תוספת. ואין לה מזונות ופירות, כגון שהלך בעלה למדינת הים ולותה ואכלה או פדתה עצמה ואחר כך מיאנה, אינו חייב לשלם. אבל בעודה תחתיו, חייב לזונה ולפדותה. וכן אם יוצאה במיאון והוא ליקט פירות, אפילו הם מונחים בעין הוא נוטלן. ונכסים שהכניסה לו, אם הם בעין - בין של מלוג בין של צאן ברזל נוטלתן, ואם אינם בעין - צריך לשלם.
ומותרת בקרוביו. וכשרה לכהונה. ואינה צריכה להמתין שלשה חדשים מלהנשא. ואם נשאת לאחר וגרשה או מת מותרת לחזור לראשון. וקטנה שנתגרשה - יש לה כתובה, ואסורה בקרוביו, ואסורה לכהונה.
אבל גירשה והחזירה בעודה קטנה וממאנת בו וניסת לאחר אחר שמיאנה בזה וגירשה השני, מותרת לחזור לראשון, שכיון שיצאה ממנו במיאון אחרי גירושין, נתבטלו גירושין הראשונים.
אבל אם מיאנה בראשון ואחר כך החזירה וגרשה ונשאת לאחר וגרשה השני - אסורה לחזור לראשון ולקרוביו אף על פי שיוצאה מן השני במיאון, שכל שיוצאה ממנו במיאון לבסוף מותרת לחזור לו, וכל שיוצאה ממנו בגט לבסוף אסורה לחזור לו.
הממאנת ביבם - אסורה לאביו, מפני שנראית לו ככלתו בשעה שמת בנו. אבל מותרת בשאר קרוביו. לפיכך מיאנה מאחד מהיבמים, מותרת לשאר האחין.
עד מתי הקטנה ממאנת? - עד שתביא שתי שערות, או עד שתלד, שאם ילדה חשובה כגדולה. אבל כל זמן שלא ילדה ולא הביאה שתי שערות, יכולה למאן עד שתהא בת עשרים שנה, שכל זמן שאינה בת עשרים ולא הביאה שתי שערות חשובה כקטנה אפילו נולדו לה סימני אילונית. אבל אם היא בת עשרים ונולדו בה סימני אילונית, חשובה כגדולה ואינה יכולה למאן. והרמב"ם כתב: היתה בת עשרים פחות שלושים יום ונולדו בה סימני אילונית הרי היא אילונית. עד כאן. ונראה לי דטעות סופר הוא, אלא כך יש לו להיות, 'אם היא בת תשע עשרה שנה ושלושים יום", דקיימא לן דלא בעינן עשרים שנה שלמים, כיון דלא תני בת עשרים שנה ויום אחד כי היכי דתני שלוש שנים ויום אחד, ושלושים יום בשנה חשיב שנה. אבל אין שום טעם לומר עשרים שנה פחות שלושים יום.
ואם היא בת עשרים שנה ולא נולדו בה סימני אילונית ולא הביאה שתי שערות, חשובה כקטנה עד שתביא שתי שערות, או עד שתגיע לרוב שנותיה שהן שלושים ושש שנה אז חשובה כגדולה ואינה יכולה למאן אף על פי שלא הביאה שתי שערות. וסימני אילונית יתבאר לקמן בעזרת השם בהלכות יבום.
אין שתי שערות סימן גדלות אלא אם כן באו משתים עשרה שנה ואילך, אבל אם באו קודם לכן אפילו תוך שנת שנים עשר, חשיבי כשומא ואינה נחשבת גדולה על ידם, אלא אם כן הביאה אחרות אחר שתים עשרה שנה. ומיהו כשמוצאין לה שתי שערות אחר הזמן, מחזיקין לה כגדולה ואפילו לחליצה, ולא חיישינן שמא באו קודם הזמן. ואפילו נשים נאמנות לומר שהביאה שתי שערות אחר דתים עשרה. ורבינו תם כתב שאם הביאה שתי שערות ביום האחרון של שנת שתים עשרה, חשיבא שפיר גדולה. שתי שערות אין צריך שיהיה לכל אחד גומא, אלא אפילו שנים יונקות מגומא אחת. וכן גם כן אם יש לה שתי גומות אפילו בלא שערות חשובה גדולה.
וקאמרי חכמים: שצריך שיהיו שתי שערות במקום אחד, ורבי ישמעאל אומר: אפילו אחד בגבה ואחד בכריסה, או אחד בקשרי אצבעותיה של יד ואחד בקשרי אצבעותיה של רגל. ופסק רב אלפס כרבנן. וכן כתב הרמב"ם: שתי שערות צריכין שיהיו במקום בית הערוה, ובית הערוה כולו ממקום סימנים בין מלמעלה בין מלמטה בין על איברי הזרע עצמן, וצריכין להיות במקום אחד ושיהיו בעיקרן גומות, ואפילו שתיהן בגומא אחת הרי אלו סימנין. עד כאן. ור"י פסק כדברי שניהם להחמיר, אחת בגבה ואחת בקשרי אצבעותיה לא תמאן ולא תחלוץ עד שיהיו שניהם במקום אחד. וכן היא מסקנת אדוני אבי הרא"ש ז"ל.
ולענין שיעור אורך השערות פליגי בהן תנאי, רבי ישמעאל אומר: כדי לכוף ראשן לעיקרן, ורבי אליעזר אומר: כדי לקרוץ בצפורן, ורבי עקיבא אומר כדי שיהיו ניטלות בזוג. וקיימא לן כדברי כולן להחמיר, משיהיו כדי לקרוץ בצפורן לא תמאן ולא תחלוץ עד שיהיו כדי לכוף ראשן לעיקרן. והרמב"ם כתב: משיהיו ניטלות בפי הזוג חשובה גדולה. וייראה מדבריו שהוא קודם קריצתן בציפורן.
במה דברים אמורים שיכולה למאן אחר שתים עשרה שנה, שבדקו אותה ולא הביאה שערות, אבל סתמא, משיש לה שתים עשרה שנה אינה יכולה למאן חזקה שהביאה שערות. מכל מקום לא תחלוץ עד שיבדקו אותה שהביאה שתי שערות.
ובמה דברים אמורים שיכולה למאן כשבודקין אותה ולא הביאה? - כשלא בעל אחר היות לה שנים עשר שנה ויום אחד, אבל אם בא עליה אחרי כן אינה יכולה למאן, שאף על פי שאין מוצאין לה סימנים, חוששין שמא נשרו קודם שהוא ספק דאורייתא, שאם היה ידוע שהיה לה שערות קודם שבא עליה הוי קדושין גמורים, שודאי בעל לשם קדושין, ואם קדשה אחר אינה צריכה ממנו גט, וכיון שהוא ספק דאורייתא חיישינן שמא הביאה סימנין קודם שבעל וצריכה גט מספק. ואם מיאנה בו אחר שנבעלה ונבדקה ולא נמצא לה ונתקדשה לאחר, צריכה ממנו גט מספק ואסורה לחזור לו. ואם ניסת, תצא מזה ומזה והולד ספק ממזר.
ובספר התרומה החמיר וכתב - דבזמן הזה אינה ממאנת אחר שתים עשרה שנה אף על פי שלא בעל, משום דקיימא לן גומות אף על פי שאין שערות, ואין אנו בקיאין להבחין בדבר הזה שלא יהו בו גומות, ועוד שמא הביאה שתי שערות אפילו אחד בגבה ואחד בכריסה או על קשרי אצבעותיה, ומי יוכל לבדוק כל הגוף ולעמוד על אמיתת דבר זה.
הביאה סימנים אחר שתים עשרה ולא בעל אחר כך - הוו ספק קידושין, ואם בא להוציאה צריכה גט מדרבנן. ומיהו אם לא גירשה ועמדה ונתקדשה לאחר - צריכה גט משניהם. ואם ירצו - מגרש ראשון ונושא שני. אבל לא יגרש שני ונושא ראשון - שמא יאמרו מחזיר ראשון גרושתו משנתארסה.
וכתב הרמב"ם: דוקא היכא שלא בעל אחר שגדלה ונתקדשה לאחר צריכה גט מהשני ואסורה לחזור לראשון, אבל בעל אחר שגדלה ונתקדשה לאחר, אפילו גט אינה צריכה מהשני ומותרת לחזור לראשון, ואפילו לא בעל אחר שגדלה ונתקדשה שצריכה גט מהשני ואסורה לחזור לראשון, אם חטפה אחר דרך אונס וקדשה בביאה אינה צריכה גט משני ומותרת לחזור לראשון. וכתב רב אלפס - דוקא שלא בא עליה שני קודם גירושי ראשון, אבל אם בא עליה שני קודם גירושי ראשון, אסורה לשניהם וצריכה גט משניהם כאשה שהלך בעלה למדינת הים ונשאת לאחר שאסורה לשניהם וצריכה גט משניהם, אבל ממזר לית בה, דנשואי דרבנן נינהו ולא נשואי תורה. וכן כתב הרמב"ם וסיים עוד: אבל אם בא עליה ראשון קודם גירושי שני הולד ממזר. והראב"ד ז"ל התיר אפילו בא עליה שני קודם גירושי ראשון, וכתב על דברי רב אלפס כדי הוא הרב לסמוך עליו אף אם יאמר על המותר אסור, כי בכאן אין איסור חמור ולא לגזור בה משום אשה שהלך בעלה למדינת הים, שאם גזרו במקום שיש ערוה או איסור לאו דבר תורה, נגזור במקום שאין איסור ערוה ולא איסור לאו דבר תורה, הלכך אם יש כאן מי שמורה להיתר נשמע לו. וכן הוא מסקנת אדוני אבי הרא"ש ז"ל.