טור מנוקד אבן העזר קכא

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אבן העזר · סימן קכא (מנוקד) | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים:    תא שמעעל התורהספריאשיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה

צריך שיהיה בדעתו בשעה שמצווה לכתוב הגט. לפיכך אחזו רוח רעה בשעה שמצווה לכתוב, אין כותבין אותו אפילו לכשיבריא. וכתב הרמב"ם: וכן השכור שהגיע לשכרותו של לוט ואמר 'כתבו' - אין כותבין. היה הדבר ספק אם הגיע לשכרותו של לוט - הרי זה ספק. היה בריא בשעה שצוה לכותבו ואחר כך אחזו החולי - אין כותבין אותו בעודו בחליו, ואם כתבו ונתנוהו בחליו אינו כלום, לא שנא מת מתוך החולי לא שנא נתרפא. אבל לכשיתרפא כותבין אפילו אם בחליו מיחה מלכותבו אין באותו מיחוי כלום ונותנין אותו לכשיתרפא ואין צריך לימלך בו פעם שנית. לפיכך שכיב מרע שמצווה לכתוב גט לאשתו צריך לדקדק בו שהיה שפוי בדעתו בשעת כתיבה. ובעל העיטור כתב - שאין צריך, אלא כיון שצוה לכתוב כותבין אפילו אם נשתתק. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב כסברא ראשונה.

מי שנשתתק ושאלוהו אם ירצה שיכתבו גט לאשתו והרכין בראשו לומר הן - בודקין אותו בדברים אחרים, ששואלין אותו דבר שראוי להשיב עליו, אם רואין שדעתו מיושבת עליו שרומז על תשובת לאו הרכנה כדרך בני אדם על לאו ועל הן הרכנת הן שלוש פעמים בכל אחד, כותבין ונותנין. ולא יבדקו שלוש פעמים הן, או שלוש פעמים לאו זה אחר זה, אלא חד הן ותרין לאו, ותרין הן וחד לאו.

ולא יבדקוהו בדברים הנמצאים באותו הזמן, אלא בקיץ שואלין אותו אם רוצה בפירות של החורף, ובחורף אם רוצה בפירות של הקיץ - אם ישיב הן ודאי שוטה הוא, ואם ישיב לאו פקח הוא. אבל אם שאלוהו בקיץ אם רוצה ללבוש בגדים חמים הראויין לחורף ומשיב הן - אינו בחזקת שוטה דשמא אחזו קור. וכן אם משיב הן בחורף על בגדי הקיץ - יש לתלות שמא אחזו חום, והוי ספק מגורשת.

ודווקא כשנשתתק, או אלם השומע ואינו מדבר, סומכין על רמיזתו להוציא. אבל חרש שאינו שומע ואינו מדבר אינו מוציא את אשתו ברמיזה. במה דברים אמורים? - שנשאה כשהיה פקח ונשתטה או נתחרש, או שנפלה לו יבמה מאחיו. אבל נשאה כשהוא חרש, אפילו היא פקחת מוציא ברמיזה.

וגוסס - פירש רש"י - שהוא חשוב כמת ואינו מוציא את אשתו. וכן פסק רבינו חננאל. אבל ר"י כתב - שחשוב כחי ויכול לגרש. וכן היא מסקנת אדוני אבי הרא"ש ז"ל.

שחטו בו שנים או רוב שנים, וכן ראוהו מגוייד או צלוב והחיה אוכלת בו, ורמז ואמר כתבו גט לאשתי, כותבין ונותנין כל עוד שנשמתו בו אף על פי שבודאי ימות מהמכה.