טור מנוקד אבן העזר קטו
<< | טור · אבן העזר · סימן קטו (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
אלו יוצאות בלא כתובה - העוברת על דת משה ויהודית.
ואיזו היא 'דת משה'? - מאכילתו שאינו מעושר או אחד מכל האיסורים כגון דם או חלב, שהכשילתו ואכלו על פיה ונודע לו אחר כך, כגון שאמרה 'פלוני חכם תקן לי הכרי הזה או התיר לי חתיכה זו או טיהר לי הדם הזה' ונמצאת שקרנית.
ודווקא שהוכחשה בעדים, כגון שהעידו שבאותה שעה שאמרה שפלוני תקן לה שלא היה אותו פלוני בעיר, וגם יש עדים שאמרה לו שהוא מתוקן ושהוא אכלו על פיה, אבל אם אין עדים והיא כופרת שלא האכילתו או שמכחשת החכם שאומר שלא תקן לה והיא אומרת שתקן לה נאמנת.
ודווקא שהכשילתו ואכל על פיה, אבל אם רצתה להאכילו דבר איסור ונודע לו ופירש, או שהיא בעצמה אכלה דבר איסור, לא אבדה כתובתה.
הוחזקה נדה בשכנותיה שראוה לובשת בגדי נדותה, ואמרה לו 'טהורה אני' ובא עליה - יוצאת בלא כתובה.
הנודרת ואינה מקיימת - תצא בלא כתובה, דבעון נדרים בנים מתים קטנים.
ואיזו היא 'דת יהודית'? - יוצאת וראשה פרוע, אפילו אין פרוע לגמרי אלא קלתה בראשה, כיון שאינה מכוסה בצעיף תצא. כתב הרמב"ם: אף על פי שמכוסה במטפחת כיון שאין עליה רדיד ככל הנשים תצא בלא כתובה. ודוקא שיוצאת כן ברשות הרבים או במבוי המפולש או בחצר שהרבים בוקעים בו, אבל במבוי שאינו מפולש וחצר שאין הרבים בוקעים בו לא תצא. וכן הטווה בשוק שמראה זרועותיה לבני אדם. וכן הטווה ורד כנגד פניה. ופירש רש"י - שטווה בכפה על ירכה והחוט מתוח כנגד פניה של מטה. והרמב"ם כתב - כשטווה בשוק וטווה ורד וכיוצא בו כנגד פניה על פדחתה או לחייה כדרך שעושין הפרוצות. וכן המדברת והמשחקת עם הבחורים. וכן המקללת אביו בפניו או בפני בנו. וכן התובעת מבעלה התשמיש בקול רם עד ששכנותיה שומעות אותה, או שמריבה עמו עד שנשמע קולה כשתובע על עסקי תשמיש. בכל אחד מאלו תצא בלא כתובה.
ומכל מקום לא אבדה כתובתה אלא אם כן יש עדים שהתרה בה תחילה ועברה על התראתו. ואם אין עדים - תשבע שהוא כדבריה. ואם רצה לקיים אותה אחר כך אין כופין אותו להוציאה. ומכל מקום מצוה עליו שיוציאנה.
כתב הרמב"ם: אף על פי שלא הוציאה אין לה כתובה, שכתובה תקנת חכמים היא שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ולא הקפידו אלא על בנות ישראל הצנועות אבל הפרוצות אין להן תקנה זו אלא תהא קלה בעיניו. עברה בינה לבינו וידע שהיא עוברת על דת והתרה בה בלא עדים וחזרה ועברה, הוא טוען שעברה והיא טוענת שלא עברה או לא התרתה כי אם רצה להוציאה, יתן כתובה אחר שתשבע שלא עברה אחר ההתראה שאם תודה שעברה אחר ההתראה אין לה כלום. עד כאן.
כל אלו אין להם לא עיקר כתובה ולא תנאי כתובה ולא תוספת, אבל תיטול מה שהכניסה אליו והוא בעין בין מנכסי צאן ברזל בין מנכסי מלוג. ואם כלה או נגנב או נאבד אין מוציאין ממנו.
וכן הדין במי שזנתה או יוצאת משום שם רע, שאבדה עיקר כתובתה ותוספת ונוטלת מה שהוא בעין מכל מה שהכניסה. וכן הדין בכל אותן ששנינו בה 'תצא מזה ומזה', שהרי מצד זנות היא מפסדת כתובתה.
אין עדים שזינתה אלא שהיא עצמה אומרת שזינתה, אין חוששין לדבר זה לאוסרה דשמא עיניה נתנה באחר, אבל אבדה כתובתה עיקר ותוספת ומה שאינו בעין ממה שהכניסה לו. אבל אם נאנסה, לא הפסידה כתובתה לא אשת ישראל ולא אשת כהן.
ואם יש עד אחד שזינתה - אינו חייב להוציאה בדיני אדם, אבל משום לזות שפתים אסור לו לעמוד עמה אם הוא סומך עליו מהימן ליה כבי תרי וצריך ליתן לה כתובה. וכן כשאומרת אשתו שזינתה - אם הוא מאמינה וסומך על דבריה, צריך להוציאה לצאת ידי שמים.
וכתב הרמב"ם: מי שראה אשתו שזינתה, או שאמרה לו אחת מקרובותיה או אחד מקרוביו שהוא מאמינו ודעתו סומכת עליה שזנתה אשתו, בין שהיה האומר איש בין שהיה אשה, הרי זה חייב להוציאה ואסור לו לבא עליה ויוציא ויתן כתובה, ואם הודתה לו שזנתה תצא בלא כתובה, לפיכך משביעה בנקיטת חפץ שלא זינתה תחתיו אם ראה בעצמו שזינתה ואחר כך תגבה כתובתה, אבל מדברי אחר אינו יכול להשביעה אלא על ידי גלגול.
האומר לאשתו בפני עדים 'אל תסתרי עם איש פלוני', ויש עדים שנכנסה עמו בסתר ושהתה עמו כדי טומאה - אסורה לבעלה עד שתשתה. ואם מת קודם שישקנה - אין לה כתובה לא עיקר ולא תוספת, אף על פי שלא מצאו עליה דבר מכוער, שאין לך דבר מכוער יותר מזה. ובזמן הזה שאין מי סוטה - אסורה לו עולמית ותצא בלא כתובה, שהרי מעשיה הרעים גרמו לה להיאסר.
אמר לה בינו לבינה "אל תסתרי עם איש פלוני" וראה אותה שנסתרה ושהתה עמו כדי טומאה - אסורה לו בזמן הזה שאין מי סוטה, וחייב להוציאה ויתן לה כתובה. ואם הודה[1] שנסתרה אחרי שהתרה בה תצא בלא כתובה, לפיכך משביעה על זה ואחר כך נותן לה כתובה.
שאלה לאדוני אבי הרא"ש ז"ל - ששאלת - ראובן השביע לאשתו שלא תדבר לפלוני ופלוני, ולא תכנס עמהם לבית הסתר, וקבלה שבועתו בפני עדים לזמן קצוב, אם עברה על שום דבר משבועתה אם אבדה כתובתה. תשובה - אם נכנסה עמו לבית הסתר ושהתה עמו כדי טומאה בשני עדים, אסורה לבעלה ותצא בלא כתובה. ודוקא שיש שני עדים שנסתרה, אבל נסתרה עמו בעד אחד אינה אסורה. אבל אם לא נכנסה לבית הסתר אלא דברה עם אחד מהם, לא נאסרה מכח הקינוי, אבל מכל מקום עוברת על דת היא כיון שנשבעה שלא לדבר עמו ועברה ודברה עמו, יוצאת בלא כתובה. ודוקא שהתרו בה תחילה "אם תעברי על שבועתך תפסידי כתובתך", אבל אם לא התרו בה, לא הפסידה כתובתה.