טור מנוקד אבן העזר עג
<< | טור · אבן העזר · סימן עג (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
כסותה כיצד? - חייב להלבישה לפי כבודו.
ואמרו חכמים: בעני שבישראל שיתן לה בגדים ששוים חמישים זוז מכסף מדינה שהם שה דינרין ורביע של כסף.
ולא יתן לה שחקים בימות הגשמים, ולא חדשים בימות החמה, אלא נותן לה חדשים בימות הגשמים והיא מתכסה בבלאותיהן בימות החמה, והשחקים שהם מותר הבלאות הן שלה להתכסות בימי נדותה.
וכיפה לראשה, וחגור למתניה לשנה, ומנעלים חדשים ממועד למועד.
וכתב הרמב"ם[1]: במה דברים אמורים? - בימים ההם ובארץ ישראל, אבל בשאר זמנים ובשאר מקומות אין הדמים עיקר, יש מקומות שהבגדים ביוקר ויש מקומות שהן בזול, אלא העיקר שסומכין עליו שמחייבין אותו ליתן בגדים הראויין ליתן לה לימות הגשמים ולימות החמה כסות שלובשת כל אשה בעלת בית באותו מדינה.
ובכלל הכסות שהוא חייב לה - כלי בית ומדור שיושבת בו.
ומה הן כלי בית? - מטה מוצעת ומפץ ומחצלת לישב עליה, וכלי אכילה ושתייה - כגון קדרה וקערה וכוס ובקבוק וכיוצא בהן.
המדור שנותן לה - בית של ארבע אמות, ותהיה רחבה חוצה לו כדי להשתמש בו, ויהיה לו בית הכסא חוץ ממנו.
וכן מחייבין אותו ליתן לה תכשיטים, כגון בגדי צבעונין להקיף על ראשה ועל פדחתה, ופוך ושרק וכיוצא בהן, כדי שלא תתגנה עליו.
במה דברים אמורים? - בעני שבישראל, אבל בעשיר הכל לפי עושרו וכבודו, ואפילו אם היה לו כדי לקנות לה כלי רקמה וכלי זהב כופין אותו. וכן שכר המדור וכלי הבית והתכשיט הכל לפי עושרו וכבודו.
ואם קצרה ידו ליתן, אפילו עני שבישראל כופין אותו להוציאה, ותהיה עליו הכתובה חוב עד שיעשיר.
ולא האשה בלבד, אלא בניו ובנותיו הקטנים עד בני שש חייב ליתן להם כסות המספיק להם וכלי בית ומדור לשכון בהם, ואינו נותן להם לפי עושר אלא לפי צרכם.
זה הכלל - כל מי שחייב במזונותיו בין בחייו בין במותו חייב ליתן לו כסות וכלי בית ומדור.
ודין בעל עם אשתו בטענת הכסות וכלי בית ושכר המדור כדינם בטענת המזונות, אם הוא אומר 'נתתי' והיא אומרת 'לא נתת'.
במקום שדרך הנשים שלא לצאת בכיפה שעל ראשה לבד עד שיהיה עליה רדיד שהיא חופה את כל גופה כמו טלית, נותן לה רדיד בכלל הכסות הפחות שברדידים, ואם הוא עשיר נותן לה לפי עושרו כדי שתצא לבית האבל או לבית המשתה, שכל אשה יש לה לצאת לבית אביה לבקרם, ולבית האבל ולבית המשתה לגמול חסד לריעותיה ולקרוביה כדי שיבאו גם הם לה, שאינה כמי שהיא בבית הסוהר שלא תצא ולא תבא.
אבל גנאי לאשה שתהא יוצאת תמיד בחוץ פעם בחוץ פעם ברחובות.
ויש לבעל למנוע לאשתו מזה, שלא יניחנה לצאת אלא כמו פעם בחדש או פעמים בחדש כפי הצורך, שאין יופי לאשה אלא לישב בזוית ביתה שנאמר "כל כבודה בת מלך פנימה".