טור מנוקד אבן העזר לו

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אבן העזר · סימן לו (מנוקד) | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים:    תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה

מפרשים בהמשך הדף ():    בית יוסף • ב"ח • דרכי משה • ד"מ הארוך • דרישה • פרישה

האשה גם כן יכולה לעשות שליח לקבל לה קדושיה.
ומצוה היא שתתקדש על ידי עצמה אם תוכל, אבל איסור ליכא כמו שיש באיש כדפרישית.
ואומר האיש לשליח 'הרי פלונית ששלחה אותך מקודשת לי'.

וכתב הרמב"ם ז"ל: שהשליח אומר "קדשתיה לך" ואם אומר "הן" דיו, אפילו שתק אם היו עסוקים באותו ענין ונתן לשליח ולא פירש ולא אמר דבר דיו.
ואם מקדשה בשטר אינו כותבו אלא מדעת השליח.
וכן בכל הדברים של הקידושין דין האיש עם השליח כדין האיש עם האשה.

אמרה לשליח 'קבל הקדושין במקום פלוני' והוא קבלם במקום אחר, או בכל דבר שישנה בשליחותה - אינה מקודשת.
אמרה לו 'הרי הוא במקום פלוני' וקבלם במקום אחר - מקודשת, שמראה מקום היא לו.

חזרה ובטלה השליחות קודם שקבלה הקידושין - הרי הוא בטל ואינה מקודשת.
ואם אין ידוע אם בטלה השליחות קודם קבלת הקידושין ואם לאו - הוי ספק קידושין.
ואם היא בעצמה קבלה הקידושין מאחר, ואין ידוע איזה קודם - אסורה לשניהם וצריכה גט משניהם, ואם רצו אחד נותן גט ואחד כונס.
במה דברים אמורים? - ברחוקים, אבל אם קידשה השליח לאב וקידשה היא בעצמה לבן או לאח - שניהם נותנין גט ואסורה לשניהם.

האשה נעשית שליח לחבירתה לקבל לה הקידושין, אף על פי שנעשית לה צרה שמקדש לשתיהן.
ולא מבעיא אם עשתה שליח בפירוש והיא נתרצית להיות שלוחה, אלא אפילו לא נתרצית לה היא אלא כשאמרה לה חבירתה 'קבלי קידושין בשביל שנינו' ושתקה וקבלה בסתם, אפילו הכי אמרינן בשביל שתיהן קבלה.
ואם היא שליח לקבל קידושין לחבירתה, ולאחר שנתן הקידושין לידה אמר לה 'את נמי', או 'וכן את' וכיוצא בזה - שתיהן מקודשות.
אבל אם לא אמר לה אלא 'ואת' - הרי זו שקבלה הקדושין ספק מקודשת, דשמא לא כיון אלא לראות מה בלבה וכאילו אמר לה 'ואת מה תאמרי[1] בדבר זה?'.

כתב הרשב"א - שאין האב יכול ליעשות שליח לקדש בתו בוגרת.
וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל - יכול ליעשות שלוחה, והביא מדברי בעל העיטור ראיה לדבריו, שכתב: היכא דקידש ראובן בתו בוגרת לשמעון ולא שויתיה שליח וידוע מילתא דאביה קדשה, ושמעון שדר סבלונות לבתו דראובן, אף על גב דלית לאביה רשות בה לקדשה, אי קבלתה לסבלונות חיישינן דילמא מצבתיה[2] בהני קידושין וצריכה גט מספק, ואפילו לא שדר סבלונות צריכה גט מספק, והכי שדר גאון, עד כאן[3].
וסיים אדוני אבי הרא"ש ז"ל - מתוך תשובה זו למדת שהאב נעשה שליח לקדש בתו הגדולה.