פתיחת התפריט הראשי

טורעריכה

המוכר קברו ודרך קברו, מקום מעמדו ומקום הספדו - באין בני משפחתו וקוברין אותו בעל כרחו של לוקח ומחזירין לו דמיו.

תניא באבל רבתי: אשה שירשה קבר נקברת בתוכה היא וכל יוצאי ירכה דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים היא ולא יוצאי ירכה. ומודים חכמים שאם ראתה אותם בחייה נקברים עמה במותם, פירוש שירשה מקום בית הקברות ממשפחתה, ובניה מתיחסים על שם משפחת אביהם, וגנאי לבני משפחתה ליקבר אצלה[1].

אביה אומר תקבר אצלי ובעלה אומר תקבר אצלי, תקבר אצל בעלה. ואם יש לה בנים ואמרה קברוני אצל בני, קוברין אותה אצל בניה. אביה אומר לא תקבר אצלי ובעלה אומר לא תקבר אצלי, תקבר אצל בעלה שחייב בקבורתה.

חפירת כוכין בחול המועד וחינוכן - כתבתי בספר אורח חיים בהלכות חול המועד.

בית יוסףעריכה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

המוכר קברו ודרך קברו וכו' ברייתא פרק המוכר פירות (ק:) וס"פ יש בכור (נב:) ומפרש התם דטעמא משום פגם משפחה וכתב הרמב"ן בת"ה ואי קשיא והא אמרינן דהיכא דלא בעי הספידא דלא מספדינן ליה דיקרא דשכבא הוא התם כדאמר בשעת מיתה לא תספדוהו הכא זוזי אנסיה ואיכא פגם משפחה א"נ המוכר אם באים אחרים וסופדים במקום הספדו איכא פגם משפחה א"נ התם לדידיה בלחוד הוא הכא מקום הספדו יורשיו ובני משפחה נספדים שם ואיכא פגם שלהם:

תניא באבל רבתי האשה שירשה קבר וכו' בפי"ד ואף ע"ג שכתוב בספר שבידינו בסגנון אחר הלשון שכתוב בדברי רבינו הוא כתובה בת"ה:

ומ"ש פי' שירשה מקום קברות ממשפחתה וכו' כ"כ הרמב"ן בת"ה:

אביה אומר תקבר אצלי וכו' עד שחייב בקבורתה הכל באבל רבתי פי"ד וכתבה הרמב"ן בת"ה אלא שבאבל רבתי שבידינו ובת"ה כתוב אצל אביה אומר תקבר אצלי וכו' תקבר אצל אביה:

חפירת כוכין בח"ה וחינוכן כתבתי בספר א"ח בסימן תקמ"ז:

בית חדש (ב"ח)עריכה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

המוכר קברו וכו' ברייתא בפרק המוכר פירות [דף ק'] ופרשב"ם תקנת חכמים הוא משום פגם משפחה דגנאי הוא להם שאין לקרובם מקום קבורה הלכך אמור רבנן לישקול דמי וליהדר עכ"ל והקשה הרמב"ן בס' ת"ה ומ"ש מהא דאסיקנא בפרק נגמר הדין דבדאמר לא תספדוהו לההוא גברא דצייתינן ליה וכדלעיל סימן דש"מ ולא חיישינן לפגם משפחה ותירץ כמה תירוצים ומביאם ב"י ולעד"נ דאין כאן קשיא התם שאני כיון דכפרה היא לו דלא נספד דרך כבודו כדרבי נתן דאמר סימן יפה הוא למת שנפרעים ממנו לאחר מיתה אין כח לחכמים לתקן למנוע כפרתו משום פגם משפחה:

אשה שירשה קבר וכו' עיין בהל' שמחות כתב שם גירסא אחרת ופי' היכא שהאשה ראתה יוצאי חלציה בחייה כגון בני בניה ובני שלשים ובני רבעים יולדו על ברכיה כיון דנראה כאילו מתייחסים לבני משפחתה מודים חכמים שנקברים עמה ואף על פי שלפי האמת מתייחסים ע"ש משפחת אביהם ליכא גנאי לבני משפחתה: כתב מה"ר מנחם מ"ץ הקוברים מתיהם על בה"ק ומונעים לתת לזר כופין אותם לתת עד כאן לשונו ונראה ודאי דוקא בה"ק ישן מקדמונים ואין בני העיר צריכין לתת מס ממנו ולא שאר הוצאות הא לאו הכי אין כופין:

  1. ^ יותר נכון לגרוס "אצלם". פרישה.