טור ברקת/תקצו
שולחן ערוך עריכה
- סימן תקצ"ה - מי שאינו בקי בתקיעות ולא בתפילה - ובו סעיף אחד
- (א) מי שאינו בקי בתקיעות ולא בסדר תפילת מוסף, ולפניו שתי עיירות. באחת בקיאים בתקיעות ולא בתפילת מוסף, ובאחת בקיאין בתפילת מוסף ולא בתקיעות - הולך למקום שבקיאים בתקיעות. אפילו של מוסף ודאי ושל תקיעות ספק.
- סימן תקצ"ו - ובו סעיף אחד
- (א) לאחר תפילה מריעים תרועה גדולה בלא תקיעה.
טור ברקת עריכה
כאשר נתבונן בענין התפילה ובענין התקיעות ונעריך זה לעומת זה איפשר להבין כי ראוי להקדים ענין התפילה כאשר נאמר "תדיר ושאינו תדיר - תדיר קודם". וכן יהיה על האמת אם יהיה לו שהות ביום תחילה ושמע תפילת מוסף במקום אחר ואחר כך ילך למקום שיש שם בקיאין בענין התקיעות. אבל אם אין שיעור כל כך ביום לילך לשני המקומות - מקום שבקיאים בתפלות ואחר כך ילך למקום שהם בקיאים בתקיעות - אז ראוי לילך למקום שיודעים בו בענין התקיעות.
וטעם הדבר יובן כאשר נתבונן בענין התפילה כי הצורך שלה הוא מ"ש בתיקון י"ח דף ל"א וזה לשונו: "זכאין אינון ישראל דאינון רגלין לשכינתא למיקם עמה בין בריוח בין בעקו. דכד אינון בדינא ביומא דדינא דאיהו ראש השנה - איהי קמת עמהון לדינא דקיימין לה בצלותהון, דעלייהו אתמר בהתהלך תנחה אוך וכו'". הנה מבואר מזה המאמר כי ענין התפילה הוא מועיל לאדם להנצל מן הדין ביום ראש השנה משום "דקיימין לה בצלותהון". אבל מה מועיל לה ולהם ענין התפילה מאחר שהדינים הם גוברים והיא מתכסית שנאמר "בכסא ליום חגנו" כנ"ל? ולכן התקיעות הם עיקר. ו"הולך למקום שבקיאים בתקיעות אפילו של מוסף הם ודאי ושל תקיעות ספק" לפי דלא סגי בלאו הכי.
והנה גם לענין הנוגע לצורך האדם התקיעות עיקר לפי שהסגולה של השופר הוא לאפקא עבדין לחירו. כן נאמר אדם "לאמר לאסורים צאו" כנ"ל. ומה גם לזמן התחיה - אותם שהם אסורים בקבר יוצאים משם וארץ רפאים תפיל. וכן נמי השכינה שהיא אסורה בגלות החיל הזה ברשות סטרא אחרא כדאיתא בזוהר פרשת משפטים דף קי"ח (ח"ב קיח, א) וזה לשונו: "נוקבא בישא שבתי בבית דיליה דאיהו בית הסוהר תפיסת למטרוניתא ובנהא שפחה בישא בגלותה דילה ושוויין לון כמה שלשלאין ואסירין לבנהא. ידייהו מהדקן לאחורא וכו'". ולכן על ידי תקיעת שופר נכנעה ויוצאה השכינה לחירות ופנה למעלה. וכן איתא פרשת תצא - אין להאריך. ולכן "ילך למקום שיודעין התקיעות".
וכבר נהגו בכל המקומות "להריע תרועה גדולה אחר התפילה" לערבב את השטן. ויש טעם בדבר ממה שאמרו חז"ל המלאך יושב וממתין עד שמסיימין כל ישראל התפילה ועושה אותה עטרה להניח בראש הקב"ה. ולכן ראוי לערבב אותו באותה שעה כדי שלא ישתדל להמציא צד פיסול בתפילה יעלה לקטרג לפני הקב"ה על דרך שפירש בזוהר בפסוק "וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם" - דא מלאך המות, "והרעותם וכו' ונצלתם מאויביכם". ולכן "מריע תרועה גדולה בלא תקיעה".