טור ברקת/תקנז
שולחן ערוך עריכה
- סימן תקנ"ז - לומר נחם ועננו בט' באב - ובו סעיף אחד
- בט' באב אומר בבונה ירושלים "נחם ה' אלהינו את אבילי ציון וכו'". ו"עננו" בשומע תפלה. ואם לא אמר לא זה ולא זה - אין מחזירין.
טור ברקת עריכה
ענין הנחמה שאנחנו אומרים בט' באב אין הענין מן הטעם שנולד בו הגואל מנחם בן עמיאל כדאיתא במדרש אשר על כן סומכים אותם הנוהגים שאומרים אותו בתפילת המנחה בלבד מטעם זה. אבל העיקר הוא שאנחנו מקוים נחמה מן הקב"ה עצמו כדאיתא במדרש קומי אורי - אמר הקב"ה לנביאים לכו ונחמו לכנסת ישראל. כל אחד הולך אצלה וא"ל הקב"ה שלחנו לנחם אותך. א"ל מה בידך וכו' ואינה מקבלת מהם תנחומים. ושולח אחר כך לאבות העולם לנחם אותה. ואינה מקבלת מהם תנחומים. אמר הקב"ה אני הולך לנחם אותה מפני שעברתי על לא תשנא את אחיך בלבבך וכו' שנאמר נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם. ונחמה זו היא אשר אנו מקוים ואותה אנו מבקשים.
ולכן אנו אומרים "נחם ה' אלהינו" - אתה בעצמך. "את אבילי ציון" - ולא תהיה נחמה זו על יד זולתך. ולכן ראוי לשאול נחמה זו בכל עת. ומה גם ליל ט' באב שאנחנו בצרה גדולה מתענים ונאנחים. ומה שאנחנו אומרים "את אבלי ציון ואת אבלי ירושלים" - זה יהיה לרבות כמה כיתות של מלאכים. כת אחת נקרא 'אבלי ציון', וכת זולתם נקראים 'אבלי ירושלים'. כי כולם הם תמיד מתאבלים על החרבן כדאיתא בזוהר, והם הנקראים "אראלים" שנאמר "הן אראלם צעקו חוצה". וכן "מלאכי שלום מר יבכיון" - כולם מתנחמים לעתיד כדאיתא בזוהר בפסוק "ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים".
"ואומר עננו בשומה תפילה" מבעבר כי אינו דומה יחיד המתענה שאין ראוי לומר אותו חיישינן שמא לא יכול להתענות, אבל בציבור ליכא למיחש כי כל הציבור לא יוכלו להתענות. ולכן היחיד אומר אותו. "ואם לא אמר לא זה ולא זה אין מחזירין".