טור ברקת/תע
שולחן ערוך עריכה
- סימן ת"ע - שהבכורות מתענים בערב פסח - ובו ג' סעיפים
- הבכורות מתענים בערב פסח, בין בכור מאב בין בכור מאם. ויש מי שאומר שאפילו נקבה בכורה מתענה.
- אם חל ערב פסח בשבת - יש אומרים שמתענים הבכורות ביום חמישי, ויש אומרים שאין מתענים כלל.
- האיסטניס מתענה בערב פסח כדי שיאכל מצה לתיאבון.
טור ברקת עריכה
הנה בענין עינוי הבכורות - מלבד כי החיוב בזה הוא על הנס שעשה הקב"ה בזמן שעבר שהרג כל בכור במצרים שלכן כן בכור מתענה בכל זמן, בין בכור מאב בין בכור מאם מפני כי היה הנס במצרים שהרג הקב"ה כל בכור מאב ואם. ואמנם גם זה מכוון לכל זמן שראוי להתענות הבכור זמן הזה מטעם מ"ש בזוהר פרשת בראשית בהקדמה דף י"ד (ח"א יד, א) וזה לשונו: "פקודא תליסר למעבד פורקנא לבריה לקשרא ליה בחיי דתרין ממנן נינהו, חד דחיי וחד דמותא. וקיימין עליה דבר נש וכד יפרוק בר נש לבריה - מידה דההוא מותר פריק ליה, ולא יכיל לשלטאה עליה וכו'. ועל דא בההוא פורקנא אתקיים דא דחיים ואתחלש ההוא דמותא", עכ"ל.
הנה מבואר מזה המאמר כי בכור נמצאים עליו שני ממונים; אחד של חיים ואחד של מות. ועל ידי הפדיון נמלט מן המות. ונוסף עוד כי על ידי הפדיון נחלש הממונה של המות. והנה בזמן מצרים נאמר "וה' הכה כל בכור וכו'" ואמרו חז"ל כל מקום שנאמר "והשם" רצונו לומר הוא ובית דינו. הרי כי בזה הזמן חזר ונתעורר הממונה על המות של הבכורות ולכן מן הראוי הוא לבכור להתענות בערב פסח מפני כי אז מתעורר הקליפה בעבור הביעור, ומצ' להתגבר מפני כי הוא הבכור בן השנואה כדאיתא פרשת פנחס דף רכ"א (ח"ג רכא, א) וזה לשונו: "ובגין דאיהו בכור ורב כל ממנן כתיב וה' הכה כל בכור", עכ"ל לענייננו.
ולכן כאשר הבכור מתענה ומחליש החומר שלו הוא מתיש כחו של אותו ממונה כאמור. וגם זה הוא מורה על העתיד כי הנה הקב"ה עתיד להעביר הקליפה מן העולם כאשר הובא למעלה מענין שחיטת קרבן פסח בי"ד בניסן.
"ויש מי שאומר שאפילו בכורה נקבה מתענה" - והטעם לפי כי כן נמי מתו הנקבות הבכורות במצרים כמו שאמרו חז"ל בפסוק "לא יכבה בלילה נרה" זו ביתיה בת פרעה, "טעמה כי טוב סחרה" - לפי שהצילה למשה הנקרא טוב, לכן "לא יכבה בלילה נרה" כאשר כבה נר הבכורות שמתו, לא כבה נרה הוא הנפש שנקרא "נר השם נשמת אדם".
ואמנם גם מן הטעם הנ"ל ראוי לנקבות להתענות בערב פסח כלפי כי כבר נתבאר איך סטרא אחרא הם דכר ונוקבא (כאשר הובא למעלה באורך). ולכן כדרך שהזכרים הבכורות הם מתענים להכניע ולהחליש כח הזכר של סטרא אחרא שהוא בכור כל ממנן -- כמו כן כאשר מתענות הנקבות הבכורות על ידי כך הם מכניעים ומחלישים כח הנקבה שבקליפה לילית הרשעה ונעשה ליל שימורים.
אמנם יש נוהגים שהם מתענים בעד בניהם ובנותיהם בזמן שהם קטנים עדיין. ואין בזה סמך כלל. אלא אם כן הם עושים מטעם אסטניס שהוא מתענג כאשר יבא לקמן.
"אם חל ערב פסח בשבת וכו'" - הן אמת כי מן הטעם האמור של מכת בכורות אין מתענים כלל מפני כי רחוק שהוא מכת בכורות היה ליל ט"ו בניסן ועתה הוא מוקדם ביותר ג' ימים ואין נשאר בזה ענין זכרון לאותו הנס. אמנם לענין אותו הטעם כאמור שהעיקר הוא כדי להכניע סטרא אחרא ולהחליש כח החומר שהוא מצד הקליפה ובזה ימצא שנחלש גם כן סטרא אחרא - נכון הדבר להתענות אף על גב שהוא מוקדם.
אמנם מכל מקום יותר טוב יהיה להתענות ביום הששי כי קרוב הוא יותר, ומה גם כי הארת השבת כבר התחיל להתנוצץ יעיר בבקר של יום השישי (כנודע שלכן הוא זמן קריאת הפ' שמו"ת שנים מקרא ואחד תרגום בבקר). ואין לחוש לפי שנכנס בשבת והוא מתענה לפני כי אין תענית זה כמו תענית יחיד שמתענה עד צאת הכוכבים, רק כאשר יצא מבית הכנסת תכף הוא אוכל ונמצא הכנעה גדולה לסטרא אחרא באופן זה מכל הצדדין בעבו' קדושת שבת.
"האסטנס מתענה בערב פסח וכו'" - להיות כי אנחנו מצווים לעשות המצות בשמחה כמו שאמר הכתוב "תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב" כי הם ב' דברים: "בשמחה" - ר"ל שלא יעשה המצות כאנגרייא, "ובטוב לבב" כמה דאת אמר "וטוב לב משתה תמיד". והנה ענין אכילת מצה היא מצות עשה מן התורה בליל ט"ו בניסן כמ"ש הרמב"ם ז"ל. אמנם הוא יוצא ידי חובתו בכזית מצה, אמנם לפי כי יש חיוב גם כן באכילת כזית של המוציא ושאר אכילות (כאשר יבא לקמן בע"ה) - ולכן "האסטניס" שהוא מקולקל במעיו "מעתנה בערב פסח כדי שיאכל מצה לתיאבון". ועוד יש טעם אחר כאשר יבא לקמן.
אמנם טוב הדבר להיות מתענה בכור, ואם אין שם בכור מתענה גדול הבית מפני כי כך עשה הקב"ה בזמן שעשה מכת בכורות כמו שאמרו חז"ל בפסוק "כי אין בית אשר אין שם מת". כי אם היה שם בכור מכל מקום היה ניגף. אם אין שם בכור לא מהאב ולא מהאם היה ניגף גדול הבית הנקרא 'בכור' שנאמר "וישימיהו לבכור".