טור אורח חיים תרמו
<< | טור · אורח חיים · סימן תרמו (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
טור
עריכהוענף עץ עבות, דרשו חכמים שענפיו מכסין את עציו, והיינו הדס.
והיכי דמי עבות? דקיימא תלתא בחד קינא. פירוש שיוצאין ג' עלין סמוכין זה לזה בעיגול אחד, שאין א' נמוך מחבירו. ואם יצאו הרבה בקן א' ונשרו מהם עד שלא נשארו אלא ג' בקן אחד, כשר אפילו נשרו רובם, כגון שהיו ז' ונשרו מהם ד' ונשארו ג'. ואם נשרו רוב העלין של שיעור העבות, פסול.
כתבו הגאונים שצריך שיהא בכל שיעור אורך ההדס עבות, ואם לאו פסול. ובעל העיטור כתב אפילו אין בו רק פ"א ג' בחד קינא כשר, וכן כתב הרמב"ם ז"ל. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל הכריע כדברי הראב"ד דלמצוה בעינן כל השיעור עבות, ולעיכובא ברובו ואפילו אין העבות בראשו.
יבשו עליו פסול, אבל אם כמשו כשר. ושיעור היבשות, לר"י עד שיהא נפרך בצפורן, והראב"ד פירש אפילו אם נפרך בצפורן, אם עדיין ירוקין הם כשר, שאם ישרו אותם במים יום או יומיים יחזרו לכמו שהיו כמישושן וכמראיתן, ואינן נקראין יבשין אלא כשילבינו פניהן, שאז אפילו אם ישרו אותם במים לא יחזרו לכמו שהיו.
ואם יבשו רוב עליו ונשארו בו ג' בדי עלי לחין, כשר. והוא שישארו הלחין בראשו. יש מפרשים שבג' בדין של העבות, ישאר בכל אחד בראשו ג' עלין בחד קינא. ואדוני אבי ז"ל פירש אפילו אם מהג' שבחד קינא יבשו שנים ולא נשאר בהם רק אחד לח, כשר, והוא שישאר בראש הבד, פירוש כי ג' עלין של הקן האחד יוצא מכאן ואחד יוצא מכאן והשלישי מורכב על שניהם והוא הנקרא ראשו ובו תלוי ההידור, ולכן צריך שישאר אותו לח.
והראב"ד כתב: אם יבשו כולם ונשארו שלשה בדין כמושין, פסול, שאין מציל מידי יבש אלא הלח ההדור. ולא נהירא לאדוני אבי הרא"ש זכרונו לברכה, דכיון דכמוש כשר, הוא הדין נמי אפילו יבש כולו ונשארו ג' בדים כמושין כשר.
נקטם ראשו כשר, אפילו אם לא עלתה בו תמרים. הלכך אם יבש בראשו, כשר דלא גרע מנקטם.
היו ענביו מרובים מעליו, ירוקות כשר שהם ממראיו, ואם הם אדומות או שחורות פסול. ואין ממעטין אותם ביום טוב, ואם מיעטן כשר.
בית יוסף
עריכהדף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
וענף עץ עבות דרשו חכמים שענפיו מכסים את עציו והיינו הדס בפרק לולב הגזול (לב:) וה"ד עבות דקיימי תלתא בחד קינא ופי' רש"י ג' עלין בקן אחד יוצאין מתוך עוקץ אחד וכתב הרא"ש וחומרא גדולה היא זו דאינו מצוי שיצאו מעוקץ אחד ומיקרי שפיר כשהם סמוכין זה לזה בעיגול א' שאין אחד נמוך מחבירו אע"פ שכל אחד בעוקצו וכ"נ מדברי הר"ן:
ואם יצאו הרבה בקן ונשרו מהם עד שלא נשארו אלא ג' בקן אחד כשר אפי' נשרו וכו' שם ת"ר נשרו רוב עליו ונשתיירו בו מיעוט כשר ובלבד שתהא עבותו קיימת ומפרש בגמ' דמשכחת לה באסא מצראה דקיימי שבעה שבעה בחד קינא דכי נתרי ד' פשו להו תלתא: ואם לא היו אלא שלשה בכל קן ונשרו מהם יתבאר משפטו בסמוך כו' היו בו תלתא תלתא בקינא כשיעור אורך ההדס ונשרו רוב העלים פסול שם תנן גבי הדס נפרצו עליו פסול וכתב הרא"ש וז"ל כ' בעל העיטור נפרצו דהדס ולולב לא שנתלשו מן השדרה דאם כן נפרצו דהדס היינו נשרו וברייתא קתני נשרו רוב עליו ובלבד שתהא עבותו קיימת אלא נפרצו מחובר הוא אלא שנפרץ ונסדק לסדקים שתים ושלש ע"כ ודבריו אינם נכונים בזה דנשרו דברייתא כל העבות קיימת אלא שנשרו העלים היתירים על העבות ונפרצו דמתני' היינו שנשרו רוב עבות של שיעור הדס ונשתייר המיעוט עכ"ל ומשמע שר"ל שאם כל שיעור אורך ההדס היה עבות ונשרו רוב העלים כלומר רוב הקינים אפי' לא נפל מכל קן אלא עלה אחד פסול וזה כפי דעת הגאונים שסוברין שצריך שיהא בכל שיעור אורך ההדס עבות כמ"ש רבי' בסמוך אבל ר"י כתב והקשו על בעל העיטור ופירשו שנפרצו רוב עבות של שיעור הדס כלומר שנשרו ונשתייר המיעוט כלומר מהג' עלין של הקן הא' שסביבו נפרצו השנים ונשתייר הא' ולפיכך פסול עכ"ל ואם זו היתה כוונת רבי' יש לגרוס כנוסחי דגרסי ואם נשרו רוב העלין של שיעור העבות פסול אלא דקשיא לי דמשמע שאם נשר עלה א' מכל קן וקן כשירה ומיהו אפשר שהוא סובר כדעת הרא"ה שאכתוב בסמוך אבל מל' הרא"ש שאכתוב בסמוך שכתב בשם הראב"ד נראה כפי' קמא דבנשרו רוב הקינין מיירי ואפי' לא נשר מכל קן אלא עלה אחד אע"פ שעדיין נשארו ב' עלין פסול:
כתבו הגאונים שצריך שיהא בכל שיעור אורך ההדס עבות ואם לאו פסול כ"ד ה"ה דכולי שיעורא בעינן עבות דהא כל מה שאינו עבות הו"ל כמין אחר ונחסר השיעור:
ומ"ש רבי' שדעת הרמב"ם כדעת העיטור שאפילו אין בו אלא פ"א תלתא בחד קינא כשר איני מוצא מקום על מה שיסמוך לומר כן בדברי הרמב"ם שהרי דבריו סתומים כדברי הגמרא:
ומ"ש וא"א ז"ל הכריע כדברי הראב"ד דלמצוה בעינן כל השיעור עבות וכו' ז"ל הרא"ש בפרק לולב הגזול כתב הראב"ד דבעינן כוליה שיעורא דהדס שיהא עבות למצוה או רוביה לעיכובא מדמקשה לרב הונא על ר' טרפון דבעי הדס אמה בת ה' דהשתא תלתא לא משכחי' ה' מיבעיא אלמא בעי כוליה שיעורא דהדס עבות דבלא עבות משכחת טובא בת תלתא ובת ה' ועוד דהדס דומיא דלולב מה התם בעינן רוב העלים בהכשר כדפירשתי לעיל מן התוספתא אף בהדס כך וא"כ אין הכשרו של הדס אלא בעבות הלכך למצוה בעינן כל שיעור הדס עבות ואם אין אלא הרוב עבות כשר מדנשרו מקצת עלין כשר ברובו ה"נ אי הוה מיעוט שאינו עבות כשר דלא גרע מנשרו וי"א ובלבד שתהא עבות בראשו כדאמרי' גבי יבשו עליו דבעינן שיהא בראש כל אחד ואחד ול"נ דלא בעינן שיהא עבות בראשו דהתם משום הדר הוא ואם אין הלח בראשו לא הוי הדר אבל הכא עבות הוא דבעי' ואע"ג שאינו בראשו קיים מצות עבות ע"כ ושאר המחברים כתבו בע"א ודברי הראב"ד ז"ל מחוורין עכ"ל הרא"ש: והר"ן כתב אהא דאמרינן דאסא מצראה אפילו נשרו רוב עלין כשר ובלבד שתהא עבותו קיימת בהדס בעלמא שנשרו מקצת עליו לא נתפרש דינו ויש מי שאומר שצריך שיהא כולו עבות ואם נשר מכל שיעורו אפי' עלה א' פסול והיינו דאמרינן בגמרא השתא עבות תלתא לא משכחי' אלמא בעי' שיהא כולו עבות וה"נ אמרינן ובלבד שתהא עבותו קיימת ואוקימנא בדאשתייר תלתא בקינא דאלמא בפחות מיכן לא מיקרי עבותו קיימת אבל הרא"ה סובר דכי אמרינן בעינן כוליה עבות היינו שיהא כל השיעור ממין עבות דקיימי תלתא בחד קינא ואי איכא בכוליה שיעורא חד קינא דלא הוי עבות פסול ומש"ה אמרינן דעבות ג' לא אשכחינן אבל כל שהוא ממין עבות אלא שנשרו מקצת עליו כל שנשאר רוב בכל קן וקן דהיינו ב' עלים כשר דשפיר מיקרי עבות ודייק לה מדאמרינן בגמרא כיון דנתרי תרי עבות היכי משכחת לה דאלמא כל היכי דלא נתרי תרי שפיר מיקרי עבות דאי לא לימא כיון דנתרי מיניה כלל עבותו קיימת היכי משכחת לה ואין ראוי להקל בכך שאין ראייתו ברורה עכ"ל: כתב בתשובת הרא"ש כלל כ"ד ששאלת על ההדס שנשרו עליו ולא נשארו בו כ"א ג' עלין לחין הוי יודע כי דבר זה נפל בו מחלוקת בין הגאונים והרמב"ם כתב שהוא כשר והראב"ד נחלק עליו ואמר דבעינן שישאר רוב עבותו וכן אני מורה ובא קודם שראיתי מחלוקתן דלא דמי ליבשו דיבשו איתנייהו אע"פ שאינו כל כך הדר אבל נשרו בצר להו שיעוריה אם לא נשאר הרוב עכ"ל: כתוב בכתבי ה"ר איסרלן סימן רנ"ט שאין רוב העולם מקפידים על הדס שוטה בלולב וחוזר ללמוד כן מדברי ה"ר אפרים שכתב רבי' בסימן רנ"ז שכך היו נוהגים בזמנו ואני אומר שאלו דברים בלא טעם וראיה כלל ואין להם על מה שיסמוכו ומהר"י קולון כתב בשורש מ"א שנשאל על הדס שוטה שרוב מדינת אשכנז יוצאים בו והשיב שנבהל מאד על זה והיפך ללמד עליהם זכות אם יש להם על מי שיסמוכו ובסוף דבריו כתב שאין לעשות מעשה לברך עליו:
יבשו עליו פסולה משנה שם:
ומ"ש אבל אם כמשו כשר ברייתא בר"פ שם:
ומ"ש ושיעור היבשות לר"י עד שיהא נפרך בצפורן והראב"ד פי' אפי' אם נפרך בצפורן אם עדיין ירוקים הם כשר וכו' כ"כ הרא"ש שם בראש הפרק ולא הכריע כא' מהפירושים ודעת הר"ן שם כדעת הראב"ד וכן דעת ה"ה:
ואם יבשו רוב עליו ונשארו בו ג' בדי עלין לחין כשר והוא שישארו הלחין בראשו שם ת"ר יבשו רוב עלין ונשארו בו ג' בדי עלין לחין כשר אמר רב חסדא ובראש כל א' וא' ופירש"י ג' בדי עלין לחין ג' בדין ובכל בד ובד ג' עלין לחין דבבציר מג' עלין לא הוי עבות ובראש כל א' שיהו הבדין הלחין בראשי הבדין אבל באמצעם לאו הדר הוא וכתב הרא"ש פירושו אינו מובן לכאורה דמשמע ענף כמו בדי אילן וא"כ מאי האי דקאמר ונשתיירו בו ג' בדין והלא מתחלה אינם כי אם ג' ועוד יבשו רוב עליו משמע דקאי אהדס אחד ומה שייך להזכיר בו שיור ג' בדין וה"ר ישעיה מטראני פירש דהאי עליו על לולב קאי שהיו בו הרבה בדים של הדס ויבשו רובם אם נשתיירו בהם ג' בדים ובהם ג' עלין לחין לכל אחד וא' כשר דאי אהדר קאי הול"ל ונשתיירו בו ג' עלין ולא ג' בדין ותו דקאמר רב חסדא ובראש כל אחד ש"מ דאלולב קאי ע"כ ולא נהירא דלמה דיבר התנא בלולב שיש בו יותר מג' בדין כיון דא"צ בו יותר ועוד יבשו רוב עליו משמע דאהדס קאי דאי אלולב ויש לו בדין הרבה הול"ל יבשו רוב בדין ונשתיירו ג' בדין ובהם ג' עלין לחין ונ"ל יבשו רוב עליו של ההדס ונשתיירו בו ג' בדין ותלתא בחד קינא מיקרי בד ע"ש שיוצאין כאחד ממקום אחד וכל קן וקן לבד ע"כ נקרא בד כמו בדי מחטין דגבי מציאה (כד.) עלה לחין כלומר עלים לחין יש בכל בד ובד ולא שיהא כולן לחין דא"כ הול"ל ג' בדין לחין מדקאמר ג' בדי עלין לחין משמע שיש בהם מקצת עלין לחין ואפי' אין בכל בד ובד אלא עלה אחד כשר וקאמר רב חסדא שאותו העלה יהא בראש כל בד ובד כי ג' עלין על קן א' יוצא מכאן וא' יוצא מכאן והג' באמצע מורכב על שניהם הוא הנקרא ראש ובו תלוי ההדר כי הוא נראה יותר מהאחרים עכ"ל ומהר"ר אליה המזרחי ז"ל כתב שמה שרצה להביא ראיה שפירוש בד קן מההיא דפרק אלו מציאות (כד.) דקתני בדי מחטין גבי מציאה אינו מחוור דהא בגמרא אמרו בהדיא מאי בדי שוכי ואמאי קרו ליה בדי דכל דתלו ביה מידי בד קרו ליה כי ההוא דתנן התם עלה אחד בבד אחד כשירה ופירש"י שוכי ענפים של אילן עלה א' בבד א' ובמסכת סוכה גבי ערבה שנשרו מקצת עליה ונשתיירו בה ג' עלין לחין איכא דאמרי אפי' עלה א' בבד א' כשירה ופירש"י שם עלה א' בבד א' בד א' ובו עלה א' ע"כ אבל צ"ל למ"ד שנקרא הקן בד מפני שכל קן וקן יש לו מקום לבדו ומצינו שהבד פי' לבדו כמו שדרשו ז"ל גבי בגדי הבד שפירושו פשתן ולמה נקרא בד מפני שהוא עולה לבדו שאין בכל קלח וקלח שום ענף יוצא כמנהג שאר הקלחים עכ"ל ולע"ד נראה שדברי הרא"ש מחוורין דהתם הכי איתא אלו הם כלים חדשים שלא שבעתן העין שאין חייב להכריז כגון בדי מחטין וצנורות ומחרוזות של קרדומות כל אלו שאמרו אימתי מותרין בזמן שמנאן א' א' אבל מנאן ב' ב' חייב להכריז ופירש"י חייב להכריז דמנין הוי סימן ובתר הכי אמרינן מאי בדי שוכי ואמאי קרו לה בדי דכל דתלו ביה מידי בד קרו ליה ונראה דאיצטריך תלמודא למימר מאי בדי שוכי משום דהוה משמע דבד היינו דבר שתלויים בו כמה דברים בעודם תלויים בו אבל כשאינן תלויים בו אין שם בד עליו וא"כ קשיא הא דקאמר דבדי מחטין שמצאן שנים שנים חייב להכריז משום דמנין הוי סימן ומצאן אחת אחת אינו חייב להכריז ואמאי הא כיון דבד לא מיקרי אלא בעוד הדברים תלויים בו ע"כ יש בבד זה מחטין ואע"פ שלא מצא אלא בד א' יכריז שהרי יש בו סימן ע"י מנין המחטין שיהיו בו להכי קאמר דבד מיקרי אף כשאין מחטין תלויים בו והיינו דקאמר מאי בדי שוכי וכו' כלומר הדבר שתולין בו הדברים אע"פ שאין תלויים בו נקרא בד וכדתנן עלה א' בבד א' והרי אין העלין תלויים בו ואפ"ה נקרא בד ע"ש שדרכו להיות תלויים בו ובד אפשר שהוא מל' בדי הארון וע"ש שנושא כל אותם הדברים התלויים בו נקרא כן ואפי' בשעה שאינו נושאם כיון שהוא מיוחד לכך שמו עליו והשתא לא מייתי הרא"ש מהתם אלא לאפוקי דלא נימא דלא מיקרי בד אלא כל הענף וא"כ לא שייך למיקרי בד לכל קן וקן דליתא דשם בד אינו מיוחד לענף אלא משותף לכל מידי דתלו ביה מידי וכמו בדי מחטין דמציאה וא"כ כל קן וקן מאחר שתלויים בו ג' עלין וקן זה הוא מוחלק מחבירו שפיר שייך למיקרי לכל קן וקן בד והר"ן פי' ג' בדי עלין לחין כפי' הרא"ש דהיינו ג' קינין שיש בכל א' ג' עלין אבל במאי דא"ר חסדא ובראש כל א' וא' ופי' רב חסדא שיהא קן א' בראש כל אחד מן ההדסים ונקיט לה אליבא דר' ישמעאל דאמר לקמן ג' הדסים משום דלכתחלה בעינן ג' הדסים משום נויי מצוה אבל אה"נ דמדינא בהדס א' שיש קן אחד לח בראשו סגי כיון דמדינא בהדס א' סגי לדברי מי שסובר כן והרמב"ם השמיט ברייתא זו ומאי דאתמר עלה וצריך טעם למה:
והראב"ד כתב אם יבשו כולם ונשארו ג' בדין כמושין פסול ולא נראה לא"א ז"ל דכיון דכמוש כשר וכו' שם והר"ן כתב ב' הסברות וכתב שראוי לחוש לדברי הראב"ד וכתב עוד הר"ן ומסתברא שכשם שראשו של הדס כשהוא לח מציל על הכל כך כשהוא יבש פוסל את הכל אבל רבינו כתב בסמוך דכשר דלא גרע מנקטם:
נקטם ראשו כשר וכו' בפרק לולב תנן (לב.) דהדס שנקטם ראשו פסול וכתב הר"ן נקטם ראשו ראש עצו דהכי מוכח ממאי דאמרינן בגמרא ועלתה בו תמרה שאין דרך התמרה לעלות אלא בעץ ובגמרא (לג.) תני עולא בר חיננא נקטם ראשו ועלתה בו תמרה כשר ופירש"י כמין תמרה כעין הנמצא בעלי ערבה פעמים בעלים דבוק כמין פרי ירוק וכתב הר"ן ודוקא כשנקטם ראשו מעי"ט ועלתה בו תמרה מעי"ט א"נ נקטם ראשו מעי"ט ועלתה בו תמרה בי"ט משום דהוי דיחוי מעיקרו לפי שמשנכנס י"ט לא היה ראוי כלל ודיחוי מעיקרו לא הוי דיחוי אצל מצות דהכי אסיקנא בגמרא גבי ענביו מרובים מעליו דאם מיעטן בי"ט כשר כיון דהוי דיחוי מעיקרו ומינה משמע דמיפשטא בעיין דאיבעיא לן בגמרא בנקטם ראשו מעי"ט ועלתה בו תמרה בי"ט אם יש דיחוי או לא אבל נקטם ראשו ועלתה בו תמרה בי"ט מספקא לן דדלמא כיון דנראה מתחלת י"ט והדר אידחי חל עליו תורת דיחוי ושוב אינו חוזר ונראה דחמיר טפי מדיחוי מעיקרו משום דההוא הוי כאילו לא בא לעולם עד עכשיו ואחרים מחמירין עוד לומר דאע"ג דגבי ענביו מרובים מעליו מסקינן דדיחוי מעיקרא לא הוי דיחוי לא פשטינן מינה בעיי דעלתה בו תמרה בי"ט משום דשאני התם משום שבידו לתקן דאע"ג דאין ממעטין אותם בי"ט מ"מ בידו הוא ומשום הכי לא הויא דיחוי אבל הכא דנקטם ראשו אין בידו כלל שתעלה בו תמרה עכ"ל ודעת הר"ן לפסוק כסתם מתני' דנקטם ראשו פסול ואע"ג דבתר הכי תנן רבי ישמעאל אומר ג' הדסים אפי' ב' קטומין וא' שאינו קטום רבי טרפון אומר אפי' שלשתן קטומים ואיפסיקא הלכתא בגמרא כרבי טרפון כתב שנכון בעיני מה שפירש בה הרז"ה דנקטם לחוד וקטומים לחוד דקטומים דמתניתין דאיפליגו בה רבי ישמעאל ורבי טרפון היינו שדרך ענפי ההדס שיוצאין מצידיהן בדין ופארות והן מפסיקין בקיני ההדס דלא הוו תלתא בחד קינא וצריך לקטום אותם משם ולאחר שקוטם אותם מהם נקראים הבדים קטומים ומאן דפסיל סבר כהפסק הוי ולא הוי הדר ור' טרפון סבר דלא הוי הפסק והדר הוא והשתא אתי שפיר דקיי"ל כסתם מתניתין דלעיל דנקטם ראשו פסול דומיא דשאר מינים ואתיא כהלכתא כולה שמעתין דשקלינן וטרינן בעלתה בו תמרה ואתי שפיר מאי דאמרינן דחד ולא קטים לא שכיח שרחוק הוא שיהא ענף של הדס שלא יצאו בו פארות ובדין מצדדיו והיינו דמקרי קטומים סתם עכ"ל וכ"נ שהוא דעת הראב"ד אבל הרי"ף והרא"ש כתבו דאיפסיקא הלכתא כר' טרפון דאמר אפי' שלשתן קטומים הלכך לא שנא עלתה בו תמרה ולא שנא לא עלתה בו תמרה כשר וכ"פ הרמב"ם וכתב עוד הרא"ש והא דמכשרינן בהדס קטום טפי מלולב וערבה פי' ה"ר ישעיה משום דענפיו חופין את עציו ואין קטימתו נראית כ"כ והראב"ד ובעל המאור ז"ל חילקו בין נקטם ראשו לקטום דהכא ופירושם רחוק מן הדעת ע"כ וכתב ה"ה שהראב"ד שבח סברתו וכתב עליה שהופיע רוח הקדש בבית מדרשו ועם כל השבח הזה שהוא משבח סברתו כבר ראה הרמב"ן: דבריו והשיב עליהם ויש קצת אחרונים מחמירים כדברי הראב"ד וכן ראוי להורות עכ"ל :
ומ"ש הלכך אם יבש בראשו פשוט דלא גרע מנקטם כבר כתבתי בסמוך שהר"ן כתב לפסול ביבש ראשו משים דכשם שראשו של הדס כשהוא לח מציל על הכל כך כשהוא יבש פוסל ונראה דלטעמיה אזיל דפסל בנקטם ראשו אבל במכשירי' בנקטם ראשו לא גרע יבש מנקטם ואע"פ שכשהוא לח מציל על הכל מ"מ כשהוא יבש אינו פוסל את הכל כתוב בא"ח בשם הריטב"א הלכתא להכשיר אפילו בחד ולא קטום אלא דלהידור מצוה בעינן שלשה ובאתרא דלא שכיחי מוקמינן אדינא ומכשרי בחד וקטום וכן הלכה למעשה מפי מורי ע"כ:
היו ענבים מרובים מעליו ירוקות כשר וכו' משנה שם (לב.) היו ענביו מרובות מעליו פסול ובגמ' (לג.) אמר רב חסדא דבר זה רבינו הגדול אמרו לא שאנו אלא ענביו שחורות אבל ענביו ירוקות מיניה דהדס הוא וכשר אמר רב פפא אדומות כשחורות דמיין דאמר רב חסדא האי שחור אדום הוא אלא שלקה:
ומ"ש ואין ממעטין אותם בי"ט ואם מיעטן כשר שם במשנה (לב:) היו ענביו מרובין מעליו פסול ואם מיעטן כשר ואין ממעטין אותם בי"ט משום דמתקן מנא ואמרינן בגמרא (לו:) דאם עבר וליקטן כשר ולפיכך היפך רבינו לשון המשנה וכתב ואם מיעטן כשר אחר ואין ממעטין אותם בי"ט ללמדנו דאם עבר וליקטן בי"ט כשר ומיהו אמרינן בגמרא דה"מ בדאשחור מאתמול דדיחוי מעיקרו הוא דפשיטא הוא דדיחוי מעיקרו לא הוי דיחוי אבל אי אשחור בי"ט ונראה ונדחה הוא לא תפשוט אי חוזר ונראה או לא וראיתי להרמב"ם והרא"ש שכתבו סתם שאם עבר וליקטם כשר ולא חילקו בין אשחור מעי"ט לאשחור בי"ט ואפשר שטעמם משום דאע"ג דנראה ונדחה הוא כל שבידו לתקן לא הוי דיחוי כדאמר רב אשי בזבחים פרק כל הפסולים (לד:) וה"נ בידו לתקן הוא ובראותם בגמרא אהא דת"ר אין ממעטין בי"ט משום רבי אלעזר ב"ר שמעון אמרו ממעטין והא קא מתקן מנא בי"ט א"ר אשי כגון שלקטם לאכילה ור' אלעזר ב"ר שמעון סבר לה כאבוה דאמר דבר שאין מתכוין מותר והא אביי ורבא דאמרי תרווייהו מודה ר"ש בפסיק רישיה ולא ימות הב"ע דאית ליה הושענא אחריתי כלומר וכיון דא"צ לזו אין כאן תקון כלי ומאחר דאי משכח הושענא אחריתי רשאי ללקטן לאכילה בידו לתקן חשיב והלכך אפי' אשחור בי"ט דנראה ונדחה הוא אם מיעטן כשר דחוזר ונראה ותלמודא דאמר דאשחור בי"ט לא תיפשוט משום דנראה ונדחה הוא לא אסיקי אדעתייהו טעמא דיהיב ר' אשי לר' אלעזר ברבי שמעון דלאותו הטעם אע"ג דנראה ונדחה הוא חוזר ונראה ודין זה דליקטן לאכילה כשר כתב הרמב"ם וז"ל עבר וליקטן או שליקטן אחד אחד לאכילה כשר ויש לתמוה למה לא כתב שצריך שתהיה לו הושענא אחריתי לשיהיה מותר ללקטן לאכילה ועוד למה הצריך שילקטם א' א' כיון דלאכילה לוקט אפי' כמה ביחד נמי ומדברי ה"ה נראה שהיה גורס בדברי הרמב"ם או שליקטם אחד לאכילה הרי זו כשר ולגירסא זו ניחא דאפי' כמה ביחד שרי ללקט ואחד דקאמר היינו לומר דלא שרי למעטן אלא לאדם אחד דאית ליה הושענא אחריתי וא"צ לזו: כתוב באורחות חיים בשם בעל ההשלמה ואם אין לו אלא זה שענביו מרובות מעליו נוטלו ואינו מברך עליו והדס שוטה לעולם אסור אבל ענביו מרובות מעליו כשר מיום ראשון ואילך : ב"הולא משמע לי הכי אלא כל שלא מיעט ענביו לעולם פסול:
בית חדש (ב"ח)
עריכהדף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
- דרשו חכמים שענפיו מכסין את עציו כו' ר"פ לולב הגזול ת"ר וענף עץ עבות עץ שהוא עבות שענפיו חופין את עצו הוי אומר זה הדס ופירש"י ענף עץ עבות. עץ שכולו ענף שהעץ מחופה בעלין ע"י שהן עשויין בקליעה ושוכבין על אביהן עכ"ל וכתב הר"ן דדייקי עבות. וה"ד עבות דקיימא תלתא תלתא בחד קינא מימרא דרב יהודא שם ופירש"י ג' עלין בקן אחד יוצאין מתוך עוקץ אחד והתוס' והרא"ש כתבו דחומרא גדולה היא זו דאינו מצוי שיוצאין מתוך עוקץ א' ופי' הרא"ש בעוגל א' כמ"ש רבי' וכ"כ הר"ן ג' עלין במקום אחד זה בצד זה עכ"ל:
- היו בו תלתא תלתא בקינא בשיעור אורך ההדס ונשרו רוב העלין פסול כך היא הנוסחא ברוב ספרים. ובמקצת ספרי' כתוב ואם נשרו רוב העלין של שיעור העבות פסול וכבר האריך ב"י בפי' הנוסחאות ולי נראה דמ"ש הרא"ש ונפרצו דמתניתין דפסול היינו שנשר רוב עבות של שיעור הדס ונשתייר המעוט עכ"ל שלא היתה דעתו לומר שבכל העבות של שיעור ההדס נשר ממנו הרוב מכל קן וקן ונשתייר המעוט דהיינו שלא נשאר בכל קן וקן רק עלה אחד וכן לא היתה דעתו לומר שרוב הקינין של שיעור ההדס נשרו ואפי' לא נפלו מכל קן וקן רק עלה אחד פסול כמו שהבין הב"י אלא דעתו לומר שאם ההדס גדול יותר מן השיעור דאינו פסול במה שנשרו העבות באותו יתרון אלא כיון שנשאר כל השיעור עבות כשר אלא דאם נשרו העבות כשיעור שנתנו רז"ל אז פסול אם נשר רוב העבות דהיינו שנשרו שני עלין ולא נשאר רק עלה אחד ולא ביאר הרא"ש אם ר"ל דדוקא שנשר מכל קן וקן או אפי' מקן אחד או לפחות ברוב הקינין מפני שדבר זה תלוי במחלוקת הגדולים בדין העבות דלגאונים שמצריכין עבות בכל שיעור אורך ההדס ממילא כשנשרו רוב עלין של קן אחד נמי פסול ולב"ה שמכשיר אפי' בקן אחד של עבות ממילא נמי אינו פסול בנשרו אא"כ לא נשתייר רוב העלין בשום קן ולהכרעת הרא"ש כדברי הראב"ד אינו פסול אא"כ שלא נשתייר ברוב השיעור של הדס עבות שלמות או רובן שאפי' בקן אחד שהוא מן הרוב אם נשרו ממנו שני עלין פסול מאחר שלא נשאר רוב שיעור ההדס עבות ופשוט הוא דלדעת הרא"ש אפי' אם נשרו העלין מכל קן וקן אם לא נשר רק עלה אחד מכל קן וקן כשר מאחר שנשארו שני עלין שהן הרוב של עבות וכדעת הרא"ה ורבינו נמשך אחר דעת הרא"ש ואין חלוק לענין הדין בין הנוסחאות כמו שחשב הב"י אלא הפירוש בשניהם אחד ורצה לומר שאם נשרו רוב העלין מן הקן דהיינו שלא נשאר רק עלה א' בקן באותו קן שהוא מן שיעור ההדס ולא מן היתרון פסול והיינו דתנן נפרצו עליו פסול ואח"כ כתב רבי' מחלוקת המחברים בדין העבות וכתב כתבו הגאונים כו' דמיניה נמי שמעינן דפליגי בנשרו העלין למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה וכדפירש' וכך היא דעת ה"ר ירוחם דלא פסלינן בנפרצו אלא בשלא נשאר רק עלה א' ונשרו השנים מן הקן ע"ש ואע"ג דמשמע בגמרא דבאסא מצראה דהיינו שהיו שבע עלין בקן ונשרו ממנו אינו כשר אא"כ שנשארו ג' עלין בקן למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה איכא למימר דהתם שאני דמאחר שנשר רוב העלין לפיכך בעינן דאשתייר ג' שהוא שיעור עבות שלם אבל כשלא היו מתחלה רק ג' עלין כשר אם נשתיירו ב' עלין כיון שלא נשרו רובן:
- כתבו הגאונים שצריך שיהא בכל שיעור אורך ההדס עבות ואם לאו פסול הכי מוכח ממאי דאמר רבא שרי ליה מאריה לר' טרפון השתא עבות ג' לא משכחינן בת חמשה מיבעיא ודעת ב"ה כיון דביבש מכשרינן כשלא נשאר עלין לחין כי אם ג' בראש הבד שמעינן דאפי' אין בו רק פעם אחת ג' בחד קינא כשר ולא בעינן בראש הבד אלא ביבש משום הדר בעינן ואם אין הלח בראשו לא הוי הדר אבל הכא עבות הוא דבעינן ואע"ג שאינו בראשו קיים מצות עבות כמ"ש הרא"ש בשם הראב"ד והא דאמר רבא שרי ליה מאריה לר' טרפון היינו משום דלמצוה ודאי מטרחינן דליהוי כולה שיעורא דהדס עבות:
- ומ"ש וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ח נשרו רוב עליו אם נשתיירו ג' עלין בקן אחד כשרה ע"כ ודקדק רבי' מלשון זה דאפי' לא נשאר רק ג' עלין בקן אחד לחוד כשר כסברת ב"ה אבל ה"ה לא פירש כן שכתב וז"ל וז"ש רבי' אם נשתיירו ג' עלין בקן א' ר"ל בכל קן וקן ע"כ וכה"ג כתב רפ"ז דבעינן כל השיעור עבות בדוקא ולא סגי ברובו אבל רבי' נמשך אחר דעת הרא"ש בתשובה שהביא הב"י שכתב דלדעת הרמב"ם אפי' לא נשאר כי אם קן אחד לבד כשר כמו ביבש:
- ומ"ש וא"א הרא"ש הכריע כדברי הראב"ד כו' שם בפסקיו האריך בטעמו של דבר ובתשובה ביאר עוד דלא דמי ליבש דביבש איתנהו אע"פ שאינו הדר כ"כ אבל נשרו בצר להו שיעוריה אם לא נשאר הרוב ולענין הלכה נקטינן כהכרעת הרא"ש דלעיכובא ברובא. וכבר כתבתי דאם נשארו ב' עלין ולא נשר רק אחד עבות קרינן ביה לדעת הרא"ש ורבי' למדקדק בדבריהם וכך מבואר בדברי ה"ר ירוחם וכך היא דעת הרא"ה ודלא כמסקנת הר"ן שכתב דאין ראוי להקל בכך: והדסים שלנו שהם שנים על גבי שנים פשיטא שאפי' לא נקטם רק עלה א' מכל קן ברוב שיעור אורך ההדס פסול מאחר שלא היה שם מתחלה כי אם שנים בקן ולא נשאר רוב הקן:
- יבשו עליו פסול וכו' נראה דלא היה צריך לפרש דכמוש כשר דפשיטא דמדיבש פסול כמוש כשר וכמו שסתם וכתב בלולב דיבש פסול אלא משום דבסוף הסימן כתב מחלוקת הראב"ד והרא"ש בכמוש אם מציל מידי יבש אם לאו לכך הקדים להורות דיבש פסול אבל אם כמשו כשר ואם יבשו רוב עליו וכו' ברייתא אוקימתא דרב חסדא שם בביאור: וכתב ב"י והרמב"ם השמיט ברייתא זו ומאי דאיתמר עלה וצריך טעם למה עכ"ל. ונראה לפי ע"ד דלמאי שמפרש הרא"ש דלהרמב"ם כשר ההדס בנשרו עליו אפי' לא נשאר רק ג' עלין בקן א' לבד ולא בעינן בראש הבד אם כן כל שכן ביבש דאיתנהו העלין דכשר בג' עלין לחין בקן אחד ולא בעינן בראש הבד ומאי דאמרי' בגמרא דבעינן בראש הבד היינו דוקא לתנא דמתני' דפוסל הדס בנקטם ראשו הה"נ דפוסל ביבש בראשו ולפיכך בעינן ג' עלין לחין בראש הבד וכל שכן היכא דנשרו כל העלין דבעינן שיהיו נשארים ג' עלין בקן אחד בראש הבד לתנא דמתני' אבל למאי דקי"ל בנקטם ראשו דכשר א"כ אף ביבש שנו לא בעינן ג' עלין לחין בראש הבד וכיון שכתב הרמב"ם בנשרו דכשר אפי' לא נשאר רק ג' עלין בקן אחד לחוד שוב לא היה צריך לכתוב דין זה גבי יבש בפירוש דנלמד במכ"ש מנשרו כדפרישית כן נראה לי ליישב דברי הרמב"ם:
- נקטם ראשו כשר כו' משנה שם נקטם ראשו פסול ובגמרא תני עולא בר חיננא נקטם ראשו ועלתה בו תמרה כשר וכתב הרי"ף ואיפסקא הלכתא כרבי טרפון דאמר אפי' שלשתן קטומין כשר הילכך ל"ש עלתה בו תמרה ול"ש לא עלתה בו תמרה כשר עכ"ל וכן פסקו הרמב"ם והרא"ש והסכים הרמב"ן עמהם וכתב שכך אמרו כל הגאונים ולא ערער אדם מהראשונים בדבר וקבלתם תכריע וביטל דעת הראב"ד ופירושו שפסק כמתני' לפסול הדס שנקטם ראשו. והר"א ממי"ץ בספר יראים כתב לקיים שניהם דודאי הלכה כרבי טרפון דקטומים כשרים והא דתנן פסול לכתחלה קאמר ויחזור אחר אחר ואי ליכא אחר יברך ע"ז ואשכחן דקתני פסול במקום כשר במשנה במנחות ובפרק כיצד צולין מייתי לה וכו' וכ"כ במרדכי ר"פ לולב הגזול בשמו ולפ"ז כל אותה סוגיא שנאמרה אנקטם ראשו דפסול הילכתא היא בלכתחלה והר"ן הסכים לדעת הראב"ד ובעל המאור דנקטם ראשו פסול אף בדיעבד כסתמא דמתני' וז"ל הרב המגיד ויש קצת אחרונים מחמירין כדברי הראב"ד וכן ראוי להורות עכ"ל ולענין הלכה נקטינן להחמיר במקום שאפשר באחר אבל היכא דלא אפשר כדאי הם הרי"ף והרמב"ם והרא"ש וכל הראשונים לסמוך עליהן בשעת הדחק ולברך עליו ועוד דשיטת הר"א ממי"ץ והמרדכי שהביא דבריו ברורה דמתני' בלכתחלה מיפרשא בדוקא:
- ומ"ש והלכך אם יבש בראשו כשר דלא גרע מנקטם יש להשיב דנקטם עדיף טפי כיון דענפיו חופין את עצו אין קטימתו נראים כל כך וכ"כ הרא"ש בשם ה"ר ישעיה שמזה הטעם מכשרינן בהדס קטום טפי מלולב וערב' אבל יבש ראשו דניטל הדרו פסול דכי היכי שראשו של הדס כשהוא לח מציל על הכל כך כשהוא יבש פוסל את הכל וכן פסק הר"ן ז"ל ומה שכתב הב"י דהר"ן לטעמיה אזיל דפוסל בנקטם ראשו לפיכך פוסל נמי ביבש ראשו אבל המכשירין בנקטם ראשו לא גרע יבש מנקטם ואף עפ"י שכשהוא לח מציל על הכל מ"מ כשהוא יבש אינו פוסל את הכל ע"כ הנה מ"ש דלטעמיה אזיל כו' הוא תמוה שהרי הר"ן כת' בפי' דאינו פסול בנקטם אלא בנקטם ראש עצו דהכי מוכח בגמרא וביבש פסול ביבשות העלין לבדן וה"ט דכשנקטמו ראשי העלין לא ניטל הדרו אא"כ נקטם ראש עצו אבל ביבשו ראשי העלין ניטל ההדר שלו לגמרי וא"כ אפשר לומר דאף הגאוני' שמכשירין בנקטם ראשו פוסלין ביבש ראשו מהאי טעמא גופיה דביבש ראשו אין שם הדר כלל ואע"ג דלהרא"ש דמכשיר בנקטם ראשו אפילו נקטם ראש עצו מכשיר כדמוכח בדבריו ר"פ לולב הגזול שמפרש נקטם ראשו דהדס וערבה דהיינו ראש הבד ולא ראש העלה וא"כ למאי דמכשיר הרא"ש נקטם ראשו דהדס ממילא מכשיר אף בנקטם ראש עצו אפ"ה פוסל ביבש ראשי העלין לחוד וה"ט דבנקטם אין קטימתו נראית כו' כמ"ש למעלה הלכך אין להקל להתיר ביבש ראשו ואפילו בדיעבד שאין שם אחר אין לברך עליו נ"ל. וזה לשון רבינו ישעיה אחרון ז"ל יבשו עליו או שנשרו ונשתיירו בו ג' עלין לחין כשר ובלבד שיהיו בראשו של בד ואעפ"י שנקטם ראשו כשר מפני שעליו חופין את קטימתו עכ"ל:
- היו ענביו מרובין מעליו כו' משנה וגמרא שם בביאור ואע"ג דבגמרא אמר אהא דאם עבר ומיעטן בי"ט דכשר ה"מ דאשחור מאתמול דדחוי מעיקרו הוא ואיפשטא לן דלא הוי דיחוי אבל אי אשחור בי"ט נראה ונדחה הוא ולא איפשטא לן אי אמרינן אין דיחוי מ"מ מאחר דהא דיש דיחוי אצל מצות מדרבנן הוא דאי מדאורייתא אין דיחוי אלא בקדשים אזלינן בספיקו לקולא ומש"ה כתבו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש בסתם דאם עבר וליקטן בי"ט כשר ולא חילקו בין אשחור מעי"ט לאשחור בי"ט ולפי זה בהך בעיא דר' ירמיה נמי בנקטם ראשו בעי"ט ועלתה בו תמרה בי"ט דאסיקנא בתיקו אזלינן בה נמי לקולא כיון דבעייא במידי דרבנן הוא אבל בנקטם ראשו בי"ט ועלתה בו תמרה בי"ט דנראה ונדחה וחזר ונראה הוא אזלינן בה לחומרא דמשמע דע"כ לא קא מיבעיא ליה לר' ירמיה אלא בדיחוי מעיקרו אבל בנראה ונדחה וחזר ונראה פשיטא ליה דיחוי דיחוי ואע"ג דלגבי עבר וליקטן איבעיא לן אף בנראה ונדחה איכא למימר שאני התם דבידו לתקן אבל הכא דאין בידו שתעלה בו תמרה פשיטא ליה בנראה ונדחה דהוי דיחוי ולא קא מיבעיא ליה אלא בדיחוי מעיקרו וכל זה שלא כדברי הר"ן דמסיק להחמיר בעלתה בו תמרה בי"ט אפי' גבי דיחוי מעיקרו ובעבר וליקטן מחמיר בנראה ונדחה ולפי דברינו אין להחמיר אלא אם כן בעלתה בו תמרה בי"ט היכא דנראה ונדחה וחזר ונראה אבל זולת זה אזלינן לקולא לדעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והנמשכים אחריהם ודבריהם עיקר נ"ל:
דרכי משה
עריכה(א) ובמנהגים שלנו פסק כדעת הטור דנקטם ויבשה כשירה:
(ב) ודע כי באלו המדינות פשט המנהג לברך על הדס דקיימי תרי ותרי בחד קינא ומהרא"י יישב טעם המנהג וכן הארכתי בזה בתשובה בס"ד וכן משמע מדברי מהרי"ל בה' לולב דאין לחוש: