טור אורח חיים תפג
<< | טור · אורח חיים · סימן תפג (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
טור עריכה
כתב רי"ף: מאן דלית ליה חמרא בליל פסח מקדש אריפתא, והיכי עביד, שרי המוציא ובוצע לריפתא ומנח ידיה עילויה עד דגמר קדושה ומברך לאכול מצה ואכיל, והדר אכיל שאר ירקי, ולסליק לפתורא ואומר מה נשתנה וכל ההגדה עד גאל ישראל, ומברך אמרור והדר כריך מצה ומרור ואכיל בלא ברכה. והר"י גיאת כתב שאינו מברך בשעת קידוש אלא המוציא, וגומר הקידוש ואוכל ומטבל ירקות בחרוסת, וגומר ההגדה ואח"כ מברך על אכילת מצה ועל אכילת מרור. ובעל העיטור כתב שמיד בקידוש אחר שבירך המוציא יברך על אכילת מצה וגומר הקידוש ואוכל, וכיון שאוכל מצה יאכל מרור מיד שאין להפסיק בין אכילת מצה לאכילת מרור ע"כ. ואי לא דמסתפינא הוינא אומר שיטבול בירק מיד בלא קידוש, ואח"כ יסדר ההגדה וההלל עד למעינו מים, ויקדש ויברך המוציא ויגמור הקידוש ויברך על אכילת מצה ויאכל אח"כ מרור כסדר, שאם קדש מיד צריך לאכול מצה מיד ולברך עליה ומרור אחריה מיד שאין להפסיק בין מצה למרור ונמצא משנה כל הסדר, ועוד אם מקדש מיד נמצא שאפילו טיבול הראשון הוא אחר המוציא ואין כאן היכירא לתינוקות, הלכך מוטב לטעום קודם הקידוש לקיים המצוה כסדרה ממה שישנה כל הסדר, וכן ייראה דעת רב נטרונאי שכתב ואם אין לו יין סודר הלל והגדה על הפת ומה נשתנה וחותם ומברך המוציא ולאכול מצה וגומר סעודתו.
כתב בעל העיטור: מי שאין לו יין עבר אדרבנן דאמרי ולא יפחתו לו מד' כוסות, וצריך למכור מה שיש לו לקיים מצות חכמים ולא יסמוך על הפת, שאם קיים כוס אחד לא קיים הג', לכן ימכור מה שיש לו ולהוציא הוצאות עד שימצא יין או צמוקים כמו שאדם צריך לחזר אחר לולב ואתרוג. ורב יוסף בר רב ורב האי גאון כתבו: מי שאין לו יין מקדש על הפת בלילי שבתות ויו"ט חוץ מלילי פסח שהרי אמרו ולא יפחתו לו מד' כוסות:
בית יוסף עריכה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
כתב רי"ף מאן דל"ל חמרא בליל פסח וכו' בס"פ ע"פ ופי' הר"ן שארי ברישא המוציא. מידי דהוה אבפה"ג דקדים לקידוש: ומנח ידיה עילויה עד דגמר קידושא. שכיון שמקדש עליו מצוה לאוחזו בידו כשם שאוחז בכוס שמקדש עליו ובתר דגמר קידושא מברך לאכול מצה משום דקידוש תדיר טפי:
ומ"ש רבינו בשם הר"י גיאת נראה שטעמו משום דכי היכי דכי אית ליה חמרא אינו מברך על אכילת מצה עד אחר ההגדה ה"נ כי לית ליה חמרא וסובר עוד שאין להפסיק בין אכילת מצה לאכילת מרור ועוד דבעינן דליעביד תרי טיבולי הלכך אינו מברך בשעת קידוש אלא המוציא וכו' והרי"ף לא נראה בעיניו דברי הר"י גיאת משום דלפי דבריו אחר שאכל מצה בתחלה חוזר ומברך עליה וכדאמרינן בגמרא (קטו:) לגבי היכא דלית ליה שאר ירקי לאחר שמילא כריסו חוזר ומברך עליו ועוד שלעולם ברכת אכילת מצה סמוכה לברכת המוציא הלכך צריך לסמכה לה כל מאי דאפשר ומש"ה אמר דאין מפסיקין ביניהן אלא בקידוש לפי שהוא תדיר ואע"פ שמפסיק בין אכילת מצה לאכילת מרור לית לן בה שלא הצריכו חכמים לאכלם סמוכין וכן נמי לא חיישינן אי לא עביד תרי טיבולי דכיון דליתנהו אלא משום היכר היכא דלא אפשר לא אפשר ובעל העיטור סובר כהרי"ף דלא חייש לתרי טיבולי היכא דלא אפשר וסובר נמי שצריך לסמוך ברכת אכילת מצה להמוציא ועדיפא מדהרי"ף דאפי' בקידוש שהוא תדיר אין מפסיקין ביניהן אלא דבענין סמיכות אכילת מרור לאכילת מצה סובר כהרי"ץ גיאת:
ורבינו שכ' ואי לא דמסתפינא הוינא אומר שיטבל בירק וכו' סובר שיש לסמוך ברכת אכילת מצה להמוציא כל מאי דאפשר והלכך אינו מפסיק ביניהם אלא בקידוש דלפי שהוא תדיר יש להקדימו לברכת אכילת מצ' וכדע' הרי"ף וסובר שאין להפסיק בין מצה למרור כדברי הרי"ג וסובר שאין לאכול מצה ומרור קודם ההגדה וסובר דאיכא למיהדר אתרי טיבולי כי היכי דתיהוי היכיר' ואע"ג דלדברי הר"י גיאת נמי עביד תרי טיבולי לית בה היכירא כיון דתרווייהו בתר המוציא עביד להו וזהו שכתב ועוד אם מקדש מיד נמצא שאפי' טיבול הראשון הוא אחר המוציא ואין כאן היכירא לתינוקות:
ומ"ש וכן יראה דעת רב נטרונאי שכתב ואם אין לו יין סודר הלל וכו' כלומר הרי שסובר בהדיא שאין לאכול מצה קודם ההגדה ודלא ככל הנך רבוותא וגם סובר שאין להפסיק בין ברכת המוציא לאכילת מצה בקריאת ההגדה כדברי הר"י גיאת ומיהו בקידוש כיון שלא הזכירו אפשר דסבר דמפסיק בו ביניהם דכיון דתדיר הוא יש להקדימו לברכת אכילת מצה כדעת הרי"ף ומאחר שלא כתב שלא יעשה אלא טיבול אחד משמע דבעינן תרי טיבולי וטיבולא קמא יעשה קודם ההגדה כסדר אלא שלפי שהוא צריך לקדש על הפת וא"א לו לקדש עד אחר ההגדה צריך להקדים הטיבול לקידוש. והגהות מיי' כתבו דאיתא בסדר רב שלום גאון דמקדש אריפתא וגומר סדר של פסח ובוצע:
כתב בעל העיטור מי שאין לו יין עבר אדרבנן וכו' ולא יסמוך על הפת שאם קיים כוס אחד לא קיים הג' כלומר שכיון שהוא מקדש על הפת הרי קיום מצוה הנעשית בכוס אחד אבל מצות ג' כוסות אחרים לא קיום.
ורב יוסף בר רב ורב האי גאון כתבו מי שאין לו יין וכו' כלומר והן חולקים על כל הנך רבוותא שסוברים דאף בליל פסח מקדש על הפת וא"כ כשאין לו יין נמצא שלא קיים אפי' מצוה הנעשית בכוס אחד כתוב בא"ח בשם הרא"ה מי שעושה סדרו על הפת אינו מברך לא גאלנו ולא יהללוך כי שתיהן ברכה של כוס עכ"ל .
בית חדש (ב"ח) עריכה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
כתב הרי"ף מאן דלית ליה חמרא כו' וטעמו דשרי ברישא המוציא משום דדמי לבפה"ג דקדים לקידוש וכדין כל שאר שבתות וימים טובים כשמקדשין על הפת שמברך המוציא תחלה:
ומ"ש ובצע לריפתיה היינו הפרוסה לפי סברת הרי"ף שמברך על הפרוסה המוציא וע"א מצה כדלעיל בסי' תע"ה ומשום הכי הצריך לבצוע לאלתר קודם קידוש דכיון דאיפסיקא הילכתא בפרק כיצד מברכין כר' חייא אליבא דרבא שאחר שיסיים ברכת המוציא בוצע מיד א"כ כאן אף על גב דמנח ידיה עלויה עד דגמר קידושא כשם שאוחז בכוס שמקדש עליו וה"נ כיון שמקדש על הלחם מצוה לאוחזה בידו מ"מ הבציעה צריכה שתהיה תיכף סיום הברכה משא"כ בכל שבתות וי"ט כשמקדש על הפת דבעינן שיקדש אתרתי שלימתא הלכך אינו בוצע עד אחר שיסיים כל הקדוש על השלמות כדלעיל בסי' רע"ב בשם רבינו האי גאון. ובתר דגמיר קדושה מברך לאכול מצה גם על אותה בציעה משום דקדוש תדיר טפי והדר אכיל שאר ירקי פי' ע"י טבול כשם שהוא מטבל בשאר ירקות אחר הקדוש מיד כשעושה הסדר על היין כמו ששנינו מזגו לו כוס ראשון בש"א מברך על היום כו' הביאו לפניו מטבל בחזר' וכו' וס"ל להרי"ף דאין חילוק בין כשהטבול קודם ברכת המוציא או לאחר ברכת המוציא לעולם איכא היכירא לתינוקות במה שחוזרין ומטבילין למרור שאז שואל התינוק למה מטבילין הלילה הזה ב' פעמים וכאשר כתבתי בסי' תע"ג בשם מהר"ל מפרא"ג. ומה שלא הצריך הרי"ף לטבל קודם קידו' היינו משום דאסור לטעום כלום לכתחלה משתחשך עד שיקדש כדאיתא להדיא בפ' ע"פ ע"ל בסי' רע"א:
וליסליק לפתורא כו' טעמו משום דאין לאכול מצה ומרור עד שיאמר תחלה ההגדה. ומה שאכל מצה תחלה בשעת קידוש אותה אכילה אינה אלא במקום טעימת יין דקידוש ומפני שאין ראוי לברך ע"א מצה אחר שכבר מילא כריסו ממנה לפיכך היה מוכרח לברך אז גם כן ע"א מצה אבל מרור והכריכה שיכול לאכול אח"כ צריך לומר ההגדה תחלה כמו כשעושין הסדר על היין וס"ל להרי"ף דברכת גאלנו לא ניתקנה דוקא על כוס של יין הלכך אומר כל ההגדה עד גאל ישראל כנ"ל טעמו של הרי"ף בסדר שלו:
ומ"ש והר"י גיאת כתב וכו' נראה דטעמו דטפי עדיף לברך ע"א מצה אחר ההגדה כמו כשעושין הסדר על היין ועוד דס"ל דאף לרבנן שאוכל מצה בפני עצמו ומרור בפני עצמו מ"מ צריך לאכלן יחד זה אחר זה בסמוך כמ"ש הרא"ש בפ' ע"פ ומה שקשה דלאחר שמילא כריסו ממנה יברך ע"א מצה נראה בעיני דס"ל לר"י גיאת שאינו אוכל אחר גמר הקידוש אלא פחות מכזית דברכת המוציא אינה טעונה כזית וא"כ לא שייך לומר בכה"ג לאחר שמילא כריסו כו' כמו שכתבתי בסימן תע"ג אצל מ"ש רבינו דא"צ כזית בטבול ראשון אבל הרי"ף סובר דלכתחלה ודאי צריך לאכול כזית מברכת המוציא וכמ"ש הרא"ש בע"פ ורבינו בסי' תע"ה ושם נתבאר טעמם וא"כ שייך לומר לאחר שמילא כריסו כו' לפיכך צריך לברך ע"א מצה מיד אחר הקידוש כדפי' וס"ל לר"י גיאות דטבול ראשון נמי בחרוסת כהרמב"ם ור"ע לעיל בסימן תע"ג. כנ"ל טעמו של הר"י גיאות בסדר שלו: ומה שכתב ב"י דהרי"ף והר"י גיאות פליגי אי בעי שני טבולים לא הבנתי דבריו שהרי מפורש דלתרוייהו בעינן ב' טבולים ואני מוסיף לומר דאף לב"ה בעינן שני טבולים אף עפ"י שלא הזכירן בדבריו שהרי לא הזכיר ג"כ טבול דמרור משום דפשיטא דבעינן ב' טיבולים כדי שישאלו דלמה יגרע סדר דעל הפת משאר כל הסדרים. וג"כ אפשר לומר שב"ה הזכיר בדבריו הב' טבולין אלא דרבינו לא העתיק מדבריו כי אם במה שחולקים בענין הסדר אבל בענין הטבולים אין ביניהם מחלוקת וטעמו של ב"ה היא דעיקר מצוה הראשונה בלילה זה היא ברכת ע"א מצה אלא שמברך תחלה המוציא משום דתדיר קודם וכמ"ש בסי' תע"ג שזו היא סברת אותן שמניחין הפרוסה על השלמה ע"ש ולפיכך סובר ב"ה שמיד בקדוש אחר שבירך המוציא יביא ע"א מצה שברכת ע"א מצה היא המצוה הראשונה וסובר דאין להפסיק בין אכילת מצה למרור אלא יאכלם ביחד סמוכין זה אחר זה אף לרבנן כסברת הרא"ש ור"י גיאות. ועל סדר של רבינו קשה היאך יטעום לכתחלה משתחשך קודם קידוש שבזה עושה איסור בידים ולכן נראה עיקר דמוטב לשנות קצת הסדר שאין בזה איסור ממה שיטעום קודם קידוש ומרב נטרונאי אין ראיה דאפשר דאיהו ס"ל דא"צ לטבול טבול הראשון קודם המוציא דוקא אלא יכול לעשות הב' טיבולים לאחר המוציא אבל רבינו שתופס עיקר דדוקא בעינן קודם המוציא א"כ ודאי עושה איסור שטועם קודם קידוש הלכך לראשונים אנו שומעין שלא לטבול קודם המוציא. ולענין מעשה פסק ב"י בש"ע כדברי הרי"ף אלא דבזה צ"ע דבא"ח בשם הרא"ה כתב מי שעושה סדרו על הפת אינו מברך לא גאלנו ולא יהללוך כי שתיהן ברכות של כוס ודלא כהרי"ף וכן נראה מדקדוק לשון רבינו בסדר שלו שכתב עד למעיינו מים ולא כתב עד גאל ישראל כלשון הרי"ף וכיון דספק ברכות להקל דברכות אינן מעכבות הלכך יעשה הסדר כהרי"ף אלא שלא יברך גאלנו ויהללוך עוד צריך להיות נזהר לפי מנהגינו שמברכין המוציא על השלמה שלא יבצע אלא עד אחר גמר הקידוש ודלא כהרי"ף דאזיל לטעמיה שמברך המוציא על הפרוס' לכך מוטב שיבצע מיד אחר שיברך המוציא שהרי פרוס ועומד הוא אבל לדידן דבעיא שלמות משום לחם משנה כמו בשאר שבתות וי"ט לא יבצע מן השלמה אלא עד אחר גמר הקידוש ואח"כ מברך ע"א מצה ובוצע מן הפרוסה ואוכל מכל א' וא' כזית ביחד וכו': כתב מהרש"ל מצאתי בשם הגאון מה"ר משה יניק שאם אין לו יין שלא יקדש על הפת לשנות הסדר אלא יעשנו על מי דבש כי נפלו כמה דעות חלוקות בענין סדר על הפת וק"ל ע"כ וכ"פ בהגהת ש"ע:
דרכי משה עריכה
(א) ונראה דצריך לברך אשר גאלנו דהא איתא במקום ברכת שעשה נסים דמברכין אכל ניסא ואף ביהללוך הוא סברא רחוקה שלא לאמרה משום שאין לו כוס דהא בבהכ"נ אמרינן אותה אחר הלל בלא כוס וה"ה כאן כן נ"ל כתב מהרי"ל במקום שנהגו לשתות משקה העשוי מדבש ואין חוששין לזיופא קמח מי שאין לו יין יקח אותה משקה לד' כוסות ובהגהות מנהגים כתב דלכוס של קידוש אין לוקחין שאר משקין ואין מקדשין אלא על היין או פת כדלעיל סימן ער"ב אמנם לי נראה דבליל פסח יש לסמוך אמ"ד דמקדשין על שאר משקין אם הוא חמר מדינה: