טור אורח חיים ער
<< | טור · אורח חיים · סימן ער (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
טור עריכה
ונוהגין לומר משנת במה מדליקין, לפי שיש בה דין הדלקה וג' דברים שצריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשכה.
ונוהגין באשכנז שלא לאומרו בי"ט שחל להיות בערב שבת, מפני שאין יכולין לומר עשרתם.
ואומר קדיש, ונפטרין לבתיהם לשלום.
בית יוסף עריכה
ונוהגין לומר משנת במה מדליקין וכו' נראה מדבריו שהיו נוהגין לאומרו אחר תפלת ערבית וכן נוהגין אשכנזים והמוסתערב ויותר נכון לאומרו קודם כמנהג בני ספרד שע"י קריאת פרק זה יזכור הג' דברים שצ"ל בתוך ביתו ויזהיר עליהם אבל אחר תפלת ערבית מה תועלת יש לו שיזכור הרי אין בידו לתקן מעתה ונוהגין באשכנז שלא לאומרו בי"ט שחל להיות בע"ש מפני שאין יכולין לומר עשרתם ג"כ הרוקח ושבלי הלקט והכלבו כתבו כן וכן נהגנו שלא לאומרו ואע"פ שאין טעם זה כדאי אפשר דטעמא דידן משום דבי"ט אין טרודים בשום דבר כי אם בבישול והדלקה הילכך מבעוד יום עבדו להו ואין צריך להזהירם כמו בשאר ערבי שבתות וכתב הגאון מהרי"א ז"ל בסוף הל' חנוכה בשם א"ח דיש שאין אומרין ב"מ בע"ש של חנוכה לפי שמזכיר שם פיסול שמנים שאסור להדליק בהם בשבת מה שאין כן בחנוכה ע"כ ולא ראיתי שנמנעין מלאומרו ואפשר שהטעם משום דמה שלא חששו לפיסול שמנים בחנוכה משום חומרא דידיה הוא שאסור להשתמש לאורה וליכא למיחש שמא יטה בשבת ועוד שצריך לקרותו להזכיר ג' דברים שצריך אדם לומר בתוך ביתו ומשום דבחנוכה לא מיפסלי שמנים אין להניח מלהזכיר:
בית חדש (ב"ח) עריכה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
ונוהגין לומר משנת ב"מ וכו' נראה מהסדר שסדר רבינו דדעתו היא שיאמר ב"מ אחר תפלת ערבית וקשה אדרבה טוב יותר לומר קודם תפלה מקמי שקיבל עליו שבת כדי שיזכור להזהיר על ג' דברים ולתקן השמן והפתילה שלא יהא בה שום פיסול אבל אחר תפלת ערבית מה תועלת יש לו שיזכור הלא אין בידו לתקן מעתה וכמ"ש ב"י וי"ל דאין טעם אמירת ב"מ היא כדי להזכירו הג' דברים ולהזהיר לבני ביתו אלא לפי שמקדימין להתפלל ערבית מפלג המנחה ואחר יציאת ב"ה עדיין יום הוא ולא ישב לסעוד ולומר קידוש עד שחשכה ע"כ נהגו ללמוד בשעה שהוא פנוי ולא ראו ללמוד פ' יציאות השבת או פ' אחר אלא פ' במה מדליקין דמדבר בדין הדלקה ובג' דברים השייך לליל שבת כדי להזכירו אגב לימודו שאם הדליק בשמנים ופתילות האסורות להדליק בהם שאסור להשתמש לאורן וכן אם לא הפרישו מעשר שלא יאכלו אותם פירות ואם לא עירבו ע"ח שאסורים לטלטל בחצר וכן בע"ת שלא ילך חוץ לתחום ולפ"ז ניחא הא דנוהגין שלא לאמרו בי"ט שחל להיות בע"ש דכיון דקי"ל חציו לה' וחציו לכם לא הטריחוהו לומר דבר אחר חצי היום כי כבר יצא י"ח ביום ע"ש מה שמחוייב בו חציו לה' עד חצי היום אבל הטעם שכתב רבינו מפני שאין יכולין לומר עשרתם הוא טעם חלוש גם הב"י כתב שאין טעם זה כדאי וז"ל מהרש"ל ובמנהגים כתב שאין לאמרו בשום שבת שחל בי"ט דאף בשבת של ח"ה אין אומרים אותו ואני כתבתי בספר ים של שלמה שיש לאמרו לעולם והא דכתב רבינו דין הקידוש קודם שכתב דנוהגין לומר ב"מ טעמו דעיולי יומא מקדימין ליה וכמ"ש מהרא"י בת"ה גבי ספירה דמה"ט מברכין וסופרין אחר קידוש ע"ש בסי' ס' והעולם נוהגין לומר תחלה ב"מ ואח"כ מקדש הש"ץ והוא טעות ויש למחות בידם:
דרכי משה עריכה
(א) וכן הוא המנהג וכתוב במנהגים שלנו שגם בשבת של ח"ה אין לאומרה. עוד כתב מהרי"ל בה' סוכה שאין לאומרו בי"ט שחל להיות בשבת וכן המנהג: