פתיחת התפריט הראשי

טורעריכה

משיבם היבם היבמה, הרי היא כאשתו לכל דבר, שיכול להוציאה בגט ולהחזירה, ולא אמרינן כיון שכבר קיים מצות יבום חזר איסור אשת אח למקומה.

וכתובתה על נכסי בעלה הראשון. ואם אין נכסים לראשון, יש לה כתובה מנה משני כדין אלמנה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה. אבל כל זמן שיש לראשון אפילו הן ביד לקוחות אין לה מנכסי שני כלום.

גרשה והחזירה קודם שפרע לה כתובתה, דינה כאשה אחרת שגרשה והחזירה, שאין לה אלא כתובה אחת, שהמגרש אשתו והחזירה על דעת כתובתה הראשונה הוא מחזירה.

וכיון שכתובתה על נכסי המת, אין היבם רשאי למכור כלום מנכסי אחיו, אלא יהיו כולם קיימין לשיעבוד כתובתה. ואם מכר או נתן מהם, מעכשיו בטלים, לא שנא אם מכר או נתן קודם יבום או אחרי יבום. ואפילו אם הניח מטלטלין כגון מעות או פירות תלושין, ימכרם וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות והגוף יהיה קיים לשיעבוד כתובתה.

ואפילו היה הוא חייב לאחיו מנה, לא יאמר הואיל ואני יורשו אחזיק במה שבידי, אלא מוציאין אותו מידו וילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות. והראב"ד כתב בזה שאין מוציאין אותו מידו. והרמב"ם ז"ל כתב דאפילו בשאר מטלטלין שהניח אחיו משתמש בהן כמו שירצה ואינה יכולה לעכב עליו, כיון שאין כתובה נגבית ממטלטלין אלא מתקנת הגאונים, אין כח בתקנה זו למונעו מנכסי אחיו לאוסרו באחריות זו שלא ישא ויתן בהם. עד כאן. ורב אלפס כתב כסברא ראשונה, ולזה הסכים אדוני אבי הרא"ש ז"ל.

ואפילו גרשה וכנסה אחר כך סתם, אינו יכול למכור, דכיון שכנסה סתם לא נתחייב לה בכתובה, אלא אם כן יתנו בשעה שמחזיר שכתובתה על נכסיו, ואז יכתוב לה כתובה באחריות על כל נכסיו שקנה ושיקנה, ויכול למכור. והוא הדין נמי בלא גרושין, אם מתרצת לו שימכור על מנת שיתחייב לה באחריות כתובתה, שיכתוב לה אחריות על כל נכסיו שקנה ושיקנה, יכול למכור.

כתב הרמב"ם: יבמה שלא היתה לה כתובה או שמחלה כתובתה, זכה בנכסי אחיו ויכול למכור וליתן בחפצו, וכשיכנוס יבמתו יכתוב לה מנה ויהיו כל נכסיו אחראין לכתובתה כשאר כל הנשים.

וכתב עוד: יבמה שלא היה לה על בעלה כתובה מפני שהיבמה אסורה עליו והרי היא מותרת לאחיו, אם רצה היבם לייבם כונס ואין לה כתובה כדרך שלא היה לה על בעלה, ודינה עם יבמה בתוספת כמו שהיה לה על בעלה. אבל לא כתב לה בעלה כתובה או שמכרה לו או שמחלה, צריך היבם לכתוב לה כתובה כדרך כל האלמנות.

בית יוסףעריכה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

משייבם היבם היבמה הרי היא כאשתו לכל דבר שיכול להוציאה בגט ולהחזירה ולא אמרינן דכיון שכבר קיים מצות יבום חזר איסור אשת אח למקומו בפרק החולץ (דף לט.) ובס"פ האשה שנפלו (דף פב:) ומייתי לה מדכתיב ולקחה לו לאשה כיון שלקחה הרי היא כאשתו לכל דבר: ומ"ש וכתובתה על נכסי בעלה הראשון ואם אין נכסים לראשון יש לה כתובה מנה משני וכו' שם (לח.) במשנה כנסה הרי היא כאשתו לכל דבר ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון ובגמ' (לט:) מ"ט אשה הקנו לו מן השמים ואי לית לה מראשון תקינו לה משני כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ופירש"י אשה הקנו לו מן השמים. ולא שיעבד נכסיו לכתובה ויכול למוכרם בכל עת שירצה: ואי לית לה מראשון. דלית ליה נכסי:


ומ"ש רבינו יש לה כתובה מנה משני פשוט הוא וכ"כ הרמב"ם בפ' כ"ב מהל' אישות:


ומ"ש אבל כל זמן שיש לראשון אפי' הן ביד לקוחות אין לה מנכסי שני כלום התוס' הקשו אהא דאמרינן מאי טעמא אשה הקנו לו מן השמים וא"ת מה מרויח בכך היבם כיון דאי לית לה מראשון תקינו לה משני וכי תימא שאם מכר הראשון נכסיו טרפה מלקוחות אע"פ שיש בני חורין לשני א"כ תהא קלה בעיניו להוציאה ואומר ר"י דנפקא מינה שיכול היבם למכור שדותיו ואפי' אשתדוף שדותיו של מת לא טרפה ממשעבדי אי נמי נפקא מינה אם גירשה ואח"כ אשתדוף שדותיו של מת דלא גבי מבני חרי לשני והר"ן כתב אי נמי נפקא מינה לענין נדוניא דאפי' ליכא נכסים משני אין לה על השני אלא עיקר כתובה אף ע"פ שהוציא נכסים משל אחיו שהיו מספיקים לנדוניתא ע"כ ורבינו כתב כתירוצא קמא דתוס' ולא חש לחששא דתהא קלה בעיניו להוציאה ולא ידעתי למה ועיין בר"י:


גירשה והחזירה קודם שפרע לה כתובה דינה כדין אשה אחרת שגירשה והחזירה שאין לה אלא כתובה אחת כו' משנה וגמרא בסוף פרק האשה שנפלו (דף פ:) אם תפסה האלמנה מנכסי בעלה נתבאר בסימן צ"ג:


וכיון שכתובתה על נכסי המת אין היבם רשאי למכור כלום מנכסי אחיו וכו' שם (דף פא) תניא רבי אבא אומר שאלתי את סומכוס הרוצה שימכור בנכסי אחיו כיצד הוא עושה אם הוא כהן יעשה סעודה ויפייס אם ישראל הוא מגרש בגט ויחזור ההוא גברא דנפלה ליה יבמה בפומבדיתא בעא אחוה למיפסלה בגיטא מיניה א"ל מאי דעתיך משום נכסי בנכסי פליגנא לך אמר רב יוסף כיון דאמור רבנן לא ליזבון איניש אף ע"ג דזבין לא הוי זביניה זביני ופירש"י ומה שעשה זה שהתנה עמו לחלוק לו וקנו מידו הרי הוא כמוכר ומסיק התם דבין יבם ואחר כך חלק בין חלק ואחר כך יבם לא עשה כלום וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' אישות. וכתבו התוס' הרוצה שימכור בנכסי אחיו לפי שאינו יכול למכור ומכר בטל לאלתר אפי' קודם שתבא לידי גבייה דהחמירו חכמים ביבמה לפי שלא כתב לה כל נכסי אחראין לכתובתה לכך תיקנו שאינו יכול למכור כלל שלא תצטרך לחזור ולטרוח ולטרוף מהלקוחות ואפי' ישאיר לה כנגד כתובתה אינו רשאי למכור השאר דחיישינן שמא יאבדו או ישתדפו השדות שישאר עכ"ל:


ומ"ש ואפי' אם הניח מטלטלין כגון מעות או פירות תלושים ימכרו וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות וכו' משנה שם (דף פ.) ופירש"י דקסבר מטלטלי משתעבדי לכתובה:


ומ"ש ואפי' אם הוא חייב לאחיו מנה לא יאמר הואיל ואני יורשו אחזיק במה שבידי אלא מוציאין אותו מידו וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות ברייתא שם (דף פא.) ואמר ר"נ עלה זו אינה משנה מאי טעמא אילימא משום דהוה ליה מטלטלי ומטלטלי לכתובה לא משתעבדי דילמא ר"מ הוא דאמר מטלטלי משתעבדי לכתובה ואלא משום דא"ל לאו בעל דברים דידי את דילמא רבי נתן הוא דאמר מנין לנושה בחבירו מנה וחבירו בחבירו מנין שמוציאין מזה ונותנין לזה שנאמר ונתן לאשר אשם לו לא אשכחן תנא דמחמיר תרי חומרי בכתובה והרי"ף הביא ברייתא זו וכתב עליה הא מתניתא ר"מ הוא דאמר מטלטלי משתעבדי לכתובה ואף ע"ג דלית הלכתא כוותיה וכיון דתקינו רבנן השתא למגבי כתובה ממטלטלי עבדינן כוותיה וכתב הרא"ש תמה הראב"ד איך הביא הרי"ף ז"ל ברייתא זו לפסק הלכה הא אמרינן דזו אינה משנה ולא עבדינן תרי חומרי בכתובה ואי משום דתיקנו רבנן בתראי דכתובה גבי ממטלטלי מי עדיפא תקנתא דבתראי ממילתא דר"מ דאמר מטלטלי משתעבדי לכתובה ואפ"ה אמרינן דדוקא במטלטלי דאיתנהו בעין ברשות היורשים אבל מלוה דאיתא ברשות אחרים לא מפקינן מלוה בע"כ ויהבינן לאשה בכתובתה מדר' נתן דלא מחמירין תרי חומרי בכתובה וכ"ש שהיורש גופיה הוא הלוה דלא כייפינן ליה למפרע הנהו זוזי ולא ידענא מאי קשיא ליה דהא דחשיב תלמודא להא מתניתין טעות לפי שודאי מעצמו שנאה התנא ומשבשתא היא לפי שא"א לקיימה אם לא שנעשה המחלוקת תרי זוגי תנאי ר"מ ובר פלוגתיה ורבי נתן ובר פלוגתיה אפי' אי ס"ל הלכה כר"מ וכרבי נתן תרי חומרי בכתובה לא מחמרינן אף כי ר"מ סבר כרבי נתן ור"נ כרבי מאיר מודו תרוייהו דלא עבדינן כהך ברייתא אבל השתא דתיקנו רבנן כתובה דגביא ממטלטלי יחזרו המטלטלין להיות כמקרקעי ואין כאן אלא חומרא אחת כרבי נתן עכ"ל וגם הר"ן כתב כדברי הרא"ש ז"ל ומ"ש רבינו בשם הרמב"ם ז"ל הוא בפ' כ"ב מהל' אישות וכתב ה"ה שהרמב"ן והרשב"א ז"ל כתבו כדעת הרי"ף ובעיטור כתב בשם גאון כדעת הרמב"ם ז"ל וכתב עוד הרב המגיד דאפי' לדעת רבינו אם כתב בכתובה מטלטלי אגב מקרקעי שלוקחין קרקע מן המטלטלין שהניח האח שהרי הן משועבדים לה מן הדין ולא מן התקנה כנזכר פי"ו עכ"ל וכ"כ הריב"ש דעכשיו שכותבים בכתובות שיעבוד מטלטלין הדין עמה שיוציאו כל הנכסים מידן וילקח בהם קרקע שיהיה קיים לשיעבוד כתובתה והיבם אוכל פירות ואפי' כתובתה אינה אלא מנה והנכסים הם ק' מנה הדין כן כמו שמפורש בברייתא עכ"ל. וכתב עוד הנכסים שביד היבמה מבואר שהדין הוא להוציאם מידה שהרי אין לה עליהם אלא שיעבוד כתובה והיבם אוכל פירות אבל לאחריות כתובתה ילקח בהם קרקע וכתב הרשב"א בתשובה הטעם לשומרת יבם שהוא מעכב ביד היבם לרדת לנכסים ולאכול ולמכור ולהתעסק בהם לפי שאינה יכולה לכוף את היבם לפרוע לה כתובתה עכשיו לפי שהיא שומרת יבם ועוד שאין לה אחריות על נכסי היבם ואפי' לאחר שנשאה אלא נכסי הבעל הראשון. וכתב עוד שומרת יבם הדין הוא שיעמדו הנכסים המטלטלים מחמתה ומחמת היבם ביד ב"ד או אפוטרופין עד שילקח בהם קרקע ויאכל היבם אז הפירות אבל הקרקעות שנשארו מן המת לא תרד בהם האלמנה וגם לא האפוטרופא בשבילה וגם לא תאכל היא הפירות אלא היורש לפי שאין מזונות לשומרת יבם אלא ג' חדשים הראשונים בלבד או אם עמד בדין וברח עכ"ל. ובקצת ספרי רבינו כתב קודם סברת הרמב"ם כלשון הזה והראב"ד כתב בזה שאין מוציאין אותו מידו:


ואפילו גירשה וכנסה אח"כ סתם אינו יכול למכור דכיון שכנסה סתם לא נתחייב לה בכתובה אא"כ יתנה בשעה שמחזיר שכתובתה על נכסיו ואז יכתוב לה כתובה באחריות על כל נכסיו ושקנה ושיקנה ואז יכול למכור כ"כ התוספות והרא"ש ז"ל בפ' האשה שנפלו "ב"ה ומפורש הוא בברייתא הנזכרת אם נתן הוא יעשה סעודה ויפייס על הברייתא שכתבתיה בסמוך הרוצה שימכור בנכסי אחיו כיצד יעשה וכו' ומ"ש וה"ה נמי בלא גירושין אם מתרצה לו שימכור על מנת שיתחייב לה באחריות כתובה וכו' ג"ז כתבו שם התוס' והרא"ש ז"ל: כתב הרמב"ם יבמה שלא היה לה כתובה או שמחלה כתובתה זכה בנכסי אחיו ויכול למכור וליתן כחפצו וכשיכנוס יבמתו יכתוב לה מנה וכו' בפרק כ"ב מהלכות אישות וכתב הרב המגיד דהיינו מדתנן פרק החולץ ופרק האשה שנפלו כנסה הרי היא כאשתו לכל דבר ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון ובגמרא אי לית לה מראשון תקינו לה משני כדי שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה ע"כ וכבר כתב רבינו זה בסי' זה ולא חזר לכתבו אלא כדי לסמוך דברי הרמב"ם ז"ל שכתב לקמן בסמוך לדברים אלו וכתב עוד יבמה שלא היה לה על בעלה כתובה מפני שהיבמה אסורה עליו והרי היא מותרת לאחיו אם רצה היבם כונס ואין לה כתובה (ב"ה בפ"ב מיבום וע"ש בדברי ה"ה):

בית חדש (ב"ח)עריכה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

משייבם היבם היבמה ה"ה כאשתו לכל דבר משנה פרק החולץ (דף ל"ט) וקאמרינן פשיטא דמגרשה בגט סד"א הואיל וכתיב ולקחה לו לאשה ויבמה עדיין יבומין הראשון עליה אף על פי שלקחה קרי לה ויבמה בחליצה אין בגט לא קמ"ל ומחזירה פשיטא סד"א מצוה דרמיא עליה עבדה השתא תיקום עליה באשת אח קמ"ל ואימא ה"נ אמר קרא ולקחה לו לאשה ל"ל דכתב לאשה ש"מ ה"ה כאשתו וקרא ויבמה לכדרבנן ויבמה בעל כרחה:

וכתובתה על נכסי בעלה הראשון וכו' עד אלא יהיו כולם קיימין לשיעבוד כתובתה כלומר דאף על פי דנכסי הראשון מרובים הרבה יותר מכדי כתובתה חיישינן דילמא ישתדפו מקצתם ותצטרך לחזר אחר הלקוחות הוא בפרק האשה שנפלו (דף פ"ח) בד"ה הרוצה שימכור:

גירשה והחזירה וכו' עד סוף הסימן הכל בפרק האשה שנפלו (דף פ"א) וכתב הר"ן דקשה וכי חוב זה שחייב לאחיו עדיף טפי שאם מכרו לה דאם חזר ומחלו מחול וה"נ למחול לנפשיה דאין לחייבו לשלמו מדינא דגרמי כיון דאין כוונתו להזיק אלא כדי לפטור לעצמו וכדלעיל בסי' ק"ה ובח"מ סימן ס"ו ובמרדכי ס"פ האשה שנפלו תירץ דכיון שנשתעבד מקודם לכתובתה אלים שיעבודא ולא מני מחיל דכל היכא דחב לאחרים לא מצי מחיל מדרבי נתן ע"ש והראב"ד כתב בזה כלומר בזה שחייב לאחיו וטעם מחלוקת זה הביא ב"י ע"ש:

כתב הרב רבי' משה בר מיימוני יבמה שלא היה לה כתיבה וכולי בפרק כ"ב מאישות כ"כ ואף ע"ג דאסור לאדם שישהה עם אשתו בלא כתובה אפי' מחלה לו כתובתה ואפילו התנה בשעת קידושין שלא יהא לה כתובה וכדלעיל בסימן ס"ו אפ"ה כתב הרב רבינו משה בר מיימוני דין יבמה זו שבעלה עבר עבירה ושהה עם אשתו בלא כתובה דהיבם זכה בנכסי אחיו וכו' וכתב ה"ה דהיינו מדתנן כתובתה על נכסי בעלה הראשון ואי לית לה מראשון תקינו לה משני עכ"ל ואע"ג דבריש סי' זה כתב רבינו ע"פ פירש"י דאי לית לה מראשון היינו שאין נכסים לראשון חזר והביא דברי הרמב"ם דמפרש ואי לית לה מראשון כגון שעבר ושהה עם אשתו בלא כתובה או שמחלה לו כתובתה ולא כתב לה אחרת סבירא ליה לרבינו דב' הפירושים אמת:

וכתב עוד יבמה וכו' בפ"ב מהלכות יבום כ"כ והוא בעיא דאיפשיט' מברייתא בפרק יש מותרות(דף פ"ה) דהכי קתני כתובתה על נכסי בעלה הראשון ואי לית לה מראשון תקינו לה משני ואם היתה שנייה לבעל אפי' מיבם אין לה ואפשר דמכאן הוציא הרמב"ם דדוקא בהיתה שנייה אבל בהיתה כשרה אלא דהבעל עבר עבירה ולא כתב לה כתובה אית לה מיבם כמ"ש בפרק כ"ב דאישות שהביא רבינו קודם זה דאל"כ למה תני שנייה ה"ל לאשמועי' דאפי' כשרה נמי אם לא ה"ל כתובה מבעל אין לה נמי מיבם ומיהו קצת קשה כיון דדין שנייה מפורש בגמרא אמאי כתבו רבי' ע"ש הרמב"ם ואיפשר ליישב דה"ה כתב דהרמב"ן והרשב"א פירשו דאפילו היתה שנייה אם לאחר שכנסה היבם הוא בא לשהות עמה הא קי"ל שאסור לאדם לשהות עם אשתו בלא כתובה אלא הכא כשבא עליה וקנאה והוא בא להוציאה קודם שיכתוב לה קאמר דלית לה עכ"ד אבל מלשון הרמב"ם שכתב מייבם ואין לה עליו כתובה כדרך שלא היה לה על בעלה משמע ליה לרבינו דאפילו הוא בא לשהות עמה אין לה כתובה ולא עבר עבירה דלא אסור לשהות עם אשתו בלא כתובה אלא באשה שקנאה לו לדעתו שלא תהא קלה בעיניו להוציאה אבל זו שלא היה לה כתובה מבעלה והקנוה לו מן השמים ושלא תהיה לה כתובה גם ממנו אינה קלה בעיניו להוציאה א"נ איפכא באשה כשרה חששו שלא תהא קלה בעיניו להוציאה אבל זו שנישאת לאחיו באיסור ולא היתה לה כתובה ממנו ומדינא מיבם נמי לית לה כתובה אין לנו לחוש אם תהא קלה בעיניו להוציאה דלא כהרמב"ן והרשב"א והשתא ניחא הא דכתב רבינו דין זה ע"ש הרמב"ם ומה שהקשה ב"י בריש סימן זה על מ"ש רבינו דכ"ז שיש לראשון אפילו הן ביד לקוחות אין לה מנכסי שני כלום דאם כו תהא קלה בעיניו להוציאה וכמו שהקשו התוספות בפרק החולץ י"ל דרבינו ס"ל דביבמה שיש לה כתובה מנכסי ראשון שביד הלקוחות כיון דעכ"פ יש לה כתובה שוב אינה קלה בעיניו להוציאה ולא חשש לקושיית התוספות בפרק החולץ לפי דבתוספות פרק האשה שנפלו (דף פ"ה) בד"ה הרוצה שימכור כתבו כך בדברי רבינו ולא הקשו קושיא זו אלמא דמסקנת התוספות דביבמה אינה קלה בעיניו להוציאה: ומ"ש בגמרא תקינו לה משני שלא תהא חלה בעיניו להוציאה היינו דוקא דלית ליה נכסים לראשון כלל לא בני חורין ולא משועבדים:

דרכי משהעריכה

(א) ועיין בדברי הר"ן פרק האשה שנפלו דף תקי"א ע"ב ועוד כתב הר"ן פרק נערה שנתפתתה דף ת"נ ואם היה ליבם בנות עם היבמה אם כתובתה על נכסי בעלה הראשון אין בנותיה ניזונות מן האחים ואם לא היו נכסים להראשון דכתובה על נכסי בעלה השני ניזונות מן האחין והאלמנה ניזונת מ"מ כל זמן מיגר אלמנותה מבעל השני (עכ"ל) ממ"נ דאי כתובה על נכסי בעלה הראשון שפיר קרינן ביה כל ימי מיגר אלמנה בביתי שהרי מחמתו היא אלמנה עכשיו ואי לית ליה נכסי לראשון כ"ש שיש לה מזונות דהא אית לה כתובה מב':

(ב) וכתב המ"מ בפ"ב דיבום ודוקא אם לא כתב לה אבל אסור לשהות בלא כתובה ואם היא שנייה ליבם ולא לבעל אית לה כתובה מנכסי בעלה הראשון דלא כירושלמי עד כאן לשונו: