טור אבן העזר קיז
<< | טור · אבן העזר · סימן קיז (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
טור עריכה
אשה שאין לה וסת לא תשמש אלא על ידי בדיקה.
כיצד היא הבדיקה, בודקת קודם תשמיש ומיד אחר תשמיש, אם נמצא בעד שאחר תשמיש דם בג' תשמישים זה אחר זה, הוחזקה נדה כל ימיה ויוצאת בלא כתובה, ואין לה פירות ולא מזונות ולא בלאות שאינן קיימין דלאו בת תשמיש היא, ויוציא ולא יחזיר עולמית אפילו אם תתרפא, ומותרת לינשא לאחר כמו שפירשתי בהלכות נדה בספר יורה דעה.
ואם שמשה ג' פעמים ולא מצאה דם, כתב רי"ף שהיא ככל הנשים, ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב שלעולם לא תשמש בלא בדיקה, וכן כתב הרמב"ם.
וכתב עוד: במה דברים אמורים שהיתה כך מתחילת נישואים ומביאה ראשונה ראתה דם, אבל אם אירע לה חולי זה אחר שניסת נסתחפה שדהו, לפיכך אם בעל פעם אחד ולא מצא דם ואחר כך חזרה להיות רואה בכל עת תשמיש, יוציא ויתן כתובה ולא יחזיר עולמית. וכן כל אשה שנולדו בה מומין אחר שנשאת, אפילו נעשית מוכת שחין אם רצה לקיים יקיים, ואם רצה להוציא יוציא ויתן כתובה.
כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל: האומר על אשתו שאינה ראויה לאיש והיא אומרת שהיא ככל הנשים, דבר זה יבדוק על ידי נשים הגונות וכשרות, אם הן אומרות שאינה ראויה לאיש אין לה עליו לא כתובה ולא תנאי כתובה, ואם הם אומרות שהיא ראויה לאיש הרי היא ככל הנשים, וכל זמן שלא נבדקה אינו חייב במזונותיה.
נמצאו עליה מומין או נדרים, תצא בלא כתובה אפילו נשאת סתם. ולמעלה בהלכות קדושין פירשתי באיזה מומין ונדרים איירי.
ודין הכתובה בנשא אשה ושהתה עמה עשר שנים ולא ילדה, וכן דינה בענין הכתובה אם אחר כך ניסת לשני לשלישי ולרביעי, יתבאר לקמן בעזרת השם בסוף הלכות גירושין בסימן קנ"ד.
בית יוסף עריכה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
אשה שאין לה וסת לא תשמש אלא על ידי בדיקה וכו' בספ"ק דנדה (דף יב:) ת"ר אשה שאין לה וסת אסורה לשמש ואין לה כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות ויוציא ולא יחזיר עולמית דברי ר"מ ר"ח בן אנטיגנוס אומר משמשת בשני עדים הן עוותיה הן תקוניה אסורה לשמש דילמא מקלקלה ליה ואין לה כתובה כיון דלא חזיא לביאה לית לה כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות תנאי כתובה ככתובה דמי יוציא ולא יחזיר פשיטא לא צריכא דהדרא ואיתקנא מהו דתימא להדרה קמ"ל דזימנין דאזלא ומינסבא ואמר אלו הייתי יודע שכך היה אפילו הייתם נותנים לי מאה מנה לא הייתי מגרשה ונמצא גט בטל ובניה ממזרים ופירש"י הילכך אומרים לו הוי יודע שהמגרש את אשתו משום וסת לא יחזיר ואפילו היא חוזרת וקובעת ותו לא מצי למימר אילו הייתי יודע וכו' שהרי התרו בו וגמר וגירשה אמר ר"י אמר שמואל הלכה כר' חנינא בן אנטיגנוס והרי"ף הביא בריית' זו בס"פ אלמנה ניזונת וכתב כלשון הזה רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר משמשת בשני עדים והם תיקוניה ועיוותיה שאם תשמש פעם אחת וב' וג' בעדים וימצא על עד שלה או שלו בכל פעם ופעם הרי הן עיוותיה שהוחזקה נדה כל ימיה ותצא בלא כתובה ואם שמשה בשני עדים אחד לו ואחד לה ג"פ ולא נמצא באחד מהם הרי הם תיקוניה והרי היא ככל הנשים עכ"ל: וכתב הר"ן בפ' ב' דשבועות שנראה שהוא ז"ל סובר דאע"ג דקי"ל דכל אשה שאין לה וסת לא בעיא בדיקה לבעלה היינו לאחר שתהא מוחזקת ג"פ שלא תהא רואה דם מחמת תשמיש אבל מתחלה חוששין לה וכן פירש הרשב"א בתורת הבית דברי הרי"ף ז"ל וכתב הר"ן שם פ"ב דשבועות ומיהו כי אמרינן דלא יחזיר עולמית דוקא כדאמר לה הוי יודעת דמשום דאין לך וסת אני מגרשך ואי לא לא הייתי מגרשך ובכה"ג אי שרית ליה לאהדורה מצי לקלקולה הא לאו הכי לא מצי לקלקולה לר"מ דבעי תנאי כפול דתנן בפרק השולח (מו:) המוציא את אשתו משום איילונית ר"י אומר לא יחזיר וחכ"א יחזיר ואמרינן עלה בגמרא מאן חכמים רבי מאיר וטעמא משום דכיון דלא כפליה לתנאיה לא מצי לקלקולה ולרבנן נמי דלא בעי תנאי כפול הכא דוקא כשאמר לה משום כך אני מוציאך אבל גירש סתם יכול הוא להחזיר דהא לא מצי לקלקולה וכענין שאמרו שם גבי איילונית ואחרים אומרים דהכא אפי' לא אמר לה מצי לקלקולה לפי שהדבר ידוע שאין אדם משהה אשה שהיא אסורה לשמש הילכך סתמו כפירושו אבל התם כל שלא פירש אין הדבר מוכיח שמפני כך גירשה ותמהני הכא היכי מצי לקלקולה דכיון דמדינא אמרינן יוציא הא לא מצי אמר לה אילו הייתי יודע שכן לא הייתי מגרשך שהרי מחוייב הוא לגרשה וניחא לי דמאי דאמרינן יוציא לא שיכפוהו ב"ד בכך אלא שכיון שאינו יכול לשמש עמה מוטל עליו להוציא הלכך מצי לקלקולה לומר אילו הייתי יודע שתהא לה תקנה הייתי שוהא מלגרש ומחזירך שתהא מתוקנת והארכתי בזה אע"ג דלא קי"ל כר"מ משום דנ"מ לרבי חנינא בן אנטיגנוס לפי שיטתו של הרב ז"ל שהוא סובר דלרבי חנינא נמי היכא שנבדקה ג"פ ומצאה טמאה יוציא כמו שאכתוב בסמוך בס"ד עכ"ל:
ומ"ש רבי' ומותרת לינשא לאחר כמו שפירשתי בהל' נדה בספר י"ד בסימן קפ"ז וכן כתב גבי רואה דם מחמת תשמיש ומשם יש ללמוד לאשה שהוציאה בעלה משום דאין לה וסת שהיא מותרת לינשא לאחר:
ומ"ש ואם שמשה ג"פ ולא מצאה דם כתב רב אלפס שהיא ככל הנשים כבר נתבאר בסמוך ומ"ש בשם הרא"ש וכן מ"ש בשם הרמב"ם נתבאר בארוכה בטור יורה דעה סימן קפ"ו:
ומה שכתב עוד בשם הרמב"ם במה דברים אמורים שהיה כך מתחלת נישואיה ומביאה ראשונה ראתה דם וכו' בסוף הל' אישות ודבר זה מבואר בכמה מקומות דאמרינן בהו נסתחפה שדהו מהם בריש כתובות (ב:) ובפרק המדיר (עה.) נמי תנן היו בה מומין ועודה בבית אביה האב צריך להביא ראיה שמשנתארסה היו בה מומין אלו ונסתחפה שדהו כתוב בתשובות הרמ"ה שבסוף תשובות הרשב"א בח"א סי' תת"מ דרואה דם מחמת תשמיש אין לה תקנה לישאר עם בעלה אלא תתגרש לאלתר ואסור להשהותה דחיישינן שמא יבא עליה ודקדק כן מדברי הרמב"ם ואע"ג דבריש זבחים (ב.) גבי אשה לאו לגירושין עומדת כתב ר"י דאפילו זינתה יכולה להיות תחתיו ותשמשנו כשפחה שאני התם דליכא למיחש כולי האי שמא יבא עליה דכיון שזינתה תחתיו שונא אותה ומאוסה בעיניו ומיהו נ"ל דהכא עד כל זמן שאינו חפץ לישא אחרת ורוצה להשרות ע"י שליש ובשנה אחת ולא ילך אצלה אלא בעדים אין צריך לגרשה אם אינה באה מחמת טענה אבל אם רצה לישא אשה אחרת זו יוציא ויתן כתובה עכ"ל :
כתב א"א הרא"ש האומר על אשתו שאינה ראויה לאיש וכו' כלל ל"ג סי' ג':
נמצאו עליה מומין או נדרים תצא בלא כתובה משנה בפרק המדיר (עב:)
ומ"ש אפילו נישאת סתם כן מבואר שם בגמרא:
ומ"ש ולמעלה בהלכות קידושין פירשתי באיזה מומין ונדרים איירי בסימן (ל"ט) וכל פרטי מומין שבה נתבארו שם כתב הרא"ש בתשובה כלל מ"ב על ראובן שנשא אשה ושהה עמה יותר משנתים ונודע לו שהיא נכפית והוציאה מביתו והיא תובעת ממנו שאר כסות ועונה והוא משיב שהדבר ידוע שאין הדעת סובלת להסתופף אצלה גם סכנה יש בדבר וחפץ לגרשה וליתן לה כל אשר לו ועני הוא ואינו משיג ליתן לה כתובתה והשיב דע"פ תקנת ר"ג כופין אותה שתקבל גט ואם תמאן לקבל ימנע ממנה שאר כסות ועונה ואינה יכולה לומר אין רצוני לקבל עד שיתן לי כתובתי דזו אינה טענה כיון דמן הדין היא חייבת לקבל גט נמצא פריעת חוב כתובתה כשאר חוב שהיה מחוייב לה והנמצא אתו יתן והמותר כאשר תשיג ידו והאריך בדבר :
ה"ג ודין הכתובה ונשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה וכן דינה בענין הכתובה אם אח"כ נישאת לשני ולשלישי ולרביעי יתבאר לקמן בס"ד בסוף הל' גירושין בסימן קנ"ד ובספרים כתוב ונשא אשה וכו' וטעות סופר הוא וצריך להגיה בנשא אשה וכולי:
בית חדש (ב"ח) עריכה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
אשה שאין לה וסת וכו' ברייתא ספ"ק דנדה פלוגתא דת"ק ור"ח בן אנטיגנוס ופסק שמואל כרחב"א דמשמשת בשני עדים ובי"ד התבאר באורך ע"ש בסי' קפ"ו:
ומ"ש ויוצאת בלא כתובה וכו' וברמב"ם סוף ה' אישות כתב דגם תוספת אין לה והרב המגיד ביאר טעמו וכתב עוד שהרמב"ן ובעל העיטור חולקין וס"ל דיש לה תוספת וע"ש:
ואם שמשה שלשה פעמים ולא מצאה דם כתב רב אלפס שהיא ככל הנשים פירוש דא"צ בדיקה כלל לא לפני התשמיש ולא לאחר התשמיש אבל להרא"ש לעולם צריכה היא בדיקה אחד לפני תשמיש וא' לאחר תשמיש אלא דהבעל א"צ לבדוק וכ"כ הרמב"ם והוסיף עוד ומצריך גם לבעל בדיקה אחר תשמיש והרא"ש אינו מצריך מיהו במרדכי כתב דלהרי"ף נמי צריך בדיקה לעולם ובי"ד סי' קפ"ו ביארתיו בס"ד:
נמצאו עליה מומין או נדרים תצא בלא כתובה וכו' וכתב הרמב"ם סוף ה' אישות דאף תוספת אין לה ואין מי שחולק על זה והטעם משום דעל הנשים רמיא מילתא לגלויי וכ"כ ה' המגיד לשם וכ"כ הר"ן בפרק אלמנה ניזונית וכתב עוד וז"ל ומיהו כי אמרו דיש להן תוספת דוקא כשמוציאה הוא אבל אם היא רוצה לצאת אין לה תוספת דכי אקנה לה אדעתא למיקם קמיה וכן הדין בשהתה עמו עשר שנים ולא ילדה ורוצה לצאת ובאה מחמת טענה דאמרה דבעיא חוטרא לידה דאין לה תוספת כיון שהיא רוצה לצאת ממנו אבל כל שהיא רוצה לעמוד תחתיו והוא מוציאה אעפ"י שבדין מוציאה יש לה תוספת עד כאן לשונו:
דרכי משה עריכה
(א) וכן פי' הרי"ף סוף אלמנה ניזונת אבל במרדכי הלכות נדה דף ש"ל ע"ב פסק בשם ראבי"ה דיש לה כתובה וע"ש:
(ג) וע"ש בתשובת הרשב"א סי' תת"מ שהאריך בזה: