טור אבן העזר קה
<< | טור · אבן העזר · סימן קה (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
טור
עריכהיכולה אשה שתמכור כתובתה או ליתנה לאחרים בין כולה בין מקצתה, והלוקח והמקבל עומדים במקומה, שאם תתאלמן או תתגרש יקחו הם כתובתה, ואם תמות בחיי הבעל אין להם כלום, לפיכך אין הלוקח קונה אותה אלא בדבר מועט.
ואם מכרה לבעלה, המכר מכר ואסור להשהותה כדפירשתי לעיל אלא אם כן יעשו לה אחרת בעיקר הכתובה.
ואפילו אם מת הבעל בחייה, אם מתה קודם שנשבעה על כתובתה אין ללוקח ולמקבל כלום.
במה דברים אמורים כשנתאלמנה ומתה שהיא לא היתה יכולה ליפרע מהיתומים אלא בשבועה, אבל נתגרשה ומתה לקוחות נשבעים שבועה שלא פקדתנו ונוטלים. ודוקא שמתה, אבל אם היא חיה צריכה לישבע שלא נפרעת, ואם אינה רוצה לישבע יפסידו הלקוחות. ואם אמרה שנפרעה אחר שמכרה, נאמנת במיגו שאם היתה רוצה למחול. אבל אם אמרה שנפרעה קודם המכר אינה נאמנת.
שאלה לאדוני אבי הרא"ש ז"ל: ששאלת ראובן שמת והניח בנים ואלמנה, ומתה האלמנה קודם שנשבעה על כתובתה, אם יש לבכור פי שנים, דמספקא לן אם קרויין נכסי האם כל זמן שלא נשבעה על כתובתה.
תשובה: כל זמן שלא נשבעה האלמנה על כתובתה ולא הגבוה בין דין הכתובה, כל הנכסים בחזקת בעלה ולא זכתה בהם כלום, והבנים את אביהם הם יורשים ויש להן דין בכורה.
המוכרת כתובתה בין לבעלה בין לאחרים, לא הפסידה שום דבר מתנאי כתובה. אבל המוחלת כתובתה לבעלה, אף על פי שאסורה לישב תחתיו, מכל מקום מחילתה מחילה והפסידה כתובת בנין דכרין.
ונראה דהוא הדין נמי שהפסידה כל שאר תנאי הכתובה, וכן כתב הרמב"ם: המוחלת כתובתה לבעלה הפסידה כל תנאי כתובתה ואפילו מזוני לית לה. וייראה מדבריו שאפילו בחייו אין לה מזונות, ואני כתבתי למעלה שיש לה מזונות בחייו ולא אבדה אלא מזונות שלאחר מיתה.
כתב הרמב"ם: המוחלת כתובתה אינה צריכה לא קנין ולא עדים כשאר מוחלין, והוא שיהיה דברים שהדעת סומכת עליהם ולא יהיה שחוק והיתול או דברי תימה אלא בדעת נכונה.
המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול, ואפילו יורש מוחל, לפיכך מכרה כתובתה ומת הבעל ואחר כך מתה, בנה יכול למחול והמכר בטל, ואפילו אין לה יורש אחר אלא זה הבן ונמצא פרעון הכתובה עליו, יכול למחול לעצמו כדי לבטל המקח ויורש הכתובה מכח אביו.
בן שמכר כתובת אמו, פירוש שמכרה בחיי אביו שאם ימות אביו ואחר כך תמות אמו ויורש הוא את כתובתה שיהיה הלוקח עומד במקומו ליקח אותה, והתנה שאם תערער אמו על המקח שלא יסלקו מערעור, ומתה ולא ערערה, אינו יכול לומר אני במקום אמי וכמו שהיא היתה יכולה לערער על המקח גם אני מערער ואבטלנו, שערעור של עצמו ודאי קבל על עצמו.
בית יוסף
עריכהדף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
יכולה אשה שתמכור כתובתה או ליתנה לאחרים בין כולה בין מקצתה והלוקח והמקבל עומדים במקומה וכו' ואם מכרה לבעלה המכר מכר ואסור לשהותה וכו' בפרק החובל (דף פט:):
ומ"ש כדפרישית לעיל הוא בסימן ס"ו:
ומ"ש ואפילו אם מת הבעל בחייה אם מתה קודם שנשבעה על כתובתה אין ללוקח ולמקבל כלום במה דברים אמורים כשנתאלמנה ומתה שהיא לא היתה יכולה לפרוע מן היתומים אלא בשבועה אבל נתגרשה ומתה לקוחות נשבעין שבועה שלא פקדתנו ונוטלים כך הוא הגירסא הנכונה בספרי רבינו ובקצת ספרים יש בהם חסרון הניכר ודברים אלו נלמדים ממה שנתבאר בסימן צ"ו:
ומ"ש ודוקא שמתה אבל אם היא חיה צריכה לישבע שלא נפרעת ואם אינה רוצה לישבע יפסידו הלקוחות. וכ"כ הרא"ש פרק הכותב:
ומ"ש ואם אמרה שנפרעה אחר שמכרה נאמנת במגו וכו' כ"כ הרא"ש שם:
שאלה לא"א הרא"ש ז"ל ששאלת ראובן שמת והניח בנים ואלמנה ומתה האלמנה וכו' בסוף כלל נ':
המוכרת כתובתה בין לבעלה בין לאחרים לא הפסידה שום דבר מתנאי כתובה אבל המוחלת כתובתה לבעלה אף על פי שאסורה לישב תחתיו מכל מקום מחילתה מחילה והפסידה כתובת בנין דכרין בסוף פרק נערה שנתפתתה (דף נג.) אמר רבא פשיטא לי מוכרת כתובתה לאחרים יש לה כתובת בנין דכרין מאי טעמא זוזי אנסוה מוחלת כתובתה לבעלה אין לה כתובת בנין דכרין מאי טעמא אחולי אחלתיה בעי רבא מוכר' כתובתה לבעלה כמוכרת לאחרים דמי או כמוחלת לבעלה דמי הדר פשטה מוכרת כתובתה לבעלה כמוכרת לאחרים דמי:
ומ"ש בשם הרמב"ם הוא בפרק י"ז מהלכות אישות:
ומ"ש שנראה מדבריו שאפילו בחייו אין לה מזונות כ"כ ה"ה לדעתו ז"ל ושרש"י פירש אין לה מזונו' באלמנותה וכ"כ הרמב"ן והרשב"א ז"ל:
ומ"ש ואני כתבתי למעלה שיש לה מזונות בחייו וכו' בסימן צ"ג:
כתב הרמב"ם המוחלת כתובתה אינה צריכה לא קנין ולא עדים וכו' ג"ז בפרק י"ז מהל' אישות וכתב ה"ה כבר נתבאר פ"ה מהלכות מכירה שאין המחילה צריכה קנין ושם הבאתי ראיה לזה וכן אין צריך לעדים כל שהיא מודה דלא איברו סהדי אלא לשקרי כדאית' בקידושין פרק האומר (סה:) עכ"ל כתוב בתשובת הרשב"א סימן תתפ"ג מוחלת כתובתה לבעלה מה שעשתה עשוי ולא שייך בכי הא טענת נחת רוח וכן כתב הרמב"ם בפרק י"ז ומיהו דוקא במוחלת שלא מחמת אונס ידוע אבל אם נאנסה ומחלה ויש עדים על האונס כגון זה שהיה מתקוטט עמה כדי שתמחול לו והוציאה מביתו ונתפייסה ומחלה לו כדי שתשב עמו בשלום אע"פ שלא מסרה מודעה המחילה בטלה וכל שיש בידה ספוק לעשות אותו אונס ומפחידה הרי זה אונס. כתב עוד הרב המגיד בסוף פרק י"ח מהלכות אישות כבר העלו הרמב"ן והרשב"א דמוחלת עיקר כתובה אינה יכולה לטעון נחת רוח עשיתי לבעלי שהרי כל הנשים יש להן כתובה ולא תהיה לה איבה אם לא תמחול ואדרבה היא יכולה לומר לו שהוא נותן עיניו לגרשה כשמבקש שתמחול כתובתה משא"כ בנצ"ב עכ"ל:
המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפי' יורש מוחל מימרא בפרק הכותב (דף פה:):
ומ"ש לפיכך מכרה כתובתה ומת הבעל ואחר כך מתה בנה יכול למחול וכו' שם קריבתיה דר"נ זבינתה לכתובתה בטובת הנאה איגרשה ושכיבא אתו לקוחות וקא תבעו לברתה א"ר נחמן ליכא דליסבה עצה תיזיל ותיחלה לכתובתה דאמה לגבי אבוה ותירתה מיניה ופירש רש"י אתו לקוחות וקא תבעו לברתה הלוקח תבעה הבת לדין לגבות כתובת אמה מאביה וכתב הרא"ש ואין הלשון משמע כן דמה לו ללוקח אצל הבת הילכך הפירוש הנכון הוא שמת גם האב ואין להם יורש אלא זו הבת ואשמעינן תלמודא דאף בכה"ג שהמחילה היה לעצמה יכולה למחול לאביה והיא זוכה במקום אביה עכ"ל וסתם רבינו דבריו כדעת הרא"ש:
בן שמכר כתובת אמו פירוש שמכר בחיי אביו שאם ימות אביו ואח"כ תמות אמו ויורש הוא את כתובתה שיהיה הלוקח עומד במקומו וכו' בפרק מי שהיה נשוי (דף צא:) ההוא גברא דזבנה לכתובת אמיה בטובת הנאה א"ל אי אתיא אם ומערערה לא מפצינא לך שכיבא אם ולא ערערה אתא איהו וקא מערער סבר רמי בר חמא למימר איהו במקום אימיה קאי א"ל רבא נהי דאחריות דידה לא קביל אחריות דידיה מי לא קביל. עיין במישרים נתיב כ"ג חלק ד' דינים דשייכים לסימן זה
בית חדש (ב"ח)
עריכהדף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
יכולה אשה וכולי עד אבל אם היא חיה צריכה לישבע שלא נפרעת כבר כתבתי דבגרושה אעפ"י דאינה צריכה לישבע על אתפסת צררי בטענת שמא אפ"ה צריכה לישבע מספק שמא תפסה משלו כשטוען אישתבע לי כמ"ש לעיל סוף סי' צ"ז ע"ש ולכן כתב רבינו כאן דאם היא חיה צריכה לישבע שלא נפרעת דלא מיבעיא אם טען הבעל ברי דאתפסה צררי אלא אפי' בטענת שמא אישתבע לי שלא תפסת משלי כלום וכ"ש בטענת ספק על אפוטרופסות ומשמע מדברי רבינו כאן דבדלא פטרה משבועה קמיירי דאילו פטרה משבועה אינה צריכה לישבע כנגד בעלה אעפ"י דמכרה לאחרים:
ומ"ש רבינו לעיל בסי' צ"ח דאם היא חיה לא יתנו ללקוחות כלום אא"כ תשבע היא שלא נפרעת אעפ"י דלשם כשפטרה משבועה קאמר מ"מ צריך לומר דהך בבא מיירי בדלא פטרה משבועה כדפרישית לעיל ס"ג ותדע דאי איתא דמיירי אפילו פטרה משבועה נמי צריכה לישבע א"כ ק' לאיזה צורך כתב רבינו כאן דמיירי בדלא פטרה דצריכה לישבע הא אפי' כשפטרה כתב לעיל דצריכה לישבע כ"ש בדלא פטרה אלא בע"כ דלעיל וגם כאן מיירי בדלא פטרה אלא דכאן הוא גוף הדין של מכירת כתובה לבעל ולאחרים בכל חילוקי דינים ולעיל לא כתבו רבינו אלא איידי דכתב דין הבאים ברשותה כגון אם מכרה כתובתה לאחרים כתב ג"כ אותו הדין דשבועה היכא דלא פטרה אבל פטרה א"צ לישבע ומיהו כל זה דוחק אלא נראה דלעיל בסי' צ"ח אפי' פטרה משבועה קאמר דכשהיא חיה לא יתנו ללקוחות אא"כ תשבע היא דאיכא למימר דלא פטרה אלא כשטוען עליה שמא אבל כשטוען ברי שנפרעת והיא מכחישתו מזה לא פטרה ואע"ג דבלא מכרה כתובתה איהי גופה נמי לא מצי גביא כשטוען ברי אפ"ה אתי לאשמועינן דאפילו מכרה אם אינה רוצה לישבע יפסידו הלקוחות ולא אמרינן כיון שזה קנה בתקנת חכמים וגם קנה בשעה שכבר פטרה אינו בדין שיפסיד בשביל שאינו רוצה לישבע על טענת ברי אלא יפסיד ואיהו דאפסיד אנפשיה וכאן בסימן זה קמיירי בדלא פטרה משבועה כלל קאמר דאם היא חיה צריכה לישבע אף על טענת שמא תפסה משלו וכל שכן על שמא דאפוטרופסת ואם אינה רוצה לישבע יפסידו הלקוחות וא"ת כיון שכתובה בידה או ביד הלקוחות היאך יכול לטעון בברי פרעתיך דאם כן לא ה"ל לפרוע עד שיחזרו הכתיבה ועיין יישוב דבר זה לעיל סוף סימן ק':
ואם אמרה שנפרעת אחר שמכרה נאמנת במגו וכו' כ"כ הרא"ש בפרק הכותב (דף קמ"א סוף ע"ב) והטעם דכי היכי דאם תמחול משלמת כל הדמים של הכתובה ללקוחות הכי נמי כשאמרה שנפרעת אחר שמכרה חייבת לשלם כל הדמים שהרי כך הפסידה ללקוחות וכיון דקי"ל דהמוכר ש"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול א"כ כי אמרה נמי שנפרעת אחר שמכרה נאמנת במגו ומשלמת כל הדמים ללקוחות אבל אם אמרה שנפרעת קודם שמכרה דאין לה מיגו לפי דסברה שאם תמחול צריכה לשלם כל הדמים ללקוחות משא"כ בנפרעת קודם שמכרה דהוי מקח טעות ואינה צריכה לשלם אלא הדמים שקיבלה מן הלוקח ואף לדברי המפרשים דכל מוחל ש"ח אינו חייב לשלם אלא דמי המכר מ"מ לאו כולי עלמא דינא גמירי והיא יראה למחול שמא תתחייב לשלם כל דמי השטר אבל מה שאומרת שנפרעת קודם המכר דבר ידוע הוא כיון שמקח טעות היה והדמים חוזרין וע"ש:
המוכרת כתובתה וכו' מימרא דרבא ס"פ נערה (ד' נ"ג) לגבי כתובת בנין דכרין דאף ע"ג דמכרה כתובתה לא פקעה זכותה ולא מיבעיא מכרה לאחרים אלא אפי' מכרה לבעלים וס"ל לרבינו דכ"ש שלא הפסידה שום דבר מתנאי כתובה דהא בכתובת בנין דכרין היכא דמכרה כתובתה לבעלה איכא סברא דפקעה זכותה טפי שלא יירשו בניה נדונית אביה שהכניסה לבעלה שהרי מכרתה לו ואין הירושה באה מעכשיו אלא מכח הבעל ויחלקו כל בניה בשוה בני שתי נשיו אפ"ה אסיקנא דלא פקעה זכותה כ"ש שאר תנאי כתובה אבל מ"ש רבינו במוחלת דנראה דה"ה נמי שהפסידה כל תנאי כתובה איכא להקשות דילמא שאר תנאי כתובתה עדיף מכב"ד ויש ליישב דכיון דאמר רבא פשיטא לי במוחלת לבעלה דאין לה כב"ד מ"ט אחולי אחלתיה פי' ונקל בעיניה להפסיד בניה מכתובתה חנם משמע דה"ק פשיטא לי בכב"ד דהפסידה בניה דהא אפי' שאר תנאי כתובה הפסידה חנם כ"ש כב"ד: ומה שכתב ויראה מדבריו כו' ע"ל בסימן צ"ג סעיף ח' ובמ"ש לשם בדין זה בס"ד:
כתב הרמב"ם המוחלת כתובתה וכולי או דברי תימה וכו' סוף פרק שבעה עשר מה' אישות וכתב בכסף משנה מ"ש או דברי תימה יש ללמוד כן מדאמרי' בס"פ החובל אמתני' דקרע את כסותי שבר את כדי יש לאו שהוא כהן ויש הן שהוא כלאו עכ"ל וע"ל סימן ק"ד בתשובת הרא"ש דהיכא דכבר הכריזו ב"ד על הנכסים ומכרו להגבות כתובתה ואח"כ באו היורשים והוציאו שטר מחילה כיון דמחילה טמירתא היתה אינה מחילה:
המוכר ש"ח וכו' יכול למחול לעצמו וכו' בפרק הכותב (סוף דף פ"ה) וכתבו התוס' וא"ת ומה מרויח היורש הלא חייב לשלם דמי שטרא מעליא מדיני דגרמי י"ל דנפקא מינה דהיורש קטן כמו הפעוטות דמתנתן מתנה ולא חייב מדינא דגרמי ולר"י נראה דמרויח שא"צ לשלם מדינא דגרמי אלא הדמים שנתן על הכתובה לא כל דמי הכתובה עכ"ל ועיין במ"ש בח"מ סימן ס"ו סכ"ד בדין יורש שמוחל לעצמו:
בן שמכר כתובת אמו כו' עובדא דההוא גברא סוף פרק מי שהיה נשוי (סוף דף צ"ח) וכתבו התוס' בשם ר"ת דהא דאמרינן מה שאירש מאבא מכור לך לא אמר כלום דה"ל דבר שלא בא לעולם ה"מ כי אמר סתם מה שאירש מאבא מכור לך אבל אם אמר שדה זו שאירש קנה וכו' כ"כ הרא"ש לשם (בדף קמ"ב ריש ע"ב) והכא נמי מברר מקחו שאומר לו כתובה זו של אמי אני מוכר לך כו' וכ"כ בח"מ ריש סימן רי"א בשם ר"ת:
דרכי משה
עריכה(א) ומהרי"ו כתב בתשובה סימן י"ט דנדונייתה לא הפסידה אא"כ אמרה כל מה שכתוב בשטר אני מוחל לך אבל בריב"ש סימן קמ"ט כתב בשם הרמב"ן והרשב"א דאף נדונייתה בכלל אא"כ היתה נדונייתה בעין דאז לא הפסידה אותה וע"ש שהאריך וכתב דאף דעת הרמב"ם כן ועיין לקמן סימן קי"ח מדין תנאי כתובה:
(ב) וכתב שם דאם כתב בכתובה לך ולכל הבאים מכחך אינה יכולה למחול אח"כ אבל בלאו הכי יכולה למחול בין כתובה בין נדונייתה בין תוספת ועיין שם: