ט"ז על יורה דעה שפא

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף אעריכה

אלא שנהגו האידנא לאסור רחיצה כל שלשים יום. באור זרוע נתן טעם למנהג דחיישינן דילמא אתא למסרק רישיה דאסור כל שלשים וא"כ לדידן דשרי לסרוק ראשו כדאיתא סימן ש"ץ היה מותר לרחוץ ורש"ל נתן טעם דאסרו משום תספורת כי כן דרך הנכנס במרחץ לגלח שערות ראשו ע"כ ואין להקשות א"כ בחול המועד דאסור תספורת ליהוי נמי רחיצה אסורה מטעם זה נראה ליישב דבח"ה יש איסור על כל העולם ורבים לא יהיו נכשלים אבל באבילות דאיסור על היחיד הוא יש לחוש שמא ישכח באבילות ויגלח שערו כשאר בני אדם וסברא זו מצינו בפרק חבית (שבת דף קמ"ו) במשנה אבל עשרה בני אדם ופירש"י הואיל ומרובים הם מדכרי אהדדי:

סעיף העריכה

וכ"ש שאינה רוחצת ללבוש לבנים כו'. בתשובת מהרי"ל סימן ט"ז כתב וז"ל ואסור בתשמיש המטה ואסור לטבול טבילת מצוה ביוה"כ ותשעה באב דכדאי הוא בית אלהינו כו' וכן בז' ימי אבילות אבל תוך ל' שרי לטבול ולשמש ואפי' לרחוץ כדי ללבן כ' באור זרוע דשרי רק שתשנה הרחיצה קצת אבל חלוק לבן ודאי תלביש וסדין לבן ודאי תציע שלא תבוא לידי ספק עכ"ל. כ' אחי הגאון מוהר"ר יצחק הלוי ז"ל דהאי אבל חלוק לבן כו' קאי נמי אתוך ז' וכן מבואר בבית יוסף שכתב שתוך ז' שרי לרחוץ רק שתשנה הרחיצ' קצת כו' ורמ"א כאן הבין שמהרי"ל כ' אבל חלוק לבן כו' קאי אתוך ל' דוקא משמע דתוך ז' אסור לרחוץ ללבישת ליבון והוא תימה דהא לאו רחיצה של תענוג היא ואמאי אסורה והא דאסו' רחיצה של טבילה היינו שהיא ללא צורך כיון שאסורה בתשמיש אבל רחיצה של ליבון אמאי אסורה ועל כל פנים נ"ל דגם רמ"א לא נתכוין כאן לדחות לבישת הליבון לגמרי עד אחר ז' דזה פשיטא שאינו שהרי אפשר לה ללבוש ליבון בלא רחיצה לגמרי כמ"ש ביורה דעה סי' קצ"ו סעיף ג' בהג"ה דאפילו לא רחצה רק פניה של מטה סגי ובשעת הדחק סגי אפילו בלא רחיצה כלל רק שהחלוק נקי כו' ולמה נדחה כאן בחנם לבישת הליבון אלא ודאי שלא נתכוין רמ"א לדחות לבישת הליבון כלל אלא הרחיצה לחוד הוא דאסור:

ושוב ראיתי בתשו' משאת בנימין סימן ה' דמתיר אפי' לרחוץ בתוך שבעה ללבוש לבנים וחולק על רמ"א בכאן ודבריו נכונים אלא דמ"מ למעשה נראה לי דאין לה לרחוץ ללבישת ליבון אלא שתרחץ פניה של מטה ותלבוש חלוק נקי לא לבן ממש ותספור שבעה נקיים כנ"ל ברור ונכון והמחמיר בזה לדחות לבישת הליבון לגמרי הוא מן המתמיהים:
כתב רש"ל מהר"ם היה בעל ברית תוך ל' יום של אביו ורחץ בלילה שלפני המילה ונתן טעם לדבריו דהוה כרגל לגביה דידיה וחומרא בעלמא נהגו אבותינו ברחיצה עכ"ל: