ט"ז על יורה דעה שעו
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף ב עריכה
דמשמע הא אם אפשר לשנות כו'. בפרק שור שנגח ארבעה וחמשה איתא כן שלא רצה עולא לילך לנחם את רבי שמואל בר יהודה שאמר מה לי בתנחומין של בני בבל שאומרים מה אית לך למיעבד דמשמע הא אפשר למיעבד עבדי וזו היא גידוף. ורש"ל דחה זה מהלכה שאמר הלא גם דוד המע"ה אמר כן האוכל להשיבו עוד דמשמע אם היה אפשר להשיבו היה עושה. ותמהני על פה קדוש יאמר כן דשאני גבי דוד שאמר למה זה אני צם האוכל להשיבו עוד דודאי כל טצדקי תפלות וצומות יש לו לאדם לעשות כדי לבקש שלא ימות לו מת ועל זה אמר דוד כיון שכבר מת לא יועילו הצומות ועל זה סיים ואמר אני הולך אליו והוא לא ישוב אלי דלכאורה הוא דבר שאינו מענין תשובה לעבדיו שם אלא דהכי קאמר שמא תאמרו דיועילו הצומות שאזכה לראותו בעודו בחיים כשיקום זה הילד בתחיית המתים לזה אמר יודע אני שלא תהיה תחיית המתים בימי ועל זה אמר אני הולך אליו וגו' אבל אותן המנחמים שאומרים אל תצער עצמך כי מה לך לעשות אין אומרי' על התפלה כן אלא על הצער שלא יצער עצמו כיון שא"א בענין אחר דמשמע הא אפשר בענין אחר היה עושה שפי' היה מצער עצמו על שלא יהיה כרצון האדם וזהו גידוף שמן הראוי להיות כרצון האל יתברך לא כרצון האדם וזה ברור לע"ד:
סעיף ג עריכה
נוהגים להתפלל בעשרה כל שבעה. באורח חיים סימן קל"א כ' דאין אומרים תחנון בבית האבל והיינו כל ז' הימים וכ' הרוקח שאחר גמר התפלה אומרים תחנון ואין קורין שם בבית האבל הלל בר"ח לפי שיש שם אנינות לכך אין אומרים לא המתים יהללו יה משום לועג לרש עכ"ל. וכתב מו"ח ז"ל דבימים נוראים אם האבל הגון ולא נמצא כמוהו הוא קודם להתפלל אפי' תוך ל' על אביו ואמו וכן נמצא בהג"ה ולא כיש מקפידים:
סעיף ד עריכה
רק ג"פ. כתב רש"ל שקיבל מאביו זקינו שיש לומר ז' פעמים דהיינו בפעם א' עד מלת כי ומלת כי בכלל. ובפעם הב' עד כי מלאכיו. ובג' עד כי מלאכיו יצוה. ובד' עד יצוה לך. ובה' עד לך לשמרך. ובו' עד לשמרך בכל. ובז' עד בכל דרכיך ויש בו סוד וכתוב בלבוש שגם הוא נהג כן:
שתוך ז' לאבלם. במנהגים כתוב שבן ל' נדחה מבן יארציי"ט לגמרי אם הוא תושב כל אותו יום ורמ"א כ' כאן שאין ליא"צ אלא קדיש א' תוך ל' ובספר משאת בנימין הקשה דברי המנהגים אהדדי דמתחלה כתבו בן ל' ויא"צ דוחה היא"צ לבן ל' כמו לי"ב חודש אלמא דיא"צ עדיף מבן ל' ושוב כ' דבן י"ב תושב ויארציי"ט אורח או בן שלשים אורח מסלק היב"ח תושב להיארציי"ט אורח בקדיש אחד ותפלה אחת ולבן שלשים אורח מחלק עמו כל הקדישי' כו' ש"מ דבן שלשים עדיף מיארציי"ט וחילק שם דהיכא דאיכא רווחא כגון בשבת דאיכא שלשה קדישים ואחד בן שלשים ואחד יארציי"ט אז בן שלשים עדיף דהוא אומר שני קדישים והיארציי"ט קדיש אחד אבל היכא דאיכא דוחק בקדישים ואינו מגיע לכל אחד קדיש אחד אז נדחה הבן שלשים מפני היארציי"ט והטעם שאם לא יאמר היארציי"ט אותו יום קדיש לא יוכל לומר למחר כי עבר היום בטל הקרבן מה שאין כן בבן שלשים שיוכל לומר למחר וחילוק נכון הוא דכל שאפשר לתת קדיש לשניהם אז יש מעלה לבן שלשים על היארצייט משא"כ אם יהיה היארציי"ט נדחה לגמרי זהו אינו מסתבר וכתב עוד דלענין שבעה אין חילוק בין גדול לקטן תושב לאורח נראה לי דמי שמת בשבת או בי"ט וא"א לקברו בו ביום דעל כל פנים יאמר קדיש תיכף אחר המיתה דאין אמירת קדיש תלוי באבילות כלל אבל בחול אין לעשות כן דהא כשהוא אונן פטור מן התפלה כן נ"ל:
רק י"א חודש. עיין מה שכתבתי בסימן ר"מ סעיף ט' מזה דבר הגון:
שנהרג בידי עובדי כוכבים. פי' דאז יש לו כפרה ע"י ההריגה אבל מת על מטתו לא וכן מבואר בסימן ש"מ סעיף ה' לענין אבילות עליו וחילוק זה של מת או נהרג הוא תלמוד ערוך בפרק נגמר הדין (סנהדרין דף מ"ז):